יריד ספרי אמן בארטפורט: משיא הרגש דרך לילה בקיבוץ ועד למאדים
שישה אמניות ואמנים - יואב וינפלד, נטליה זורבובה, ניתאי חלופ, הגר ציגלר, עומר שיזף ואבישי פלטק - מספרים על ספרי האמן החדשים שהוציאו לאור בשנה האחרונה לקראת יריד ספרי האמן שיתקיים השבוע בארטפורט
במהדורתו השביעית יריד ספרי האמן בארטפורט מציג למבקרים למעלה מ־400 ספרי אמן של יותר מ־200 אמנים, שאת רובם אי אפשר למצוא כמעט בשום מקום אחר. ספרי האמן שיוצגו ביריד הם אובייקטים אמנותיים ייחודיים שעומדים בפני עצמם ומרחיבים את פעילותו של האמן. חלקם מלווים תערוכות, חלקם מסכמים תקופה וכולם יוצרים עולם חדש שמתחבא בין הדפים.
צילום, ציור, הדפס ואיור, כריכות קשות לצד דפים שחוברו במהדק סיכות, מילים שנשזרות בדימויים, דימויים שהופכים לסיפור, דפדוף שהופך למסע – יריד ספרי האמן הוא חוויה מסעירה ומעוררת חושים. מבחר הספרים ביריד נע בין ספרים שצוירו ונכרכו ביד לכאלו שהודפסו בבית דפוס, בין מהדורות של אלף ספרים למהדורה של ספר אחד יחיד ומיוחד.
כחלק מהיריד יוצגו גם ספרי אמן נדירים בעבודת יד ויערכו שיחות, פאנלים והשקות לספרי אמן חדשים. במהלך סוף השבוע, שיוקדש כולו לספרי אמן ואמנות, יוצגו גם עבודות אמנות, ייפתח מתחם הכנת פנזינים למבוגרים ולילדים, יערכו סדנאות קומיקס סדנת ספרי אמן ממדבקות ועוד. כל האירועים פתוחים בחינם לקהל הרחב. שבעה אמניות ואמנים מספרים על ספרי האמן החדשים שהוציאו לאור בשנה האחרונה.
יואב וינפלד | שיא הרגש
עיצוב: נועה שורץ
שיא הרגש הוא ספר אמן שמלווה את התערוכה שלי שהוצגה בשנה האחרונה במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (אוצרת: ד״ר סמדר שפי). ״שיא הרגש״ הוא אלבום של משינה משנת 1993 ותוכנית רדיו של אופירה אסייג ברדיו 102FM. עבורי, הוא חוסר היכולת להרגיש, או אנטי־רגש: לעבד ולעכל מציאות בלתי אפשרית.
התערוכה נולדה מתוך שנתיים של טראומה אישית ומשפחתית גדולה, ומתוך הרצון לתת ביטוי לאופנים שבהם אלימות פוליטית מעצבת את הסביבה הביתית והרגשית שלנו. עבדתי עליה תוך כדי המלחמה, בתקופה של חוסר ודאות גדול. הספר הוא סיכום של מהלך אמנותי שבו עולם דימויים אינטימי פוגש חומר תעשייתי, ואלה מתערבבים עם מציאות בלתי אפשרית.
הספר כולל טקסטים של סמדר שפי, שמשרטטת את העולם של ״שיא הרגש״ ככזה שבו הדימוי נמצא על סף תמידי של התנתקות מהמצע; טקסט של מורן שוב הבוחנת את התערוכה כמהלך של אור והיעדר; ושיחה ביני ובין עומר שיזף שמתחילה במתכות וממשיכה בטיציאן ובימינו המשותפים בבצלאל.
את הספר עיצבה והפיקה נועה שוורץ בכשרון ומסירות אין סופיים, והאתגר שלה היה מורכב – איך להעביר לדפוס תערוכה רבת עבודות עם שני חללים וגם איך לתרגם לדפוס גוף עבודות שבו, כפי שכתבה סמדר ״ממשות הדימויים כמו תלויה על חוט השערה ובכל זאת הם מקובעים. שבריריותם מותירה אותנו תוהים מה נדמה לנו שראינו, מה הבנו, מה זכרנו, מה היה״.

