דרישת שלום 2026: הילה שאלתיאלי מחזירה את השלום למרכז הבמה בפסטיבל ישראל

יובל: הי הילה, בוקר טוב, מה שלומך? שאלה מורכבת כמו שאנחנו יודעות מהשנים האחרונות, ושמתכתבת ישירות עם הפרויקט שאת אמונה עליו בפסטיבל ישראל השנה: דרישת שלום

הילה: כן, שאלה שזורקת כל פעם למיני רפלקציה, וואלה מה שלומי באמת. ואז מחפשת גם אותנטיות וגם מקוריות, לא להשמע לעצמי אוטומטית. אתה מבין?

יובל: בטח שמבין. רגע לפני שאני עונה, את חושבת שאיך אתה/איך את יותר טוב ממה שלומך? פחות טריגר?

הילה: אתמול בארוחת ערב היו כאן חיילים וזה היה כמו נדנדה, הקפיצו אותם, אמרו להם לחכות, יאללה יוצאים, יצאו, החזירו אותם. ארוחת ערב כאוטית. החיים כאוטים. אני בסדר, תודה

יובל: אז גם אני בסדר, לשמחתי עוסק רוב הזמן בדברים יצירתיים ומעוררי השראה – וזה בדיוק הרגע לספר על דרישת שלום, אותה גלויה של טרטקובר שהתפתחה לפרויקט הנוכחי. מאיפה התחלת, מאיפה הגיע הרעיון

הילה: פסטיבל ישראל באופן מסורתי עוסק באומנויות המופע הקלאסיות: מוסיקה, תיאטרון, מחול. השנה החליטו שתי המנהלות האומנותיות, מיכל וקנין ודפנה קרון, להוסיף גם התבוננות דרך אמנות בביטוי הפרפורמטיבי שלה

הילה: הן פנו אלי והתחלנו התגלגלות ארוכה ומרתקת סביב עבודתו האקטיביסטית/פרפורמטיבית של טרטקובר (מציינים באוגוסט שנה למותו). עברנו באיזורי הכתם, החמור, ה־i’m here, ולבסוף התמקדנו בדרישת שלום, הגלויה שהיוותה את הפעולה הראשונה של טרטה כיוצר אקטיביסט. בטח נפרט עליה בהמשך

יובל: למה בהמשך? עכשיו 😇

הילה: טרטה יצר את הגלויה ב־1977 בעת ביקורו של סאדאת בישראל. הוא הדפיס כמה מאות גלויות בסדנת דפוס הבלט שהיתה במחלקה לעיצוב גרפי (זה טרום תקשורת חזותית) בבצלאל ושלח אותן לנשיא, לראש הממשלה, לחברי הכנסת ולאנשים בתל אביב ששם משפחתם שלום. בנוסף הציב חמישה שלטי חוצות בצמתים מרכזיים בתל אביב עליהם היה כתוב דרישת שלום בעברית ו״סלאמאת״ בערבית. 

הפונט והעיצוב בעברית היו שונים בין הגלויה לשלט החוצות, אבל הפרויקט נעשה בדחיפות ואולי זו הסיבה. ניסיתי להשיג גלויה מקורית לפרויקט ולצערי לא הצלחתי. אנחנו נציג שחזור. אגב, את שלטי החוצות תרמה חברת נור. אתה מדמיין מצב כזה היום?

יובל: נראה לי שמדמיין זו ההגדרה הנכונה…

הילה: כן, היה לגיטימי לדרוש שלום ולעמוד יציב מאחורי הדרישה הזו. אני חושבת שזו המוטיבציה הגדולה של דרישת שלום 2026: להחזיר לשפה, לשיח וללגיטימציה את השאיפה לשלום, את הדרישה לשלום. אנחנו מתחילים מפעולה קטנה ואינטימית ומקווים שאולי יהיו לה אדוות. חייבים להחזיר את השאיפה לשלום למרכז התקווה והקיום שלנו כאן אחרי שלוש שנים של מלחמה רצופה

אנחנו מתחילים מפעולה קטנה ואינטימית ומקווים שאולי יהיו לה אדוות. חייבים להחזיר את השאיפה לשלום למרכז התקווה והקיום שלנו כאן אחרי שלוש שנים של מלחמה רצופה

יובל: לגמרי. מה אם כך כוללת גרסת 2026 של דרישת שלום?

