״נעה לאן שנעים?״: שיח גלריה בתערוכתה של ורד רום־קידר

בתערוכת היחיד הראשונה של ורד רום־קידר נפרש מכלול ציורי הנע בין פיגורציה להפשטה, בין גוף ממשי למחווה קווית, בין סצנות אנושיות טעונות לבין מרחבים שקטים ומזוקקים. בעבודות, בוחנת האמנית שאלות של תנועה, גוף, יחסים, קרבה ושבר, ואת האופן שבו אדם מתקיים בתוך מרחב משתנה.

בשבת הקרובה יתקיים שיח גלריה בתערוכה. רום־קידר והאוצרת ורה פלפול ישוחחו על העבודות, על תנועת המטוטלת שבין אמנות למדע, ועל הדינמיקה המשותפת לשני התחומים, שבה ההתמודדות עם מציאות של אי־ודאות הופכת למנוע של מחקר, חקירה ויצירה.

שם התערוכה, ״נעה לאן שנעים?״, מציב כבר בפתחו תנועה שלא יודעת מראש את יעדה. ״נעה״ מופיעה כפועל בלשון נקבה, גוף יחיד המצוי בתזוזה, ואילו ״נעים״ מסמן מרחב דו משמעי, של תחושה, מקום אפשרי של נוחות ונחמה מול האפשרות של תנועה עם הזרם.

סימן השאלה שבסוף הכותרת מערער את ההבטחה הגלומה בביטוי: האם התנועה מובילה אל הנעים; או שמא הנעים הוא התנועה עצמה, מצב משתנה וחמקמק הנתון כל העת לבחינה מחודשת? בין הפעולה לבין התחושה, מתהווים ציוריה של רום־קידר כמרחבים דינמיים, שבהם הדימוי נותר במצב של תנועה, התהוות ושינוי. בתוכם נבחן האישי־הנשי ביחס לאחר: מולו, לצידו, בתוכו ולעיתים גם כנגדו.

בציורים הפיגורטיביים בתערוכה מופיעות דמויות במצבים נפשיים וגופניים שונים. לעיתים זהו רגע פתוח ובהיר, כמו בריקוד עם בן זוג, שבו הקרבה האנושית מתארגנת דרך קצב, מגע ומבט; ולעיתים רגע מכונס, חד וחשוף יותר, כמו בציורי הדיוקן העצמי, שבהם היא נמצאת בחלל חדר, מבטה מרוכז בנקודה מסויימת ולצידה כוס יין שבורה. ייתכן שהכוס היא שריד של פעולה, סימן לאירוע, עדות לרגע שבו האיזון הופר.

הצבע האדום מלווה את לבושה של הדמות הנשית בכמה מהציורים, חודר אל המרחב בציורים נוספים, ומטעין אותם בכוח גופני ורגשי. גם כשהקומפוזיציה נדמית יציבה, האדום ממשיך לפעול בה כזרם פנימי שמתפרץ, וחוצה את גבולות הדמות, מערער את שיווי המשקל בציור.

בזוג ציורים נראה מקבץ דמויות מוארכות, כמי שנשזרות זו בזו נבלעות ונטמעת ברקע כחול־אפור ערפילי, המטשטש את קווי המתאר שלהן. הגבולות ביניהן מתרככים, והציור מציע מבט על היות־יחד כמצב מורכב של קרבה, תלות, חיכוך ולעיתים גם מאבק. הגוף היחיד הנוכח בשתיהן, מתקיים בתוך מערך של תנועות, משיכות והתנגדויות; הוא נוגע בגופים אחרים, כמו נטמע בהם, או מנסה להחלץ מתוכם ומנסח את המתח התמידי שבין הצורך העמוק להשתייך לבין הרצון להיפרד ולהיות לבד.

באזורים אלה של הציור, הצבע והחומר לא משמשים רק לתיאור הדימוי – הם מעורבים בהיווצרותו. הדמויות מגיחות מתוך הכתם, הקצב נבנה מתוך משיכות המכחול, והגוף מופיע כצורה הנמצאת בתהליך. חוסר היציבות הזה הופך לעיתים לסערה ממשית על הבד: תנועה מעגלית, רחבה, בגווני תכלת ולבן, יוצרת מערבולת חומרית גדולה שמתחתיה רוחשת מסה כהה. מול אותה סופה ציורית מושטת יד אנושית בודדת, במחווה קטנה של בלימה או של קריאה למגע, המבקשת למצוא משען בתוך עולם שאינו מפסיק להסתובב.

רובד נוסף בעבודתה של רום־קידר נובע מתרגולים גופניים – צ׳י קונג, מחול קונטקט וביודנסה – עולמות המבוססים על קשב לנשימה, לתנועה רכה, למגע, לאיזון ולהימצאות יחד – אלו מפעפעים אל הציורים כתחביר גופני, באופן שבו הדמות נעה, נשענת, מתמסרת, נפתחת או נאספת אל עצמה. כשהגוף הוא כלי
של ידיעה, זיכרון ותגובה – החוויה הפנימית, התנועה והחומר נפגשים על פני הבד, כשהאפשרות לנוע, להישבר ולהיאסף נבחנת שוב ושוב במרחבי הבד.

מול הגודש של העבודות הפיגורטיביות, מוצגת בתערוכה סדרה חדשה, מופשטת, קליגרפית ומינימליסטית, שאותה מציירת רום־קידר על גבי רצועות בד כותנה ארוכות וצרות. במשיכות מכחול דקות היא מציירת קו אנכי, כמעט גבעולי, המתרומם מעלה־מעלה מתוך כתם דחוס בתחתית הבד, כמעין נוף פנימי.

הקו הדקיק והרועד נעשה לציר שברירי המחזיק את הציור כולו, בין צמיחה, פצע, זיכרון והשתוקקות אל הריק שמעליו. שברי זכוכית ושברי מראה נודדים מהציורים הפיגורטיביים, והחומר החד והפגוע נטמע בתוך הציור המופשט כחלק ממערך של קו, כתם, אור ופצע. כך נוצר מעבר בין אירוע לזיכרון חומרי, בין הגוף הנראה לבין מה שנותר ממנו כסימן.

ורד רום־קידר למדה לאורך שנים רישום, הדפס וציור מהתבוננות בארץ ובארצות הברית. מוריה העיקריים היו הציירים מנחם מזרחי ז״ל וארז אהרון. מסורת הציור הקלאסי, ציורי נוף ומודל מהתבוננות, ממשיכים לפעפע בעבודתה ומשמשים לה בסיס צורני, חומרי ותודעתי.

במקביל, היא פרופסור, מדענית בעלת שם עולמי ממכון ויצמן למדע, בתחום המתמטי של מערכות דינמיות ושימושיהן. עבודתה המדעית בוחנת דפוסים בזרימת נוזלים, בדינמיקה של חלקיקים ובמערכות ביולוגיות, וחוקרת איך אפשר לזהות מבנה וסדר גם בתנאים של אי־יציבות. מופעים של תנועה, זרימה וכאוס מלווים אותה הן בעבודתה האמנותית והן בזו המדעית.

---

ורד רום־קידר | נעה לאן שנעים?
אוצרת: ורה פלפול
סלון משותף לאמנות, שביל המרץ 5, תל אביב
שיח גלריה ונעילה: 4.7 בשעה 12:00