צעצוע של סיפור 5: חמישה כוכבים, בפעם החמישית

אחרי רצף בלתי נתפס של פלופים, מנכ״ל דיסני בוב אייגר שב לכס המלכות והכריז שפיניטו לה סרטים מקוריים, והגיע הזמן להחזיר את המותגים החזקים של האולפן ולייצר סרטי המשך ללהיטי עבר. עם ההכנסות המביכות של הפלופ הענק ״עולם מוזר״, הפתיחה החלשה והחשש סביב ״אלמנטלי״ ולקינוח הבדיחה הגרועה שנקראת ״שנות אור״, לאייגר לא היו הרבה ברירות. ההחלטה שלו, שבמבט ראשון מרגישה קצת גרידית (טוב, קצת הרבה) התבררה כאחת הטובות בהיסטוריית המנכ״לות.

הניצוץ הראשון היה ״הקול בראש 2״, סרט שהוא לא מושלם בשום אופן, אבל הצליח להחזיר את הצופים לאולמות ולהכניס לקופה של דיסני 1.7 מיליארד דולר. ״זוטרופוליס 2״ שיצא בשנה שעברה כבר היה סיפור הצלחה מסחרר עם הכנסות מטורפות של יותר מ-1.8 מיליארד דולר. ולפני שהאחיות אנה ואלזה יחזרו לזמר בפעם השלישית ב״לשבור את הקרח 3״, מגיע תורו של הסרט החמישי בסדרת ״צעצוע של סיפור״ – ביי פאר המותג הכי חזק ויציב של דיסני ופיקסאר. ובאופן סמלי וחגיגי, הוא יוצא בדיוק בחגיגות ה־40 של פיקסאר, כאילו להזכיר למי ששכח שהסרט המקורי היה סרטו הארוך הראשון של האולפן הוותיק.

מאז עלייתו של ״צעצוע של סיפור״ לאקרנים ב־1995, הלכה הסדרה והתפתחה לאחת הטרילוגיות הטובות ביותר שידעה התרבות הפופולרית מימיה. עלייתו של הסרט הרביעי ב־2019 אולי עיצבנה קצת את קוונטין טרנטינו, אבל הפכה את הטרילוגיה לסאגה של ממש, שלמה ואחידה, עם קשת סיפורית מרשימה. והסרט החמישי ממש לא עושה צלילים של אקורד סיום: הוא מרגיש כמו לידה מחודשת של מותג ותיק ואהוב, שמנסה ואיכשהו גם מצליח להמציא את עצמו בכל פעם מחדש.

כמו בכל סרט, גם בעלילת הסרט החמישי הצעצועים נתקלים במשבר קיומי. כזכור, וודי (טום הנקס) נפרד מהחבורה לטובת חיי נדודים כצעצוע אבוד, וג׳סי (ג׳ואן קיוזאק), באז (טים אלן) והאחרים ממשיכים לשעשע את הילדה בוני. באיחור קל, הם מגלים שהעולם סביבם השתנה והפך לטכנולוגי בהרבה. הילדים כבר לא מתעניינים בצעצועי פלסטיק, ומעדיפים לבלות את הזמן בבהייה ממושכת במסכים. 

הבדיחות כאן עובדות; כל אחת ואחת מהן. אבל ״צעצוע של סיפור 5״, כמו כל סרט אחר בסדרה הזו, מתבסס על אלמנט חשוב וספציפי: רגש, והרבה ממנו

גם בוני החרדתית, שבטוחה שהדרך היחידה למצוא חברים היא דרך המסך, מקבלת במתנה את ליליפאד (גרטה לי) – טאבלט בצורת צפרדע שמעסיק אותה נון־סטופ. בתגובה, הצעצועים הנטושים מכריזים מלחמת חורמה על ליליפאד ומתגייסים למצוא לבוני חברים בשר ודם. בדרך הם פוגשים את חכם בלילה (קונאן אובריאן), מכשיר ידידותי ללימוד עשיית צרכים; את אטלס (קרייג רובינסון), מכשיר ניווט בצורת היפופוטם; ואת סנאפי (שלבי רבארה), מצלמה דיגיטלית מלאה בשמחת חיים.