יואב וינפלד, שיא הרגש. עיצוב: נועה שורץ; צילומים: מ״ל

נטליה זורבובה | Not a word about the war
Not a word about the war היא מהדורת פיילוט קטנה מתוך הפרויקט הגדול של יומן מאויר. הוא משקף ומספר את חיי האישיים על רקע מלחמה, ונוגע במגוון רחב של נושאים חברתיים ותרבותיים. התחלתי לצייר אותו ב־7 באוקטובר 2024 כמסמך שמתחיל ב־7 באוקטובר 2023 וכולל קישורים רבים לתקופות וזמנים אחרים מחיי בארץ ובחוץ.
המטרה המרכזית שבגללה התחלתי ליצור את היומן הייתה ריפוי עצמי והתמודדות טיפולית; הייתי חייבת להשתחרר מהזיכרונות והדימויים המציפים. ציירתי את הספר בזמן של מלחמה נמשכת ולא רציתי לספר עליה במילים ודימויים מתוך תקשורת ציבורית. הצבתי לעצמי תנאי שלא אשתמש בדימוים אחרים חוץ מאלו של זכרונות אישיים שלי, אירועים וסצנות שחוויתי במציאות, פגישות עם אנשים שהכרתי, שהשפיעו עליי בדרך כלשהי.
הכנתי מחברת מסיפור אחד, ומכיוון שאני רואה ביומן הזה מסמך היסטורי, החלטתי להשאיר את כל העריכות והתיקונים גלויים.

נטליה זורבובה, Not a word about the war. צילומים: מ״ל
ניתאי חלופ | הסלון הגדול
עיצוב: סטודיו איל זקין ותמר פלינר
בנובמבר 2022 התבשרתי שבית משפחתי בבית שאן – הבית שבו גדלה אמי ושהיה לחלק אינטגרלי מילדותי – עומד למכירה ולהריסה. רגע לפני היעלמותו החלטתי לחזור לבית ולשהות בו מספר שבועות על מנת לשמר מתוכו משהו. עוד לא ידעתי מה.
השהות הממושכת בבית הריק הציפה שברי זיכרונות מקוטעים, הבזקים שיצרו ״כוריאוגרפיה״ של רגעים שהתקיימו בעבר בסלון הבית. רגע זה של היזכרות היווה את נקודת הפתיחה לפרויקט, שחלקו הוצג כתערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, וכעת נכרך בספר כאסופה של טקסטים, רישומים, צילומים וחומרי ארכיון משפחתיים.
״הסלון הגדול״ הוא ספר אמן בארבעה פרקים. כל פרק מלווה בפרגמנטים טקסטואליים שכתבתי בשלוש השנים הללו. אלו טקסטים המשוטטים בין היומני לפרוזאי ומסופרים על ידי או בקולם של קרובי משפחתי. פעולת הכתיבה בפרט, ויצירת הספר בכלל, אפשרו לי לברר ביחד עם קרוביי, באיזה אופן נוצר זיכרון משפחתי, והאם הזיכרון מחזיק בתוכו נרטיב ממשי או דמיוני?
הפרק הראשון מתחיל במפגש עם הבית הריק, ובו נפרסת לראשונה המחשבה, האם אפשר, בעזרת נבירה בעבר והבאתו אל ההווה, לשרטט מפת זיכרון חדשה? הפרק השני ממוקם בסטודיו שלי בתל אביב, תוך נסיעות חוזרות ונשנות לבית שאן. בזמן שהבית נהרס, החל תהליך יצירה של פסלים העושים שימוש בחלקי הבית, שכל אחד מהם כמו פותח תיבת פנדורה משפחתית.
הפרק השלישי מציין עצירה, רגע של התבוננות. הוא חושף צילומי הצבה ושיחה ביני לבין האוצרת סמדר קרן, שבה אנחנו נזכרים בתהליך העבודה על התערוכה. הפרק הרביעי מתרחש לאחר שהתערוכה ננעלה, כשהבית נהרס, כשאני שב לעיר ותהיות על שייכות מתחילות לצוף – עכשיו, כשהבית איננו והקשר שחיבר אותי לעיר נפרם, מה נשאר מהקשר שלי לעיר, למשפחה, לתרבות?

ניתאי חלופ, הסלון הגדול. עיצוב: סטודיו איל זקין ותמר פלינר; צילומים: מ״ל

הגר ציגלר ואלכס בן ארי | קִיטָ-לוֹג
קִיטָ-לוֹג הוא על פניו קטלוג של התערוכה ״אסור לגעת בחלקים החמים״ של אלכס בן ארי ושלי אבל בפועל זו ערכה מושלמת לכל שוחר/ת אמנות באשר הוא/היא. העבודות בתערוכה נולדו מתוך ערימה של ספרי הדרכה ומדריכי משתמש שמהם יצרנו דיאגרמות אילמות, הרכבנו מחדש צילומי משפחה, שחררנו לחופשי עשרות כפות ידיים המדגימות מלאכות יד נשכחות, ליקטנו משפטי חוכמה נצחיים שהסתתרו בחוברות של מכשירי חשמל, והחזרנו לחיים חוברת נשכחת של תנובה מראשית שנות ה־60: ״המדריך הבינלאומי לקוקטיילים״.
הקִיטָ-לוֹג מכיל את העבודות מהתערוכה ההיא בגירסאות מוקטנות ושימושיות במיוחד: רישומים שהם קעקועים זמניים, סימניות עם אמרות על זמניות, ספרי פליפ אינסופיים וכמובן חוברת המשקאות מטריפת החושים. כך גם נסגר מעגל והתערוכה שיצאה מתוך השימושי אל האמנות והקִיטָ-לוֹג יוצא מתוך עבודות האמנות חזרה אל השימושי.

