הרשימה המשותפת // 16.7.26
זרעי קיץ בנגריה ביד מרדכי
התערוכה ״זרעי קיץ״ תפתח הערב (16.7) בנגריה בקיבוץ יד מרדכי (אוצרים: יובל סער ושוע בן ארי), ובה 24 אמנים ואמניות שבוחנים אפשרות לחיבור בין מצבים ורגעים שונים, מתוך אמונה שהמציאות כאן מורכבת ואינה סטטית: בית שהיה מחסה והפך לזירת קרב, טבע מפתה ובו בזמן מאיים, ים שנע בין גאות לשפל, ופצע שמדמם ומתאחה ללא הרף.
התערוכה מסכמת את המחזור הראשון של תכנית שמש – תכנית להכשרת אמנים ויוצרים מהעוטף והדרום, המעניקה כלים מקצועיים, חיבורים בינלאומיים והזדמנויות תעסוקה בעולם התרבות והאמנות. הנגריה, מבנה בן 75 שנה ששימש בעבר כנגריה וכיום הופך בהדרגה למרכז תרבות, היא לא רק מבנה, אלא בית לצמיחה מחודשת של קהילות, אמנים ויוצרים.

ליזה ג׳ני קריג בנגריה ביד מרדכי. צילום: מ״ל

שי זילברמן. צילום: הדר סייפן

גפן ברקל שפירא. צילום: מ״ל

מיה מוצ׳בסקי פרנס. צילום: דוד מוצ׳בסקי
תומר דקל בארטפורט
״ישראל היום״, תערוכת יחיד לתומר דקל, תפתח הערב (16.7) בארטפורט בתל אביב (אוצרות: ורדית גרוס ונעמה הנמן), ובה סדרת ציורים שצוירה על גבי גיליונות ״הארץ״ ו״ישראל היום״. מילה, תמונה או רעיון הנמצאים על גבי דף העיתון, גדלים ומשתלטים על הכפולה, והופכים לציור עז, שמסתיר ומוחק את רוב מה שהיה שם לפניו. חלק מהציורים ניצבים על פלטות עץ, שמשמשות ברגיל לשינוע סחורות, והופכות תחת ידיו של דקל למעין יצורי פרא.
דקל פועל בתוך מרחב מקומי נטול היסטוריה ציורית, אבל רווי בהיסטוריה פוליטית, בזיכרון ובאקטואליה בוערת. העיתון המודפס מאפשר לו לצלול ישירות אל תוך חומר חי – להפוך את הטקסט החדשותי למצע ולמקור התרחשות ציורי בו־זמנית.

תומר דקל בארטפורט. צילומים: טל ניסים

מלאני סיגל בגלריה ברוורמן
״כל מבט היה חלון חדש״, תערוכת יחיד למלאני סיגל, תפתח מחר (17.7) בגלריה ברוורמן בתל אביב (אוצרת: עדי גורה), ובה סדרת ציורים חדשה שנעה בין נוף, אדריכלות ומרחבי פנאי, לבין שאלות של תפיסה, זמן והתבוננות.
בגוף העבודות ממשיכה סיגל ממשיכה לעסוק במפגש בין האדם והטבע. אמנם האדם נעדר מהדימויים, אבל דרך דימויי הטבע והנוף, משתקפת תפיסתו. ציוריה מתארים מקומות שנמצאים על התפר בין הזר והמוכר. נקודת המוצא היא לעתים מקום ממשי, אבל בתהליך ממושך של רישום וציור הוא עובר טרנספורמציה מאתר ספציפי למצב תודעה. השתקפויות המים, יחסי האור והצל והמבנים הגיאומטריים הם לא תיאור של נוף בלבד, הם משקפים את מצבו הפנימי של המתבונן.

מלאני סיגל בגלריה ברוורמן. צילומים: תומאס לומברג

שולי נחשון בגלריה לאמנות בטבעון
״קולי הוא קולך״, תערוכה מעבודות הווידיאו של שולי נחשון (1951-2024), תפתח מחר (17.7) בגלריה לאמנות במרכז ההנצחה בטבעון (אוצרת: יעל גילעת). החל משנות ה־90 ועד מותה הפתאומי, נחשון בנתה את הפרסונה הבימתית שלה. גופה, קולה, שירתה ומחוותיה בוקעים מהמסך אל חלל התצוגה וממלאים אותו. עבודותיה, בנפרד וכגוף עבודה אישי, מייצגות את מורכבותם של יחסים בין־דוריים, את הירושות הנפשיות הנושאות מטען וגם סודות המבקשים התרה עדינה שתאפשר לטראומות לקבל ייצוג והכרה.
במבואת הגלריה תפתח ״נדוניה עוברת״, תערוכה בעקבות נחשון ויצירתה, בהשתתפות אורית אקטע ולירון חנה אוחיון. התימה המרכזית בתערוכה היא מסירה בין־דורית שהשתבשה תחת דיכוי חברתי ודורשת טיפול וריפוי. לשתי התערוכות עומדת זכות כפולה: להציג עבודות וידיאו־פרפורמנס אתני פורצות דרך של נחשון, ובמקביל ליצור את הגשר אל העשייה האמנותית שממשיכה להיאבק על מרחב פעולה וביטוי פמיניסטי.

