Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
רוטשילד 104 // הרזידנסי בתחייה 14: מחזור 3
פורטפוליו בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד
בינואר 2025 התחיל לפעול הרזידנסי של מרכז אדמונד דה רוטשילד במתחם התחייה 14 בתל אביב. ברזידנסי, שפתוח לכל חברי.ות הרשת של המרכז, מתקיימים שני מחזורי פעילות מדי שנה, בכל אחד חמישה משתתפות ומשתתפים מתחומי האמנות והעיצוב.
ביום חמישי (16.7) תיפתח תערוכה המסכמת את פעילות המחזור השלישי של הרזידנסי שפעל במשך חמשת החודשים האחרונים. במהלך תקופה זו העמיד המרכז לטובת המשתתפים סטודיו משותף במתכונת של ליווי אישי וקבוצתי, עבור פיתוח פרויקט אישי ופרויקט קבוצתי. בנוסף, כל משתתפ.ת קיבל מענק בסך של 10 אלפים ש״ח ותקציב להפקת הפרויקט.
התכנית מהווה מרחב התפתחות יצירתי ומקצועי, במטרה לקדם את היוצרים.ות מהנקודה המקצועית שבה הם נמצאים לשלב נוסף בקריירה. זה קורה באמצעות פיתוח הרגלי עבודה בסטודיו עצמאי, פיתוח פרויקט אישי ויציאתו לאוויר העולם, יצירת פרויקט נוסף כקולקטיב והכרות עם התעשייה הפועלת בתחום המלאכות והיצירה.
אירה פרוחורובה
בוגרת התואר הראשון באמנות וחינוך באמנות בסמינר הקיבוצים (2024). עוסקת באמנות רב־תחומית: צילום, וידאו, פיסול, מיצב, ציור, רישום וסאונד.
הרזידנסי
ברזידנסי אני עובדת על כמה פרויקטים במקביל: פרויקט פיסולי חדש ששני פסלים ממנו יוצגו באירוע הסטודיו הפתוח, ספר סקיצות שיהפוך לעבודת אמנות בפני עצמה וסדרת ציורים חדשה. הפסלים הם המשך לפרויקט ״המקום שבו את…״ שעסק בבית, אבל הפעם אני יוצאת מהבית למסע.
אירה פרוחורובה, פורטרט עצמי
אירה פרוחורובה, ״המקום שבו את״. צילום: מ״ל
צילום: טל ניסים
מתוך תהליך עבודה, ספר סקיצות
אני ממשיכה לבנות פסלים יחסית גדולים (בגובה 2 מטרים) מינימליסטיים וסוריאליסטיים. הם מגיעים מסיפורים אישיים שהם גם אוניברסליים, ומשאירים מקום רב לפרשנות, עם קשר לחומרים יומיומיים ולאהבתי לאדריכלות.
כל פרויקט מתחיל במקום אישי ובהשראה מספרות – מרשימת קריאה, שיחות ומחשבות. הן עוברות לספר סקיצות: סיכומי ספרים, רישומים, שאלות וסקיצות לפסלים. הנוכחות בסטודיו תלויה בשלב העבודה, וכוללת ימי עבודה ארוכים ואינטנסיביים לצד ימים של שקט והקשבה עצמית.
במהלך העבודה על פיסול ומיצב אני אוהבת לבחון את עצמי דרך אתגרים שונים: לעבוד עם חומרים חדשים, ללמוד טכניקות מבעלי מקצוע, לנסות דברים שלא עשיתי קודם ולעשות כמה שיותר בידיים שלי. ברוסית יש מושג שהתרגום שלו הוא ״פזיזות ואומץ״ – זה עליי.
רועי בן יהודה
בוגר המחלקה עיצוב תעשייתי בשנקר (2022). עוסק בעיצוב ובאמנות; חוקר ויוצר מכונות ישיבה ואובייקטים. עובד על הפרויקט Kawatsugi, ומשמש ארט דיירקטור במשרד אדריכלים (וחולם בהקיץ).
הרזידנסי
הגעתי לרזידנסי אחרי תקופה אינטנסיבית שבה הצגתי שתי תערוכות ביפן ובאיטליה. תוך כדי השהייה בסטודיו הבנתי שיש גוף עבודות חדש שאני רוצה לפתח בתקופה הזו, גוף עבודות שמחזיר אלמנטים שהופיעו בעבודות קודמות כהבלחות – וכעת הופכים לשפה המרכזית.
