הרשימה המשותפת // 9.7.26

בצל האל ובשם האב בגלריה החיה

התערוכה ״בצל האל ובשם האב״ תפתח ביום שלישי (14.7) בגלריה החיה של בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים (אוצרת: נעמה ערד). התערוכה, בשיתוף בית שץ, תפגיש בין עבודות היסטוריות מעיזבון משפחת שץ, ובין גופי עבודתם של שלושה אמנים עכשוויים – אתי אברג׳יל, הראל לוז ועירא שליט. דווקא מתוך העמדה המינורית, בשוליים, בצל – היא מתבוננת באתוס, בממסד, בקאנון שהוא בצלאל ועל אדוותיו בשדה האמנות המקומי.

עבודות וחפצים מתוך העיזבון של בוריס שץ יפגשו גופי עבודות של אמנים עכשוויים, וחלל התערוכה יוסב למעין יריד דוכנים ארעי. היצירות יוצגו על גבי שולחנות מתקפלים, מחווה לירידי בצלאל ההיסטוריים או לחלופתם התל־אביבית במדרחוב נחלת בנימין. כך, התערוכה מורכבת משורה של דוכנים הפורסים תצוגת תכלית במיקס אנד מאץ׳ בין בצלאלניקים מזמנים שונים.

---

דרישת שלום חמה בגלריה ימה

התערוכה ״דרישת שלום חמה״ תפתח הערב (9.7) בגלריה ימה בנהריה, פרי שיתוף פעולה עם החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה (אוצרות: מאיה פרת וסתיו אבן זהב). התערוכה היא ד״ש משלומי ולשלומי בחזרה. בין שלומי לנהריה, שבה מוצגת התערוכה, מפרידים קילומטרים ספורים בלבד.

לשני המוסדות – גלריה ימה (מבית תנועת תרבות) והחממה לאמנות מקום – זיקה רעיונית עמוקה ומחויבות משותפת להרחבת גבולות העשייה האמנותית. יחד הם עוסקים בפרקטיקות של אמנות מבוססת מקום, קהילה ויחסים אנושיים. העבודות בתערוכה הן פרי פעולות מתמשכות של האמנים במרחב האנושי והפיזי של שלומי, מתוך דיאלוג מתמשך עם הקהילה ועם הסביבה.

---

מה שלא נשטף בגלריה ארטורה

התערוכה ״מה שלא נשטף״ מוצגת בגלריה ארטורה בקמפוס רופין, עמק חפר (אוצרת: ענת לוסטינגר), ומבקשת לבחון את הפעולה היומיומית של מטלות הבית הסיזיפיות שמתרחשות כמעט תמיד מאחורי הקלעים מבלי לקבל הכרה או תגמול.

הניקיון בתערוכה הוא לא רק עניין היגייני או פונקציונלי, הוא גם מנגנון להדיפת חרדה. בתקופה שבה המציאות בחוץ קורסת, כשהמלחמה והקשיים מציפים את התודעה, המים והסבון באים לעזרה. אנחנו מנקים כדי להרחיק את האיום, מנסים להחזיר לעצמנו אשליה של שליטה, סדר ונרמול. גם כשאנחנו יודעים שחלק מהכתמים יישארו לתמיד.

---

באו זה לא כבר בגלריה רוזנפלד

התערוכה ״באו זה לא כבר״ תפתח מחר (10.7) בגלריה רוזנפלד (אוצרת: מיה פרנקל טנא) ותציע מנעד פרשנויות למושג הזרות. במובנה המיידי, הכותרת (באנגלית: New Arrivals), השאולה מעולמות המסחר והשיווק, מתייחסת לעבודות חדשות, שחלקן נוצרו מחוץ לישראל ואחרות הוצגו לאחרונה בתערוכות בעולם. ברובד נוסף היא מפנה אל תנועת האמנים מישראל ואליה, ואל האופן שבו הם מתבוננים בסביבתם החדשה־ישנה.

---

---

תערוכות חדשות בגלריה מרי

גלריה מרי הירושלמית חונכת חלל חדש, צמוד לחלל הקיים, ותפתח הערב שתי תערוכות: הראשונה, ״מפת הלב״, תערוכה קבוצתית למשתתפי סדנת האמנות במערך הדיור של מכון פוירשטיין (אוצרת: רוני ברות), תציג עבודות שנוצרו מתוך תהליכי יצירה אישיים ומתמשכים, המשלבים ציור, צבע, דימוי וזיכרון. העבודות משקפות מגוון קולות, חוויות ודרכי התבוננות בעולם.

השנייה, ״חֵפֶץ כַּפֶּיהָ, הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ״, תערוכה מעבודותיה של יעל טופול ז״ל (אוצר: יורם בלומנקרנץ). שתתרכז במופעיו השונים של הבית שבו גדלה וחיה בציוריה, במופעיהם של ציוני מקום, בדמויות ומשמעותם על רקע הנוף המצולם. בצבעים עזים וברפרטואר דימויים מהווי חייה, בציורי שמן, רישומים ועבודות קדרות – יצקה טופול את אמונתה ותקוותיה לריפוי ולתיקון.

---

מארק ינאי ושי עיד אלוני בגלריה העירונית ראשון לציון

שתי תערוכות ייפתחו במוצ״ש (11.7) בגלריה העירונית לאמנות ראשון לציון (אוצרת: קרן ויסהוז). הראשונה, ״שׇׁרְשִׁ֣י פָת֣וּחַ אֱלֵי־מָ֑יִם״, תערוכת יחיד למארק ינאי. הדימויים בציוריו נדמים במבט ראשון כריאליסטיים, אבל במבט בוחן הציור מתפרק לאופן שבו מונח הכתם, לדרך שבה האור פוגש את המשטח, לשכבות הצבע הנוזל. באמצעות פעולת הציור נחשף משהו ממהותו הפנימית. כל אחד מציוריו הוא מפגש עם האחר.

השנייה, ״עקבות בשטיח״, תערוכת יחיד לשי עיד אלוני, שהופך את חלל הגלריה (בית גורדון־לונדון) לשותף פעיל ביצירה. ההיסטוריה, הארכיטקטורה והזיכרונות הטמונים בקירותיו נטווים אל תוך מארג העבודות והופכים את סיפורו המקומי למיקרוקוסמוס של סיפור אנושי רחב יותר. שטיחים בדמות מסכות הפזורים בחלל ומקבלים את פני המבקרים יוצרים טריטוריה סמלית של מעבר, מקום שבו מתקיים המשא ומתן מתמשך בין פנים לחוץ, בין מוכר לזר.

---

אורית בן שטרית באוניברסיטה העברית

״גבישי דמיון״, תערוכת יחיד לאורית בן שטרית, תפתח ביום ראשון (12.7) בגלריה לאמנות ומוח על שם מרטין דסו במרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח, האוניברסיטה העברית בירושלים (אוצרת: מיכל מור). במרכז התערוכה ניצבת עבודה מחוללת דימויים הפועלת כארכיון ספקולטיבי וכפרובוקציה חושית שתלויה גם בהשתתפות הקהל.

היא נשענת על ״אפקט קולשוב״ – עיקרון קולנועי משנות ה־20 המראה איך משמעות לא קיימת בחומר המצולם, אלא מורכבת במוחו של הצופה, מתוך חיבור של שברים. בן שטרית מרחיבה לוגיקה זו למפגש סוחף שבו העבודה מציעה רק את המרכיבים: דימוי, סאונד ושפה, שמהם כל צופה בונה עתיד פרטי משלו.