״להבין שאפשר לא להסכים״: הפסטיבל שמסרב לוותר על המפגש הירושלמי

יובל: הי נסרין, הי עמנואל, בוקר טוב. מה שלומכם בימים אלו?

עמנואל: תודה יובל – התחלנו בשאלה מורכבת על ההתחלה🙂 ימים לא פשוטים בלשון המעטה…

נסרין: הי יובל, תודה. אנחנו בשיא של ההכנות ועוד רגע יוצאים לדרך בפסטיבל שיפט 26

יובל: כן, לא שנדמה לי שאי פעם היו פה ימים פשוטים אבל זה ללא ספק נהיה מורכב מיום ליום, משנה לשנה, ופסטיבל כמו שיפט ויוזמה כמו פילביית ושיתוף פעולה כמו שלכן – נותנים בכל זאת קצת תקווה. אני תוהה מאיפה להתחיל – אולי כמה מילים בתור התחלה על פילביית. מי רוצה להתחיל?

עמנואל: נסרין את רוצה שאני אתחיל או שאת רוצה לכתוב קודם?

נסרין: תתחיל

אנחנו פועלים בכמה רבדים – לאפשר במה לאמנים שאין להם הרבה אפשרויות להציג את האמנות שלהם, להיות מרחב ליצירה משותפת שנובעת מתוך המקומות התרבותיים, זהותיים, פוליטיים ושפתיים שונים תוך דגש על חיבור בין יוצרים ויוצרות ישראלים ופלסטינים

עמנואל: פילביית קיים מאז 2020. הוא נולד מתוך פסטיבל מקודשת והפך להיות מרכז תרבות פלסטיני ישראלי על התפר בין מזרח למערב ירושלים. עד ה7 באוקטובר 2023 ותחילת המלחמה בעזה פילביית חיפש את הדרך שלו מבחינה אמנותית וקהילתית – היתה לנו מחלקה מזרח ירושלמית, מחלקה חרדית ועוד וניסינו להבין מה הקול שלנו במרחב המקומי אמור להיות. 

הקול הזה התבהר והתחדד בעקבות ה־7 באוקטובר ותחילת המלחמה בעזה, עם השבר וטרגדיה העצומים של הזמן הראשוני הזה. בהתחלה הארגון בעצם נסגר – חלק מהצוות לא חזר, החלק שחזר ניסה להבין מה אמורים לעשות עכשיו – איזה אמנות יוצרים, למי, עם מי? לקראת סוף דצמבר התחלנו לחזור לפעילות שפוגשת קהל בהדרגה ובעדינות ומשם התחלנו לצמוח חזרה…

נסרין: אני אוסיף שאני מכירה את פילביית מהגרסה הכי עדכנית הכי רלוונטית הכי היום, והיא הגרסה שאני מתחברת אליה… יותר שוויונית, יצירתית, עונה על הצרכים האמנותיים הכי בוערים בחברה הירושלמית על כל גווניה ומוכבותיה, ובכלל

יובל: אז תגידו כמה מילים על עצמכם, איך התגלגלתם לפילביית?

נסרין: אני אמנית רב תחומית, עוסקת בתמות של נרטיבים אישיים וקולקטיבים דרך מדיות שונות כמו מיצבים, אובייקטים, תצלומים, וידיאו ארט ועוד. אני מכירה את פילביית די מזמן שהיה מקודשת, הוזמנתי להשתתף בכמה פרויקטים דאז, ומשנת 24 אני על תקן מנהלת אמנותית שותפה לצד עמנואל.

עמנואל: אני מוזיקאי, מלחין ויוצר של מוזיקה אלקטרונית ומנהל אמנותי. ב־2019 ניהלתי אמנותית בפסטיבל מקודשת את פרויקט ״שלם – תזמורת לכלים שבורים״ שבה יצרנו תזמורת של כ־120 נגנים מקצועיים וחובבים שחברו יחד לנגן מוזיקה מקורית שנכתבה במיוחד עבור התזמורת והנגנים בניצוח תום כהן. 

הפרויקט הזה, שבו לראשונה השתתפו נגנים פלסטינים, היה בשבילי נקודת ציון משמעותית בחיים המקצועיים שלי, וכשמקודשת הפכה לפילביית, ונעמי פורטיס המנהלת דאז של הארגון הזמינה אותי להצטרף לצוות האמנותי של הארגון, הרגשתי שהחיבור בין האמנותי לקהילתי עונה לי על צורך עמוק של רצון לדיאלוג, חיבור בין אמנות וחברה וניסיון לתיקון – כירושלמי – גם עם הקהילה החרדית וגם עם הפלסטינית.

יובל: אז מאיפה מתחילות בכלל לעבוד על פסטיבל? גם באופן כללי בשנה כמו שעברנו, וגם בכלל – איך מאתרים יוצרות ויוצרים, חושבים על פרויקטים

נסרין: אני חושבת שעם הזמן יצרנו מסביבנו רשת טובה ורחבה של אמנים ואמניות שמרגיש לנו נכון מבחינה יצירתית, תרבותית וחברתית לעבוד לפתח איתם פרויקטים. בעיניי זאת הייתה הנקודה הראשונה שדרכה יצאנו במסע הזה לפסטיבל השנה. 