רועי בן יהודה, Kawatusgi – פרויקט תיקון קרמיקה שבורה באמצעות עור. צילום: Ujita Eri
כיסא מגירה, מתוך התערוכה ״רק המופלא הוא יפה״ צילום: דניאל חנוך
מתוך love me _ not machine. צילום: מ״ל
מתוך love me _ not machine. צילום: מ״ל
לראשונה אני עובד עם מתכת, ובעזרתה אני מייצר אובייקטים שמהדהדים אינסטרומנטים מדעיים בלי היגיון שימושי ברור. משעשע אותי העיסוק במופעים של מכניקה שהשימושיות שלה מוטלת בספק. מצד שני, היצירות דווקא מתרכזות ברעיון של סידור והבעת רגש, רומנטיקה וגעגוע. מה שיצא נראה קצת רטרו־פיוצ׳ר – איך דמיינו בעבר את העתיד: עתיד מלא אמונה בחומר, לפני שעברנו למסכים.
הזמן ברזידנסי איפשר לי לתהות על קנקנם של עבודות באופן יותר מעמיק, חלק נגנזו וחלק נכנסו למגירה וייצאו בזמן אחר. המפגש בין הרזידנטיות שהגיעו מתחום האמנות וביני, שהגעתי מתחום העיצוב, יצר דיאלוגים מעניינים על מהות העשייה שלנו, ועל הגישה לתוצרים.
הרזידנסי היה מרחב מאפשר לבדיקות ולהנעת תהליכים שהיו לוקחים יותר זמן, אם לא האינקובטור הזה. אני חושב שהצלחתי לסנתז שפה שתלך איתי קדימה – גם רעיונית וגם חומרית.
שירה אורונבייב
בוגרת המחלקה לצילום במנשר (2024). עוסקת בצילום והדפס אנלוגיים. עובדת על גוף יצירות חדש בסטודיו, ובמקביל עוסקת בצילום מסחרי, בעיקר עבור יוצרים מתחום המוזיקה.
הרזידנסי
ברזידנסי אני מפתחת גוף עבודות חדש בחדר חושך שהקמתי בתוך הסטודיו. אני יוצרת הדפסים אנלוגיים ללא מצלמה. הם מציגים אובייקטים אורגניים שנקלעו לדרכי כמו כנפי חרקים, זרעים יבשים וחלקי פרחים שנאספו בסביבת הסטודיו, בבית שלי ביפו ובבית של משפחתי באילת.
שירה אורונבייב, פורטרט עצמי
ללא כותרת
ללא כותרת
ללא כותרת
בתוך חדר החושך הם עוברים שינוי קנה מידה והופכים לדימויים שצפים בחלל שחור, שלעיתים נראים כנגטיב ופוזיטיב בו זמנית. הם מציגים גופים שלמים ועם זאת נמצאים על סף התפוררות. אני חושבת על הסדרה כאוסף של מפגשים שבאמצעותם אני חוקרת זיכרון, שימור ואת הניסיון להביט בדברים הנמצאים בתהליך מתמשך של השתנות.
השהות היומיומית בחדר החושך היא עבורי לא רק אמצעי טכני, אלא מצב תודעתי שמאפשר התכנסות והתבוננות פנימה. כל הדפס מצריך סדרה של ניסויי חשיפה לאור. בגלל שקיפותם המשתנה של האובייקטים, בסופו של התהליך מתקבל דימוי יחידני שאי אפשר לשחזר.
לצד ההדפסים אני מפתחת מיצב שקופיות המבוסס על שתי שניות מתוך סרט קולנוע ישן. הסרט האנלוגי פורק לפריימים בודדים, שבהם משולבים דימויים נוספים הנוגעים בזיכרון ולידה. אם ההדפסים עוסקים בשרידים פיזיים של חיים, המיצב עוסק בשרידים של סיפור ובפערים שמתמלאים באופן אינטואיטיבי אצל כל אחד בדרך שונה.
הרזידנסי העניק לי את המרחב להתחייב לתהליך שמצריך האטה ותשומת לב לפרטים הקטנים. אני יוצאת מהתקופה הזאת עם המון גילויים על עצמי בתור אמנית וצלמת, ובעיקר עם מסקנות בשאלות שמעסיקות אותי שנים.
תמר פרי
בוגרת התואר ראשון במחלקה לאמנות בבצלאל (2024). אמנית ומוזיקאית, מסיימת את תכנית הרזידנסי ובמקביל מסיימת לעבוד על האלבום הראשון שלי.