מפתיע, מדהים ואפילו בלתי נתפס, אבל איכשהו, גם בפעם החמישית פיקסאר לא מפספסת. מעבר לעובדה שיש כאן סרט על תקן 10/10, הלידה המחודשת וההמבורכת של המותג עושה המון כבוד להיסטוריה שלו, וגם יוצרת ציפיות חיוביות וגבוהות מאוד לגבי עתידו.

 

הבדיחות כאן עובדות; כל אחת ואחת מהן. אבל ״צעצוע של סיפור 5״, כמו כל סרט אחר בסדרה הזו, מתבסס על אלמנט חשוב וספציפי: רגש, והרבה ממנו. כאמור, ג׳סי היא הדמות הראשית הפעם ומי שמובילה את רוב אירועי העלילה, כך שבאופן מתבקש, הסרט חושף יותר פרטים על העבר הטרגי שלה כצעצוע נטוש.

הפלישה של ליליפאד לטריטוריה שלה מטרגרת את ג׳סי וחושפת שוב את הפוסט טראומה שלה, שהתגלתה כבר בסרט השני. הטריגר הזה הוא המניע העיקרי של הסרט ומה שהופך אותו לשלם, עגול ובעל אופי ייחודי. זה לא סתם סיפור רגיל עם עלילה פשוטה ומונפשת. יש כאן מנוע רגשי שלם שמתניע את הסיפור ומבוסס בתסריט מצוין שכתבו וביימו אנדרו סטנטון וקנה האריס. וכיאה למותג, הסרט הזה מדבר בחכמה לילדים ולהורים כאחד, ומתייחס לעניין הטכנולוגי והחרדה החברתית שהוא מביא איתו באופן מעורר השראה, עם מוסר השכל יפה שאומר שלא הכל בחיים הוא שחור או לבן – אפשר גם וגם.

טרם הצפייה בסרט, כדאי לתאם ציפיות ולהתכונן לכך שבאז, ובעיקר וודי, מקבלים כאן דקות מסך מועטות למדי. ולמרות שוודי – שעם קרחת לראשו וכרס בירה מכובדת מזכיר למילניאלס כמה הם הזדקנו מאז 1995 – כמעט מצא את עצמו מחוץ לטיוטת התסריט הראשונית, אין דבר כזה ״צעצוע של סיפור״ בלי השניים האלה. והנוכחות שלהם כאן מספיק חזקה כדי להיות נוסטלגית ומלבבת, ובו בזמן לא משתלטת ונותנת לג׳סי את הכבוד והבמה. 

סביר להניח שבסרט הבא, אם יהיה כזה, וודי כבר לא יופיע, וזו תהיה החלטה אמיצה אך נכונה. המותג האדיר הזה גדל, מתפתח, מתעדכן ומשנה צורה. והפרידה הצפויה מגיבוריו הראשיים, שהחלה כבר עכשיו, מלמדת עד כמה הוא בוגר ומתבגר.

בסופו של דבר, ״צעצוע של סיפור 5״ הוא ההמשך המושלם של אחת מסדרות הסרטים הטובות ביותר בהיסטוריה – בכל ז׳אנר, שכנראה יעקוף את ״זוטרופוליס 2״ בהכנסות וישבור שיא נוסף. ואיכשהו, עם תועפות של הומור מדויק ומינונים נכונים של רגש וכיף, הסרט הזה מצליח להיות סוחף הרבה יותר מסרטים אחרים שיצאו לפניו. ועכשיו, אייגר, במטותא – עוד ״צעצוע של סיפור״ אחד או שניים. או שבעים. תודה.

---

צעצוע של סיפור 5
במאי: אנדרו סטנטון וקנה האריס
ארצות הברית 2026,  102 דקות
5 כוכבים