הגר ציגלר, קִיטָ-לוֹג. צילומים: מ״ל

עומר שיזף | מאדים דומה לעצמו
עיצוב: יואב ויינפלד
״מאדים דומה לעצמו״ הוא ספר האמן הראשון שלי. החיבור מפגיש בין מסה אישית, מחשבה תיאורטית ודימויים צילומיים, ומתחקה אחר מקומו של האור כמנגנון אסתטי, פוליטי, רגשי ותיאטרלי.
דרך כתיבה לירית, טקסט אוטוביוגרפי ושיטוטים במרחב האורבני, אני נע בין זיכרונות ילדות, קסמים, חוויות חזותיות והרהורים פילוסופיים, כדי לבחון כיצד תאורה מעצבת תודעה, זהות והתנהגות. הטקסטים בספר, הנעים בין האינטימי לקולקטיבי ובין החוויה החושית למחשבה ביקורתית, משרטטים מעין ארכיאולוגיה אישית של אור וחושך. הם מחלצים מניפולציות של שליטה, מכוונים את המבט ומצביעים על קווי הדמיון המובהקים שבין עיצוב האור על הבמה לבין ארגון יחסי הכוח במרחב הציבורי.
לצד הכתיבה המסאית מופיעה סדרת צילומים שנוצרה בתל אביב, המתמקדת באזורים פריפריאליים של העיר – מרחבים המצויים בשולי התאורה ובשולי הנראות. בקונטרסט חד ובמיעוט פרטים, הדימויים הללו מתקרבים אל המופשט, מהדהדים את הקרקע הבלתי נראית שלהם ומצביעים על מה שנותר בכוונה מחוץ לשדה הראייה.
במפגש המתוח שבין המילה הכתובה לצילום, הספר מציע מבט ייחודי על המתח שבין הנראה לנסתר ועל האופן שבו סביבות, מנגנונים וסיפורים מתהווים מתוך מה שנחשף ומתוך מה שנותר באפלה. זהו מסע בעקבות האור לא כרקע פסיבי למציאות, אלא כחומר גלם מרכזי להבנתה – כמנגנון של חשיפה וכפייה, אך גם כמקור לפלא, מסתורין ואפשרות של היעלמות.

עומר שיזף, מאדים דומה לעצמו. עיצוב: יואב ויינפלד; צילום: מ״ל

עומר שיזף, מאדים דומה לעצמו
אבישי פלטק | לילה בקיבוץ
עיצוב: נועה שורץ
״לילה בקיבוץ״ הוא ספר אמן אודות סדרת ציורים שאני מצייר מאז שנת 2015. בכל ציור מופיע פנס רחוב קיבוצי בודד המאיר את סביבתו באור רך, המשמש כסמל כפול: מקור אור אך גם עדות לחושך המקיף אותו. הפנס מייצג את המתח שבין זיכרון להווה, מעין רקוויאם לחיים שהשתנו וחלפו. עולם ומלואו שהתרחש תחת אורם העמום של הפנסים: אהבות, טרגדיות, חלומות ושעמום. כמי שגדל בקיבוץ, הפנסים הם עבורי נוף ילדות מוכר ואייקון לעולם רגשי עמוק, כזה שאנשים ממקומות שונים יכולים להתחבר אליו.
לאחר הטבח הנורא בקיבוצים וביישובי הנגב המערבי בשבעה באוקטובר, קיבלה הסדרה משמעות נוספת של חיים, מוות וזיכרון. כל אחד מהציורים הוקדש כמעין נר זיכרון לקיבוץ אחר. מבנה הספר הוא בצורת קונצרטינה, כך שניתן לדפדף בכל עמוד בנפרד או לפרוס את הספר כולו ולראות את כל הציורים זה לצד זה. בצדם השני של עמודי הפנסים מופיעים טקסטים קצרים ממקורות שונים, שכולם עוסקים באור.

אבישי פלטק, לילה בקיבוץ. עיצוב: נועה שורץ; צילומים: יאיר מיוחס

יריד ספרי אמן בארטפורט
בשיתוף חנות הספרים מגזין 3 ספרים יפו
ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב
17-20.6





















