גבולות גזרה // תמר אלבז
מי
תמר אלבז, בת 28, בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר ב־2024, מעצבת אופנה ואקססוריז. בשנים האחרונות זכיתי במספר תחרויות משמעותיות בארץ ובחו״ל. הזכיות האלה היו עבורי הרבה מעבר להישג. הן נתנו לי את הביטחון להמשיך להאמין בדרך שלי ובשפה העיצובית שאני בונה.
החלום שלי תמיד היה להקים מותג עצמאי – מקום שבו אוכל לבטא את החזון העיצובי שלי בצורה השלמה ביותר וליצור עולם שלם סביבו. בשנתיים האחרונות, מאז שסיימתי את שנקר, אני משקיעה את כל כולי בבניית המותג. המטרה שלי היא לבנות מותג עם שפה עיצובית קוהרנטית וחוויה הוליסטית. אני רוצה שנשים לא יתחברו רק לפריטים עצמם, אלא גם לדרך, לערכים ולשפה העיצובית שעומדת מאחוריהם.
אני מאמינה ביצירה איטית ומדויקת, בכמות קטנה, מתוך מחשבה על איכות. אני רוצה ליצור פריטים שלא נועדו לעונה אחת, אלא כאלה שנשארים רלוונטיים לאורך שנים.
המותג
כבר בתחילת הלימודים בשנקר היה לי ברור שאני רוצה להקים מותג שנושא את שמי. זה היה החלום שלי, וכל החלטה שקיבלתי בדרך הייתה מתוך מחשבה שהיא מקרבת אותי אליו. פרויקט הגמר היה נקודת מפנה משמעותית, כי בו הצלחתי בפעם הראשונה לתת שם ורעיון לדברים שעניינו אותי באופן אינטואיטיבי. התחלתי לחקור את מערכת היחסים בין הגוף לבין מה שהוא לובש או נושא, את המתח שבין תנועה לסטטיות, ואת הרצון ליצור אובייקטים שנראים כאילו הם נמצאים בתנועה מתמדת.
כשהחלטתי להקים את המותג לקחתי את אותם רעיונות והמשכתי לפתח אותם בשפה בוגרת, נגישה ומסחרית יותר, בלי לאבד את הדי.אן.איי שלהם. מבחינתי, המותג הוא המשך ישיר של הדרך שהתחילה בשנקר. בשנתיים האחרונות אני עובדת כמעט יום יום על ההשקה שלו. פיתוח מוצרים, חיפוש מפעלים, בחירת חומרי גלם, אינספור דוגמאות, תיקונים ודיוקים. היה לי חשוב לא למהר להוציא מוצרים רק כדי להשיק, אלא להגיע לרגע שבו אני יכולה להסתכל על כל פריט ולהרגיש שהוא בדיוק מה שרציתי ליצור.

תמר אלבז. צילום: מ״ל

תמר אלבז, מתוך פרויקט הגמר בשנקר. צילום: אטלייה Creativa
קולקציה אחרונה
הקולקציה הראשונה (והיחידה, בינתיים) של המותג כוללת תיקי עור שמיוצרים באיטליה (עור איטלקי וייצור איטלקי). כל דגם עבר תהליך פיתוח ארוך, שכלל אינספור סקיצות, דוגמאות ותיקונים, מתוך רצון להגיע לפרופורציות המדויקות ביותר ולמוצר שאני יכולה לעמוד מאחוריו בלב שלם.
לצד הדגמים החדשים, גם התיק הראשון שפיתחתי במסגרת פרויקט הגמר ייקח חלק בהשקת המותג. הוא יוצע במהדורה מצומצמת ובהזמנה מראש, וייוצר בעבודת יד. מבחינתי הוא מסמל את נקודת ההתחלה של כל הדרך הזאת.

תמר אלבז, קולקציית התיקים. צילומים: קים סט
במקביל, אני מפתחת גם קולקציית שמלות סריג, מתוך רצון לבנות מערכת מוצרים שלמה. חשוב לי שכל פריט יוכל לעמוד בפני עצמו, אבל גם להשתלב באופן טבעי עם שאר הפריטים וליצור ארון קוהרנטי. אני מאמינה בהתפתחות הדרגתית ומבוקרת של המותג, ובהרחבת מערכת המוצרים בקצב שנכון לו.
אם יש משהו שמאפיין את הקולקציה הזאת – זו העובדה שלא מיהרתי. כל מוצר יצא לעולם רק כשהרגשתי שאין לי יותר מה לדייק בו.
מקורות השראה
מקור ההשראה הגדול ביותר שלי הוא עולם המחול והתנועה. אני רוקדת מאז גיל שלוש, והעיסוק בתנועה מלווה אותי כמעט כל חיי. הוא עיצב אותי כאדם ובהמשך גם כמעצבת.
מתוך העולם הזה נולד גם המחקר שמלווה אותי – מערכת היחסים בין הגוף לבין מה שהוא לובש או נושא, ההשתנות של הגוף בתוך מגבלות הבגד, והאפשרות ליצור תחושה של תנועה גם באובייקט סטטי. אלה שאלות שאני ממשיכה לחקור ולהעמיק בהן בכל פרויקט שאני יוצרת.
גם היום אני ממשיכה לחקור איך אפשר לתרגם תנועה לחומר – איך אפשר לגרום לאובייקט סטטי להרגיש חי, ואיך אפשר ליצור תחושה של תנועה מתמדת באמצעות צורה, חומר ופרופורציות.
אני בטוחה שמקורות ההשראה שלי עוד ימשיכו להשתנות ולהתפתח יחד איתי, אבל אני חושבת שהשורש תמיד יישאר שם, בעולם המחול, שהשפיע עליי לא רק מבחינה יצירתית, אלא גם על הדרך שבה אני מתבוננת בעולם ומעצבת.

