אורן פישר לראשונה בניו יורק: עבודות ענק בתערוכת יחיד בטרייבקה

חגית: בוקר טוב לאורן פישר, האיש שלנו בניו יורק סיטי… ברכות! איך זה קרה ולמה דווקא עכשיו?

אורן: בוקר טוב חגית ותודה רבה. מדובר ברגע מרגש במיוחד עבורי — זו הפעם הראשונה בחיי שאני מגיע לניו יורק. עוד בתחילת הדרך הבטחתי לעצמי שיום אחד אציג כאן תערוכה, והנה הרגע הזה מגיע. תזכורת חזקה לכך שחלומות אכן מתגשמים

חגית: ממש! תגלה לי את המתכון הסודי

אורן: הסיפור של התערוכה הזו החל לפני מספר שנים, כשנוצר חיבור דרך הרשתות החברתיות ביני לבין Havurah – קולקטיב ניו יורקי של אמנים ויוצרים. זהו ארגון ללא מטרות רווח בהובלת חברים שמגדירים את עצמם דור ה־Z, הפועל לקידום התרבות היהודית במאה ה־21. הם מפיקים מדיה, אירועים, תערוכות, מגזינים, פסטיבלים, הופעות ועוד תוצרי תוכן – ושואפים ליצור קהילה תרבותית צעירה, חיה ותוססת סביב אמנות יהודית משובחת מכל העולם.

זה התחיל בגישוש ויצאנו למסע משותף, במטרה ליצור תערוכת יחיד אימרסיבית בניו יורק. חברי הקולקטיב נרתמו למשימה בהתנדבות מלאה, במסירות ובאמונה גדולה בדרך. את התערוכה מלווים מנכ”ל חבורה איתן גוטנמאכר והאוצרים אלה עמויאל ולינדזי לבויר, שמנהלים את תוכנית האמנות הפלסטית.

הם יצרו קשר עם גלריה Leonard 81 – גלריה ותיקה בשכונת טרייבקה במנהטן, שיש לה זיקה לאמנים יהודיים. בעלת הגלריה, חנה איב רוטברד, התרשמה ממצגת התערוכה והחליטה ללכת על זה. העובדה שהחזון הזה הופך כעת למציאות היא פשוט מדהימה ומרגשת

חגית: ובכל זאת, לפני כמה שנים האקלים היה אחר. הכול השתנה בזמן שהתערוכה התבשלה. גם התכנים השתנו?

אורן: התערוכה מהווה סיכום יצירה מהשנים האחרונות, בצל המלחמה והאירועים המטלטלים. היא עוסקת במסע שלנו כעם ומשקפת את המציאות דרך נרטיבים תנ״כיים וארכיטיפים כנעניים, לצד רובד אישי וחשוף, שבו שזורים הכאב והמסע הפרטי שלי.

העבודות שנבחרו פונות בגלוי לקהילה היהודית בניו יורק, מתוך רצון לייצר חיבור עמוק, לפגוש את המצוקה המשותפת ולהציע שפה של אוניברסליות יהודית בזמנים אלו. אני מקווה שהיא באה בזמן הנכון במקום הנכון ולקהל הנכון

חגית: אם הבנתי נכון – חלמת על ניו יורק עוד לפני שהיית בניו יורק אפילו כתייר?

אורן: נכון. פעם ראשונה בניו יורק 🗽✨ כשהתחלתי ליצור, כילד שצפה בסרטים וקרא ספרים והושפע מאמנים כמו ז׳אן מישל בסקיאט ואנדי וורהול – הבטחתי לעצמי שכשאני מגיע לניו יורק, זה יהיה דרך האמנות

חגית: נפגשת עם הקהילה? מי הם אנשי הקהילה הצעירה הזו שאיתם הדיאלוג התנהל?

אורן: הקשר הראשוני היה באינסטגרם. Havurah הוא קולקטיב אמנים ומעצבים יהודים בניו יורק. ובשנים האחרונות, בתקופה שבה הקהילה שם מתמודדת עם אקלים פוליטי חברתי מורכב, הם פועלים להגביר אהבה לאמנות יהודית. יש להם עמוד אינסטגרם פעיל והם עושים אירועים סופר מגניבים לקהילה היהודית.

אני חושב שזו פעם ראשונה שהם מרימים תערוכת יחיד לאמן ישראלי בניו יורק. היוזמה הייתה שלהם. פגשתי את חלקם בארץ, כשהיו בביקור, אבל הקשר הוא בעיקר אונליין כבר שנים, אני והצוות, במטרה להגשים את התערוכה הזו. היו רגעים שהיו לי ספקות, אבל הם ממש האמינו שזה יקרה וחיזקו אותי. יש ביניהם מעצבים, אמנים וכותבי אמנות, כל אחד בקהילה שלהם עושה תפקיד אחר בשביל לגרום לפרויקט הזה לנוע

חגית: אני יכולה להזדהות עם החלום הניו יורקי שלך. If I can make it there I’ll make it anywhere… עדיין מאמין בזה?

אורן: בגדול כן, בקטן זו תקופה מאוד מורכבת להיות אמן ישראלי בינלאומי, צריך ללכת בין הטיפות. לא כולם מקבלים אותך בחום ואהבה, בלשון המעטה. אני אוהב ליצור בארץ עבור הקהל הישראלי אבל העיניים תמיד פוזלות גם החוצה. אני חושב שכשהממשלה הזו תתחלף, דברים יתחילו להשתנות – גם במבט עלינו מהעולם – ואמנים ישראלים יקבלו יותר ויותר במה

חגית: טוב, אז בוא נדבר רגע על הפיל שבחדר, ואחר כך על האמנות שתציג. היום אתה מגיע לניו יורק של זהרן ממדני, של ישראל המושמצת, של שירת ״פרי פלסטיין״ בקמפוסים. זה לא קצת דוחף אותך לעמדת ״נציג הציונות״?

