הרשימה המשותפת // 18.6.26

תערוכות חדשות במוזיאון פתח תקווה

עונת תערוכת חדשה תפתח הערב (18.6) במוזיאון פתח תקווה, עם פרס חדש לאמנות ישראלית, חמש תערוכות יחיד חדשות ומיזם תצוגה חדש. במרכזה, ״תאי בקרה״, תערוכתה של אורית חופשי, זוכרת פרס לזר הראשונה לאמנות ישראלית (אוצרת: אירנה גורדון), שבה היא פורשת את האוניברסלי והאל־זמני, בעודה נטועה במציאות ההיסטורית והפוליטית המקומית.

בתערוכה חוט וחֶסר (אוצרת: סיגל קהת קרינסקי) מציגה טליה קוּץ שמיר גוף עבודות שמעשה הרקמה הופך בו לאמצעי התמודדות עם הרס ואובדן, בניסיון עדין לתיקון; אסף הינדן, בתערוכתו A Site for Sore Eyes (אוצרת: דניאל צדקה־כהן), מתבונן באתרים שבהם שרידים, שכבות חומר, פעולות שימור ומנגנוני תצוגה, הופכים את המקום למערכת שהמבט בתשתיתה.

אורית חסון־ולדר יוצאת בתערוכה ״ציפור בלי מקור״ (אוצרת: גליה בר אור) בעקבות מוזיקה שנהגה במשפחתה ובפסטיבלי הזמר והפזמון הישראלי; דני מיכאל רוזנברג מציג ב״היי, הייתי פה וחשבתי עלייך״ (אוצרת: אירנה גורדון) סדרות ציורים שנוצרו בדיו וצבע מים על נייר.

במסגרת אשכול התערוכות יושק גם חלל תצוגה חדש – החלונות הגבוהים – על חלונות המוזיאון הפונים החוצה, אל המרחב הציבורי. תחנוך אותו לנה רבנקו בפרויקט ״אני רואה אותך רואה אותי״.

---

דנה אריאלי ואידית פישר כץ בסטודיו משלך

שתי תערוכות ייפתחו מחר (19.6) בסטודיו משלך בירושלים: הראשונה, ״לוח חומרים״, תערוכת יחיד לדנה אריאלי (אוצרת: תמר לב־און), צומחת מתוך קריאה של חלל התערוכה בבית הצייר פנחס ליטבינובסקי. החומריות והצבעוניות הדומיננטיות זימנו איסוף, מיון וקריאה מחודשת של דימויים שצילמה לאורך שנים ברחבי העולם. בין תצלומיה של אריאלי מוצגים סיפורים קצרים של האוצרת והאמנית תמר לב־און – מיתוסים חומריים בדויים, המציעים פרשנויות לעבודות.

השנייה, ״על ציפורים ואנשים ושבי תעתועים״, תערוכת יחיד לאידית פישר כץ (אוצרת: מיטל מנור), שנוצרה והוצגה לראשונה בגלריה בארי בתל אביב, וכעת מוצגת מחדש, ומכילה בתוכה הקשרים חדשים לחלל ולתערוכה שמוצגת לצידה. התערוכה מבקשת להתבונן בקשרים העדינים המחברים בין בני אדם, מקומות וזיכרונות, ולשאול מה מאפשר לנו להמשיך לבנות תחושת בית גם כאשר המציאות סביבנו משתנה ללא הרף.

 

---

זעקת השתיקה בגלריה לאמנות רהט

התערוכה ״זעקת השתיקה״ מוצגת בגלריה לאמנות רהט (אוצר: עדי יקותיאלי), ועוסקת באלימות בחברה הערבית דרך יצירות של כ 26 אמנים ואמניות מהחברה הערבית, הבדואית והישראלית. התערוכה נולדה מתוך רצון להתמודד דרך האמנות עם מציאות של כאב, פחד ואובדן ולפתוח מרחב של שיח במקום שבו לעיתים שוררת שתיקה כבדה. באמצעות ציור, צילום, וידאו, מיצבים ושפות חזותיות שונות, מציגים האמנים מנעד רחב של ביטויי אלימות, מאלימות פיזית גלויה ועד לאלימות נפשית וחברתית.

התערוכה מבקשת לעצור לרגע את שטף הכותרות והחדשות ולאפשר מבט אחר, עמוק ומתמשך, על מציאות של כאב, פחד ואובדן. דרך העבודות נחשפת הפגיעות האנושית הנוצרת בתוך מציאות של אלימות מתמשכת, כזו שמייצרת חרדה יומיומית, ערעור ואובדן אמון גם במרחבים שאמורים להיות בטוחים.