לדוגמה, השנה יצרנו פרויקט ארט רזידנסי של 10 אמנים.יות פלסטינים וישראלים, שנפגשו במהלך תקופת האביב/קיץ כדי לעבוד על יצירות משותפות שיוצגו בבכורה לראשונה בפסטיבל.

עמנואל: הפסטיבל השנה הוא תוצר של תהליך שהתחיל לפני מספר שנים – של בניית אמון, של ניהול שיח מורכב וטעון סביב אי הסכמה והשארות במרחב המשותף למרות זאת. בסוף 2023 המטרה העיקרית שלנו היתה להוות מרחב כנה ומאפשר לקהילה המשותפת שלנו – דמיון מחדש של מרכז תרבות לא כמקום שבאים אליו רק לצרוך אמנות אלא מרחב שבו אפשר לדבר, להקשיב על המצב וגם לחוות אמנות שבה הקולות השונים באים לידי ביטוי. 

מאז ועד היום אנחנו פועלים בכמה רבדים – לאפשר במה לאמנים שאין להם הרבה אפשרויות להציג את האמנות שלהם, להיות מרחב ליצירה משותפת שנובעת מתוך המקומות התרבותיים, זהותיים, פוליטיים ושפתיים שונים תוך דגש על חיבור בין יוצרים ויוצרות ישראלים ופלסטינים. הפרויקטים משלבים קידום של אמנים צעירים ואמנים יותר מבוססים. ובשל כך הפרויקטים עצמם נובעים מתוך ההקשרים הללו. 

הפסטיבל השנה שם דגש על יצירה משותפת, התמודדות עם הכאן ועכשיו על הגוונים השונים שלהם, ועל הערכים הבסיסיים עליהם מבוסס פילביית כמרחב שבו אנחנו שואפים שהקהילה שלנו תרגיש שווה, מיוצגת ובטוחה. אז הפרויקטים והאמנים שואפים לתהליך ארוך, אמנים שמוכנים ומסכימים להכנס לשיח מורכב ופתוח ורוצים להקשיב ולשתף – והפרויקטים עצמם בנויים בשביל לאפשר את התהליכיות הזו

יובל: נסרין את יכולה להרחיב לגבי הרזידנסי, איך זה עבד, מה היה התהליך, עם דוגמה או שתיים קונקרטיות יותר?

נסרין: היה לנו השנה מאוד חשוב לשבץ אמנים.ות ממזרח ירושלים ולא להסתפק באנשים.ות מ־48, ואכן הצלחנו ויש לנו קבוצה מדהימה ומאתגרת. הכלל הראשוני שלנו לעבוד מתוך המפגש האנושי המכבד והלומד. שנית יצרנו עבודות בשיתופי פעולה, כי בדרך כלל אמנים יוצרים עבודות באופן יחידני, והפעם החשיבות הייתה שהעבודות הסופיות צריכות להיות בשיתוף פעולה עם עוד אמנים מהקבוצה. צריך להיות בפילביית בזמן ההצגה של העבודות, כדי לראות במה מדובר, ואיך זה קורה באמת בשטח

תמיד מורכב לעבוד עם אמנים ממזרח ירושלים. יש מורכבויות פוליטיות וחברתיות, ועם זאת אנחנו עובדים ומנסים למצוא את האיזון בכל מה שאנו עושים בפילביית. זה דורש הרבה מפגשים, כבוד הדדי, הבנה, הכרות של האחר, הכרה בתרבויות, וגם להבין שאפשר לא להסכים

עמנואל: רק להוסיף לנסרין: בחרנו עשרה אמנים ואמניות לרזידנסי הרב־תחומי. הם עברו תהליך של ארבעה חודשים עם שמונה מפגשי יום שלם בפילביית וליווי הפקתי ואמנותי. רוב העבודות עוסקות בנושאים שקשורים להיבטים פוליטיים, חברתיים וזהותיים. 

הנושא של הרזידנסי הוא ״מעברים״, מילה טעונה בכל מני רבדים – חופש תנועה, חופש דיבור, חופש לאי הסכמה חופש להיות אתה ואת. החוקיות של הרזידנסי היתה שכל עבודה צריכה להיות פרפורמטיבית ושאמן יכול להוביל פרויקט אחד וצריך להיות מובל (לתמוך באמן אחר) בעבודה של משהו אחר לפי הצרכים של העבודות

יובל: למה הכוונה לא להסתפק באנשים.ות מ־48?