צילומים: יהב טרודלר

החלום הגדול
החלום הכי גדול שלי מבחינה מקצועית הוא לראות את המותג שלי צומח בזירה המקומית והבינלאומית, ולהמשיך להגשים באמצעותו את החזון העיצובי שלי, תוך שמירה על הדרך, הערכים והשפה העיצובית שמלווים אותי מהיום הראשון.
אני רוצה להמשיך לכבוש יעדים בארץ ובחו״ל, להרחיב את הפעילות של המותג בעולם, ולבנות קהילה של נשים שמתחברות לחזון, לשפה העיצובית ולערכים שלו, ורוצות להיות חלק מהעולם ומהחוויה שהמותג מציע, שהיא הרבה מעבר למוצר עצמו.
מעל הכל, אני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת, להתפרנס מהיצירה שלי, להישאר נאמנה לעצמי ולחזון שלי, ולא להתפשר על האיכות גם כשהמותג יגדל ויתרחב.
ארון פרטי
הארון הפרטי שלי משקף את הדרך שבה אני מעצבת. הוא מונוכרומטי, מינימליסטי ומורכב בעיקר מפריטים על־זמניים. אני מעדיפה לקנות פחות, אבל לבחור פריטים איכותיים שילוו אותי לאורך שנים.
ביומיום אני מוצאת את עצמי קונה הרבה ב־COS, ב־A.P.C וב־The Frankie Shop; ואני אוהבת לתמוך במעצבים ובמותגים צעירים. כשאני כבר בוחרת להשקיע בפריט, אני נמשכת למותגים כמו ג׳יל סנדר, Lemaire ו־Toteme. אני מתחברת לשקט, לדיוק ולתפיסת העיצוב שלהם.
כמו כולם, גם אני אוהבת טרנדים וגם אני קונה בזארה. אבל אם הייתי צריכה לחלק את הארון שלי באחוזים, אני חושבת שרובו מורכב מפריטים קלאסיים ועל־זמניים. הטרנדים מבחינתי הם תוספת כיפית שמתחלפת מעונה לעונה, אבל הם אף פעם לא הבסיס של הארון שלי.
בסופו של דבר, חשוב לי שהארון שלי יהיה קוהרנטי. שכל פריט יוכל לעמוד בפני עצמו, אבל גם להשתלב באופן טבעי עם שאר הפריטים. הדרך שבה אני בונה את המותג שלי דומה לדרך שבה אני בונה את הארון שלי.
עתידות
בעוד חמש שנים אני מקווה להסתכל אחורה ולהרגיש שבניתי יסודות חזקים, שהמותג שלי פועל בזירה המקומית והבינלאומית, נשאר נאמן לערכים ולשפה העיצובית שעליהם הוא נבנה, וממשיך להתרחב לקטגוריות נוספות.
אני מקווה שכבר לא אעשה הכל לבד, אלא שאבנה סביבי צוות קטן ומדויק של אנשים, שיאפשר לי להקדיש יותר זמן לעיצוב ולפיתוח היצירתי, שהם החלקים שאני הכי אוהבת בעשייה שלי.
אני שואפת להמשיך לבנות קהילה של נשים שמתחברות לשפה העיצובית, לערכים ולחזון של המותג, ורוצות להיות חלק מהעולם ומהחוויה שהוא מציע, שהיא הרבה מעבר למוצר עצמו.
באופן אישי, אני מקווה להמשיך לשמור על איזון. להמשיך להתפתח מקצועית ולהגשים את החלומות שלי, אבל גם ליהנות מהדרך ומהחיים שמחוץ לעבודה. יותר מהכל, אני מקווה שגם בעוד חמש שנים אמשיך להרגיש את אותה התרגשות שיש לי היום. להמשיך ליצור מתוך סקרנות ואהבה, להישאר נאמנה לעצמי, ולהמשיך ליהנות מהדרך בדיוק כמו שאני נהנית ממנה היום.



