הילה: פניתי ל־11 יוצרים וביקשתי מהם ליצור את דרישת השלום שלהם; ליצור מחווה לפעולה של טרטה. קבוצה מגוונת ונפלאה של יוצרים מתחומים שונים. גם העבודות מגוונות: גם בטכניקה אבל גם במצברוח שלהן, חלקן אופטימיות, חלקן ממש לא. ביקשתי מהם לעבוד בגודל 1:1 כדי להתכנס לצמצום שגלויה מציעה, היא בדרך כלל תמצות של מקום ואוירה. חלקם לא רגילים לעבוד בגודל קטן

יובל: תתני כמה דוגמאות?

הילה: לדוגמה כרים אבו שקרא, צייר נפלאאא שפגשתי לראשונה את העבודות שלו בתערוכה בנצרת לפני כמה שנים, מצייר בגודל גיליון ומעלה עד לעבודות של מטרים על מטרים. הוא צייר גלויה יפהפיה של יונק דבש עומד על שיח צבר, זה מוטיב חוזר אצלו. 

אפשר לראות את זה כרעיון אופטימי, יונק הדבש מסתכל אל האופק ומחכה למשהו טוב שעומד להגיע, אבל ילד מתוק שראה את הגלויה שאל אם הקוצים לא כואבים ליונק הדבש.

עמית טריינין, מאייר אהוב, צייר יונה לבנה שטומנת את ראשה בחול, כשמסביב עפים טילים לכל עבר, אבל בקצה הפריים נובט צמח חדש. דוד עדיקא צילם זוג חברים ישראלי ופלסטיני באוירה ביתית פסטורלית ועוד ועוד.

השלב הבא היה הכתיבה. ביקשתי מ־11 כותבים מרגשים, מצחיקים, נוקבים לכתוב את אחורי הגלויה שלהם. בשבוע הקרוב אני אסע ברחבי ישראל לבקר אותם וכל אחד מהם יכתוב על גבי גלויה אחרת את דרישת השלום שלו וימען אותה למי שיבחר

יובל: כלומר את לא יודעת עוד מה יכתבו ולמי

הילה: לא, אני לא יודעת. כמה מהם שלחו לי טיוטות ראשונות וזה נראה מאוד מבטיח ומרגש. אני אוהבת לעבוד בלי לדעת מה ייצא, לקיים דיאלוג עם המשתתפים. גם המקרה של הכותבים יש כאן אלמנט מאוד מאתגר כי נכנסות בערך 50 מילה לחלק האחורי של הגלויה (וזה כשאנחנו עובדים עם פורמט גלויה גדולה 13×18 ס״מ)

יובל: ואיך כל זה יוצג במסגרת הפסטיבל?

הילה: את הגלויות עם הטקסט כתב יד נציג בלובי של תיאטרון ירושלים בימי הפסטיבל כמו אורגינלים בתוך ויטרינה. בנוסף אנחנו מזמינים את באי הפסטיבל לבחור גלויה (הן יוצגו על קיר גלויות), לכתוב את דרישת השלום שלהם, להדביק בול ישן (שדואר ישראל מצא עבורנו במחסנים) ולשלשל לתיבת הדואר. אנחנו נשלח את הגלויות ליעדן.

הפרויקט יוקם שוב במסגרת אירוע verse שעורכת עמותת ענר שפירא בשיתוף פסטיבל ישראל במרכז ירושלים ב־10/11.8

יובל: אז זה הרגע לשלב השאלות הקשות: את אופטימית? יודע שזו שאלה גדולה, ובכל זאת

הילה: אני רגע אופטימית ורגע לא. אבל אם נחזור רגע ללדמיין, אז מיכל ודפנה ביקשו בפסטיבל השנה לדמיין את המחר. אז בוא נדמיין טוב. אתה אופטימי?

יובל: זה נהיה יותר ויותר קשה, על גבול הבלתי אפשרי, אז משתדל להיאחז בעשיה וביצירה שמסביבי

הילה: יובל תודה על הצ׳אט הזה ועל איך שאתה שומר על האש הרוחשת של העשייה והיצירה עם פורטפוליו

יובל: 🙏🏼

מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שניפרד?

הילה: לכו להצביע ב־27.10

---

דרישת שלום 2026
אוצרת: הילה שאלתיאלי
תיאטרון ירושלים, רחבת שרובר
4-7.8

יוצרים: אבישג שאר־ישוב, אשרף פואח׳רי, ארם גרשוני, להב הלוי, דוד עדיקא, זאב אנגלמאיר, יעל בודשר, כרים אבו שקרא, נסטיה פייביש (ה.מהגרת), עמית טריינין, ענת ורשבסקי
כותבים: אפי שהם, ג׳קי לוי, דני אדמסו, חיה גלבוע, כרמית פלטי קציר, מאיה קוסובר, מרב רוט, נורמן עיסא, שחר קפלן, יובל מנדלסון, יובל פלוטקין