עמנואל: פלסטינים שהם אזרחי מדינת ישראל, לעומת 67 שהם תושבי מזרח ירושלים ולא אזרחי מדינת ישראל, יש להם תעודות זהות אבל הם לא אזרחים אלא תושבים

נסרין: אני יכולה להעיד על עצמי כמי שבאה מהאזור הפוליטי/ גיאוגרפי או החלוקה שקיימת לנו כבר, מה שנקרא 48, קל יותר לגייס אמנים ואמניות מ־48 אבל תמיד מורכב לעבוד עם אמנים ממזרח ירושלים. אני לא מקלה ראש בכלל, יש מורכבויות פוליטיות וחברתיות שלא נבין, ועם זאת אנחנו עובדים ומנסים למצוא את האיזון בכל מה שאנו עושים בפילביית. 

כפי שהזכיר עמנואל, זה דורש הרבה מפגשים, כבוד הדדי, הבנה, הכרות של האחר, הכרה בתרבויות, וגם להבין שאפשר לא להסכים.

באנו לדבר על אמנות ותראה על מה אנחנו מדברים. זה המצב

יובל: כן… אז בואו תנו כל אחד דוגמה אחת מתוך הפסטיבל לאירוע, מופע, פרויקט, תערוכה – שנבין בתכלס מה קורה בו

נסרין: במסגרת הפסטיבל נשיק תערוכה זוגית חדשה בשם ״סדר בגיאומטריה״, בהשתתפות שני האמנים המבטיחים הירושלמים אלאא אדריס וייטיב צבי כהן.

למה הם רלוונטים כרגע? ולמה התערוכה הזו? החיבור ביניהם מייצר דיאלוג חומרי ופוליטי עכשווי ונוקב על המרחב הירושלמי: יחד הם הופכים את הגיאומטריה ממערכת סגורה, מפרידה ומצייתת, לשדה חי ונושם של תנועה, סטייה, ועיצוב מחדש של זהות

עמנואל: יש כמה פרויקטי מקור בפסטיבל. יש את הרזידנסי שדיברנו עליו שבו יוצגו עשר עבודות מקוריות, יצרנו אנסמבל שאנחנו קוראים לו אנסמבל פילביית – הוא כולל שישה מוזיקאים ומוזיקאיות שווה ישראלי פלסטיני וכולל את אבישי כהן (חצוצרה), נור דרוויש (שירה), רוני עברין (כלי הקשה), לואי חלייף (עוד), מאיו שבירו (צ׳לו) ורהף מאדיה (קאנון).

האנסמבל עובד כמה חודשים על חומר מקורי ועיבודים מקוריים שיוצגו בשלשה קונצרטי בכורה במרפסת של פילביית, וכן יהיה פרויקט השתתפותי שהוא טקס מעבר בין אור לחושך שמשלב גם מוזיקה ופרפורמנס. הטקס מתחבר למהות חשובה של פילביית שעוסקת באירוח, אוכל ושיחה

יובל: יפה. הגענו לשלב השאלות הקשות… עד כמה אתם אופטימיים? עד כמה אתם חושבים שיש קשב אצל הקהל לפסטיבל כמו זה אחרי השלוש השנים האחרונות? מי הקהל שאתם פונים אליו? מה אתם רוצים שיקרה? 

יש פה הרבה שאלות – תענו מה שעולה לראש

עמנואל: בשלש שנים האחרונות הקהל וקהילה של פילביית התחזקו וגדלים לאט לאט. הקהל מאד מגוון. לפעמים הקהל נוטה לקהילה אחת לפעמים יש שילוב זה מאד תלוי בתוכן. מרתק להיות בערב ולראות איך כשאירוע נגמר או בהפסקה השיחות של הקהל במרפסת מנתחות את מה שהיה או פותחות צוהר. 

אנחנו מאד רוצים שהקהל שבא לפילביית יחווה חוויה משמעותית גם אמנותית וגם קהילתית. שירגיש בבית, שרואים אותו ומארחים אותו בכבוד וברגישות. חשוב לנו גם שהתוכן לא יהיה בועה או מנותק ובגלל זה אנחנו חושבים הרבה על למה משהו צריך לעלות בפילביית או למי הוא פונה ואיך זה קשור לכאן ועכשיו

נסרין: אופטימית מהמצב הפוליטי אף פעם לא הייתי. אני מוצאת הרבה נחמה ומרגוע במעגלים קטנים, ודי יודעת להקיף את עצמי בכאלו. אמנות זה לא מותרות, זה לא פריווילגיה של העשירים והשבעים. לכן אני עוסקת בה ורוצה שהיא תגיע לכל אדם באשר הוא. 

הפסטיבל כשמו הוא טומן בתוכו הרבה, ומתרחשים בו מלא דברים. אני מאמינה שחלק יאהבו משהו וחלק יאהבו משהו אחר, וגם בתוך כל זה לא שכחנו שאנו יוצרים בתוך המורכבות הזו שנקראת ירושלים

---

פסטיבל SHIFT
ניהול אמנותי: אפו סהאגייאן, עמנואל ויצטום, נסרין אבו בכר
פילביית, רחוב נעמי 4, ירושלים (מתחם הפלאנט)
27.7-15.8