שולי נחשון בגלריה לאמנות בטבעון
מרטין ויסוק בבית ליבלינג
״כמו בית״, תערוכת יחיד למרטין ויסוק, תפתח הערב (16.7) בבית ליבלינג בתל אביב (אוצרת: סברינה צגלה), ותעסוק בשאלה – מה הופך מקום לבית כשהבית עצמו איננו עוד? בית ליבלינג נבנה כבית מגורים ב־1935 ומתפקד כיום כמרכז תרבות ציבורי לאדריכלות ועירוניות. הסתירה הזאת עומדת בלב העבודה של ויסוק.
את החיפוש אחר הבית הוא עורך דרך המטבח ההיסטורי של בית ליבלינג – החלל היחיד בבניין שנותר כמעט ללא שינוי מאז ימיו כבית מגורים. במהלך עבודתו תיעד ויסוק את המטבח בעשרות צילומים, ויצר מהם קולאז׳ רחב ממדים המעתיק את החלל המקורי לחדר הפרויקטים. כך נוצר מרחב בתוך מרחב אחר, שבו הדימוי מאפשר למקום להמשיך להתקיים.

מרטין ויסוק בבית ליבלינג. צילומים: מ״ל

רות נמט בבניין אורי ליפשיץ
׳׳עשן/רוח׳׳, תערוכת יחיד לרות נמט, תפתח הערב (16.7) בבניין אורי ליפשיץ בתל אביב. התערוכה
מפגישה שתי קבוצות עבודות שנוצרו בשנים האחרונות וממשיכות את עיסוקה של נמט בדימוי כאתר של זיכרון, היסטוריה ושינוי. הקבוצה הראשונה כוללת צילומים שבהם תיעדה את ביתו של בן דודה – פעיל השלום אדם קלר. הצילומים מפנים את המבט אל תוך עולמו הפנימי של מי שההיסטוריה, הפוליטיקה וחיי היומיום כרוכים אצלו זה בזה ללא הפרדה.
הקבוצה השנייה כוללת ציורי שריפות שעליהם עובדת נמט מאז 2020. נקודת המוצא של העבודות היא לא ייצוגו של דימוי, אלא התבוננות בחומר המצוי בתהליך מתמיד של שינוי. היא מתייחסת לצילומי נוף וטבע כחומר ארכיוני, ובכך קושרת אותם לעיסוקה בהיסטוריה אישית וקולקטיבית.

רות נמט בבניין אורי ליפשיץ. צילומים: מ״ל

תערוכות חדשות בבית האמנים תל אביב
סדרה של תערוכות חדשות תפתח הערב (16.7) בבית האמנים תל אביב. הלה עמנואל תציג עבודות צילום, מקבץ של דיוקנאות בשחור לבן של זמרים ישראלים – 50 דיוקנאות מודפסים על לוחות אלומיניום ומהווים מסמך תרבותי היסטורי. דוד שריר יציג ציורים מכמה תקופות יצירה, שמהווים פסיפס חזותי עשיר בפרטים, דמויות ובעלי חיים שנארגים יחד לכדי מצג דקורטיבי מורכב.
מוטי פן יציג סדרת ציורים שממשיכה את הסגנון שלו הבנוי מקולאז׳ים, שאותם הוא יוצר ממגזרות עיתונים ואחר כך מצייר אותם בפורמטים גדולים. מיכל סהר תציג עבודות קרמיקה במקצבים, מרקמים וטקסטורות מגוונות. ניצה גנוסר תציג ציורים שנוצרו מתוך התבוננות בעבודות פיסול שאותן יצרה במהלך השנים בסטודיו. נעם רשף תציג עבודות הדפס ומיצב שעוסקות בצורה ומבנה עירוני.

הלה עמנואל בבית האמנים תל אביב

ניצה גנוסר. צילום: שליו אריאל




