הרזידנסי
ברזידנסי אני מפתחת גוף עבודות רישומי שהתפתח מתוך סקצ׳בוק בפורמט קבוע של גלויות, שנרשם כבר כמעט שנה. ״גלויות מהראש ללב״ נוצרות מתוך ארכיון צילומים בנייד, דרך שיטוט שלי במקומות שונים. במקביל אני עובדת על ניירות באייר־בראש, המבוססים על דימויים מתוך רישומי הגלויות, שעוברים התערבות עד שהם הופכים לדימוי חדש ולמרחב שמקיים חוקים משל עצמו.
תמר פרי, פורטרט עצמי
גלויה מהראש ללב, מספר 9
גלויה מהראש ללב, מספר 10
גלויה מהראש ללב, מספר 4
התרגום הוא ציר מרכזי בעבודה הנוכחית, כך שהצילום מתורגם לרישום, הרישום מתורגם ומוגדל לאייר־בראש, ובמקביל טקסטים שכתבתי עוברים תרגום מעברית ומופיעים מתחת לגלויות בגרמנית. בכל אחד מהמעברים מתרחש שינוי, והמרחק שנוצר מהמקור הופך לחלק מהעבודה עצמה.
אני עובדת מתוך תזוזה אינטואיטיבית, סומכת על עצמי להבין את התהליך תוך כדי או בדיעבד. החופש לעבוד בסטודיו שזמין עבורי 24/7 הפך אותו לעוגן, והשהות בחלל משותף יצרה עבורי שיח והיכרות משמעותיים.
לאירוע הסטודיו הפתוח אני מתכננת לייצר מערך, אינסטליישן שבו הסקצ׳בוק מתפרק והגלויות מקבלות מסגרת של ספר חדש. העבודה בשכפול ובריבוי מדגישה הסתכלות על ציר זמן שלא נסגר, ומזמינה את הצופה לשוטט בין הדימויים. במהלך התכנית פיתחתי גוף עבודות חדש המתאגד לתערוכה ופתח עבורי כיוון משמעותי להמשך ודיוק העשייה.
נטלי יצחק
בוגרת המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר (2021) וחילופי סטודנטים באופנה ב־IED Madrid. מעצבת אובייקטים סביב גוף ומפתחת מותג עצמאי של אביזרי אופנה לבישים לצד קונספטואליים.
הרזידנסי
כמעצבת אקססוריז עניין אותי לחקור את המושג Self Extension – האופן שבו החפצים שלנו הופכים לשלוחות של עצמנו, של הזהות שלנו, ומשמשים להתארכות פיזית של הגוף. התיק הוא האובייקט הראשון בסדרה שבחרתי לעבוד עליו. הוא מייצג עבורי את הגבול בין הפנים לחוץ, בין האינטימי לציבורי ואת הפרדוקס האנושי שבין בית לנדודים. התיקים עשויים מעור ובד ניילון ממוחזר, שאותו אני מפרקת ממעילים יד שנייה.
נטלי יצחק, פורטרט עצמי
ללא כותרת. צילום: תום פרסמן ונטלי יצחק
ללא כותרת. צילום: תום פרסמן ונטלי יצחק
ללא כותרת. צילום: מ״ל
מעניינת אותי מערכת היחסים המתקיימת בין האדם שנושא את התיק לבין המתבונן הזר מבחוץ. בתיקים אני יוצרת חלונות הצצה ומשבצת בהם דימויים שונים, חלק מהם באמצעות הסמארטפון – אובייקט שהפך לסוג של איבר בגוף.
אופי העבודה שלי הוא פינג פונג בין חומר לסקיצה. הם משנים אחד את השני עד שאני מגיעה לאובייקט הסופי. בדרך כלל אני עובדת על כמה אובייקטים במקביל, מה שמאפשר לי לייצר מרחב התבוננות.
הסטודיו הפך עבורי לעוד בית בתקופה האחרונה. כשאני מגיעה לסטודיו אני מגיעה לספייס של יצירה ושיתוף, וזה כיף שהרעיונות חיים בחלל ולא רק עם עצמי. זו הפעם הראשונה שבה אני רואה תהליכי יצירת אמנות של אחרים מקרוב, ולומדת על הדמיון והשוני. הרזידנסי הוא מקום שמאפשר מסגרת ובו זמנית חופש פעולה – שילוב מדהים שהצלחתי לצמוח בו.
סטודיו פתוח
התחייה 14, תל אביב
פתיחה: 16.7 בשעה 19:00; נעילה: 1.8 בשעה 14:00
