פסטיבל חוצות היוצר: מתכת כמשל לחברה הישראלית

הייתי בן שמונה או תשע כשהגעתי לראשונה לפסטיבל חוצות היוצר. אני לא זוכר את התוכנית האמנותית, אבל אני זוכר היטב את התחושה של יריד שלם שנפתח בערב קיץ ירושלמי – את האורות, את המוסיקה, את האמנים והיוצרים מכל העולם, שמציגים את יצירותיהם ובעיקר עושים כבוד לחומר. זו הייתה חוויה חד־פעמית, תרבותית, מעשירה ומלמדת. שנים לאחר מכן, כשקיבלתי על עצמי את תפקיד המנהל האמנותי של הפסטיבל, הבנתי שהמשימה האמיתית שלי היא לנסות ולשחזר את התחושה הזו עבור ילד אחר, שמגיע עם הוריו לפסטיבל.

הקונספט שבחרנו לשלב בפסטיבל בשנים האחרונות הוא להעמיד במרכזו חומר גלם אחד בכל שנה. לא רק כדי לצמצם ולדייק, אלא כדי להעניק לפסטיבל עמוד שדרה רעיוני ברור. כשהאמנים מתכתבים עם חומר אחד וכולם מדברים באותה שפה, נוצרים תהודה וזכרון שהופכים את השלם לגדול מסך חלקיו.

בשנה שעברה חקרנו את העץ – חומר שהביא איתו שורשיות, חיבור לאדמה ולזמן, והתאים למקום שבו עמדנו כמדינה. השנה, לרגל חגיגות 50 שנות יצירה, בחרנו בחומר הגלם מתכות. מתכת היא חומר יסודי לא פחות, אבל היא מספרת סיפור אחר לחלוטין.

המתכת מרתקת אותי דווקא בגלל הדואליות שבה. היא נושאת בתוכה עולם שלם של ניגודים: מצד אחד היא קשיחה ובלתי מתפשרת, ומצד שני היא יכולה להיות רכה ומעודנת. יש בה תעשייתיות וכובד לצד שקיפות ועדינות. קיים פער בין מעצב תכשיטים שרוקע בעדינות בכסף או בזהב, לבין רתך שבונה שער ברזל כבד מאותו החומר בדיוק. זהו חומר אחד, אבל הוא מכיל בתוכו אינספור פרשנויות.

ממש כמו שיש סוגים רבים של מתכות בטבע, כך גם הגוונים השונים של החברה הישראלית המרכיבים שלם אחד. אם מצרפים כמה מתכות יחד ומתיכים אותן בטמפרטורה הנכונה, מקבלים סגסוגת שחזקה ועמידה יותר מכל אחד ממרכיביה בנפרד

העיסוק במתכת הוביל אותי לצלול אל עולם הסגסוגות – שילובים של מתכות שונות היוצרים חומר חדש. עבורי, מתכת היא משל לחברה הישראלית. ממש כמו שיש סוגים רבים של מתכות בטבע, כך גם הגוונים השונים של החברה הישראלית המרכיבים שלם אחד. אם מצרפים כמה מתכות יחד ומתיכים אותן בטמפרטורה הנכונה, מקבלים סגסוגת שחזקה ועמידה יותר מכל אחד ממרכיביה בנפרד. בעיניי, זה לא רק האופן שבו החומר מתנהג, אלא מטאפורה רלוונטית לימינו.

מתוך הרעיון הזה נולד ״גשר התקווה״ – גשר מנעולים שיוקם בלב הפסטיבל ויהפוך ליצירת אמנות חיה בהשתתפות הקהל. הגשר עשוי מתכת, אבל הוא לא נועד להיות אוביקט אסתטי בלבד שמתבוננים בו מרחוק. בדומה לגשרים הגדולים בעולם, גם כאן נולדת מסורת: הקהל מוזמן להשאיר מנעול אישי – מנעול של אהבה, בריאות, פרנסה או תקווה – שיתחבר למארג מתכתי אישי שנתלה על הגשר.

הקונסטרוקציה הזו תוכננה בקפידה כדי להשתלב במרחב הפיזי של בריכת הסולטן. היא לא רק רעיון תיאורטי, אלא מבנה שנושא משקל במרחב. כל מנעול שיתווסף אליו ישנה את המאזן והמרקם הוויזואלי של הגשר. בדומה למרקם האנושי שלנו, דווקא ריבוי החומרים והכובד המצטבר מקנים ליצירה את יציבותה העיצובית והחברתית.

עם הזמן, ככל שיחלפו ימי הפסטיבל, הגשר יתמלא באלפי סיפורים ורגעים שנחרטו לאורך היובל, ויהפוך ליצירת אמנות חיה שאף אמן בודד לא היה יכול ליצור לבדו. השנה, יותר מתמיד, הרגשתי שאנחנו זקוקים לגשר ממשי. לא מטאפורה מרחפת, אלא מקום פיזי שבו אנשים עוצרים, נוגעים, ומשאירים משהו מעצמם.

השפה המתכתית של שנת היובל לא נעצרת רק במיצב המרכזי. היא באה לידי ביטוי בכל תחומי הפסטיבל, החל מעשרות האמנים שיציגו בדוכנים המעוצבים ביריד, ועד למתחם קולינריה חדשני שיורכב מארבעה מתחמים שונים. כך, חוויית המבקר נוגעת בכל החושים, והופכת לכזו המדברת באותה השפה מהרגע שנכנסים למתחם, דרך המגע באמנות ועד לטעם שנשאר בפה.

פסטיבל חוצות היוצר הוא פסיפס של תרבות ישראלית. השנה, כשאנחנו חוגגים 50 שנות יצירה, המתכת מזכירה לנו שלמרות הקשיחות של המציאות, בכוחנו להתיך אותה מחדש, לצקת לתוכה משמעות ולייצר ממנה משהו חדש, יציב, חזק ומלא תקווה.

---

פסטיבל חוצות היוצר
ניהול אמנותי: רונן נג׳ר
30.7-13.8
בריכת הסולטן, ירושלים
לפרטים וכרטיסים >>>