---

אוריאל מירון בגלריה שלוש

״כלבי פומפיי״, תערוכת יחיד לאוריאל מירון, מוצגת בגלריה שלוש ביפו העתיקה (אוצרת: איה מירון), ובה הוא שב אל זיכרונותיו משלושה כלבים שפגש בין שרידי העיר הרומית פומפיי: רצפת פסיפס, פסל שיש ויציקת גבס של חלל שהותיר גופו של כלב אמיתי.

הכלבים מפומפיי מנסחים יחסים סבוכים בין מאיים למאוים דרך שלושה מצבי קיצון: גסיסה ומוות, כוח חיים מתפרץ, ולידה או ראשית חיים. תכונות אלה של הכלבים מפומפיי – כמו בתהליך אבולוציוני – מתמזגות, משתנות ומולידות ישויות ב־14 הפסלים החדשים של מירון.

---

---

נטליה ריס, אילנה הופמן ודניאל פישר בגלריה החדשה בטדי

שלוש תערוכות חדשות ייפתחו מחר (19.6) בגלריה החדשה בסדנאות האמנים טדי בירושלים. נטליה ריס מציגה ב״סנטוריום״ (אוצרת: מיה ענר) עבודות וידיאו שבהן תחושה של חירום, אזהרה, התרעה וקריסה. היא מציגה עולם שבו רעיון הריפוי נדמה כבלתי אפשרי כבר. הרגעים השקטים ביותר מופיעים דווקא בדימויים הפשוטים, בפריימים שהודפסו מתוך עבודות הווידאו.

אילנה הופמן ב״השבת אבידה״ (אוצרת: מעין ישראלי) אוספת ומתעדת מודעות בדבר השבת אבידה התלויות על עמודים, לוחות וקירות בשכונת מגוריה. כל מודעה מספרת סיפור משלה, סיפור על דבר־מה שאבד לבעליו והגיע לידיים זרות המבקשות לקיים מצווה ולהשיבו, סיפור המצליב בין סיפורי חיים ובין חפצים ואנשים.

דניאל פישר מציגה את ״הבטחת לי קשת״ (אוצרת: רווית הררי), שנוצרה עבור דנה גלריה ביד מרדכי והוצגה בה בקיץ 2023. באופן אירוני וסימבולי כאחד עסקה התערוכה בהימלטות מפני סכנת חורבן כלשהי ובחיפוש אחר מקלט ובית חדש. התערוכה מפגישה בין דו־ממד לתלת־ממד, בין פנים לחוץ ובין קדמת דנא לימינו אנו כדי לתאר את הן את המנוסה והן את המפלט, זו האישית וזו הקולקטיבית, זה הרגעי וזה הנצחי.

---

הצבע: ארגמן במוזיאון הימי הלאומי

ארבע תערוכות חדשות מוצגות במוזיאון הימי הלאומי בחיפה תחת השם ״הצבע: ארגמן״ (אוצרת: עדי שלח), ומתמקדות באתר תל שקמונה על חוף הים של חיפה ובייצור צבע הארגמן מחלזונות ימיים – פעילות שהתקיימה במקום בעת העתיקה. האשכול כולל שתי תצוגות היסטוריות־ארכיאולוגיות שיוצגו כחלק מפרויקט ״כמוסות הזמן״, שבו מוצגים פריטים חשובים ונדירים מאוסף המוזיאון – ״סודות הארגמן״ ו״תכלת דומה לים״.

לצידן יוצגו תערוכת יחידה של מאיה גרצפלד, ״כה קטן, כה צנוע, בים אני צף״, שנוצרה במסגרת תוכנית שהות אמן במוזיאון; ותערוכת אמנות קבוצתית, ״התל ואני״, הכוללת יצירות אמנות במדיומים שונים, שמגיבות לנוכחות יוצאת הדופן של תל שקמונה במרחב העירוני של חיפה ולתעשיית היוקרה של צבעי הארגמן שהתקיימה במקום.

---

Nails בגלריה שחם

התערוכה Nails מוצגת בגלריה שחם בירושלים (אוצרת: יובל קומם) ובוחנת את תרבות הלק בתוך החברה הישראלית, ואת המשמעויות המורכבות שהיא נושאת עמה. התופעה ה״שולית״ כביכול של צביעת ציפורניים מכילה בתוכה דיאלקטיקה רחבה ומורכבת במרחב הישראלי. התערוכה מבקשת להפנות מבט אל תחום שנדמה לעיתים כמובן מאליו ובכך לקרוא את תופעת הלק כהיבט תרבותי בעל ערך חזותי ואמנותי. העבודות השונות בחלל מעלות כל אחת בדרכה שאלות על מגדר, טיפוח, אופנה וגוף.