אין מבקר גדול מממני את המדינה ויחד עם זאת אני גאה להיות ישראלי ויהודי בתקופה הזו, ולהציג את המורשת שלנו בתערוכה זו זכות גדולה. אני חושב שיש מורכבויות שהמבקרים והפרוגרס האמריקני פשוט לא מבין ולא יכול להבין

אורן: אני חושב שנלחמתי בשנים האחרונות כל כך חזק במשטר, שאין מישהו שעוקב אחרי שלא יודע שזה בדמי להחליף את הממשלה הנוכחית. אני כן חושב שאין לנו מקום אחר לחיות בו. אני כן מאמין בשלום עדיין ובפתרון של שתי מדינות לשני עמים. אין ברירה אחרת. אני כן מצדיק חלק מהביקורות שיש כלפינו וההתנהלות שלנו בשנים האחרונות הייתה קטסטרופה.

אין מבקר גדול מממני את המדינה ויחד עם זאת אני גאה להיות ישראלי ויהודי בתקופה הזו, ולהציג את המורשת שלנו בתערוכה זו זכות גדולה. אני חושב שיש מורכבויות שהמבקרים והפרוגרס האמריקני פשוט לא מבין ולא יכול להבין

חגית: מסכימה לגמרי. אז מה תציג שם? וכמה תשלם על משקל יתר בטיסה?

אורן: אני עומד להציג בחלל המרכזי שש עבודות בד גדולות מאוד, בגובה 5 מטר כל אחת. הן יעטפו את החלל. בנוסף, סדרה של 70 פסלי עץ שימלאו חלל אחר. ועוד עבודות של בד מתוח על עץ. עם חיתוכים בבד וחריטות על העץ. טכניקה חדשה שפיתחתי. בחלל נוסף תהיה גם סדרת תחריטים שיצרתי ברזידנסי במרכז גוטסמן לתחריט בכברי. ובאירוע הפתיחה תהיה להקת כליזמרים שיולבשו בגלביות בעיצובי!

אכן היה מורכב כל נושא הטיסה והשילוח. חצי מהתערוכה הטסנו במשלוח וחצי אני לוקח במזוודות ומשלם אקסטרה, מסתבר שזה יותר זול!

חגית: כן, נושא מוכר. יש לך תומכים גם מכאן? כמו סותבי׳ס תל אביב או סרז׳ תירוש, שעבדת איתם בעבר?

אורן: לא ביקשתי תמיכה מכאן. התערוכה ממומנת על ידי Havurah שהשיגו תקציב לכיסוי ההוצאות

חגית: בוא נקרא רגע לילד בשמו העברי: ״חבורה״ – איך הרגיש הקשר עם חבורה שלמה עם זיקה מאוד יהודית

אורן: העבודה מרחוק הייתה חלקה ומקצועית. עשינו את התכנונים מראש ועיצבנו את החלל בסקיצות אונליין. אנחנו תולים את העבודות יחד עם צוות הגלריה, המנהלת והאוצרת הראשית של הגלריה.

מדובר באנשים שקשורים מאוד לאמנות, למוזיקה, לעיצוב – חיים את זה, לומדים את זה וכותבים את זה. הכול דרך הפריזמה של אהבת ישראל ואמנות יהודית עכשווית. זו המשימה של הקבוצה – להדגיש אמנות כזו ולהנגיש אותה לקהל יהודי ולא יהודי כאחד. הןם מיצרים מעין ארכיון בדף אינסטוש

חגית: מאוד מגניב לראות שאתה למעשה עובד פה עם ״חברים מכוכב אחר״ כל הקשר וההתארגנות נעשו מרחוק, ויש ביניכם הרבה אמון ושפה משותפת. כבר הצגת בחו״ל?

אורן: כן, הצגתי בעבר תערוכות קבוצתיות באיטליה ובגרמניה. לפני כשנתיים תערוכת יחיד גדולה במוזיאון העיר דיסלדורף

חגית: ומה היית רוצה / מדמיין שיקרה במפגש עם הקהל בגלריה?

אורן: הייתי רוצה שאנשים שיבואו לתערוכה יתרגשו מהעבודות, שזה יגע בהם ויגרום להם לחשוב. שהאווירה בחלל תעטוף אותם ושיצאו מהתערוכה לא כמו שנכנסו. שזו תהיה תערוכה שיזכרו ויקחו אותה הלאה איתם. יפרשו אותה בדרכים שלא דמיינתי ואח״כ ילכו בעצמם ליצור בבית בהשראתה. זה החלום

חגית: מה משמעות הכותרת ״הלל״ עבורך?

אורן: ״הלל״, השם שנבחר לתערוכה, נשען על השורש הבלשני השמי העתיק ה־ל־ל, שמשמעותו המקורית היא להקרין אור, לנצוץ ולהפיץ נגה. חיבור זה שמור וקיים עד היום גם במילה ״הילאל״, שמציינת בשפות השמיות את הופעת אור הירח הראשון בתחילת החודש.

העבודות בתערוכה אינן מנסות לטשטש את השבר או להציע נחמה פשוטה, אלא להטיל אור ישיר על המקומות המורכבים והכואבים ביותר. האור כאן משמש ככלי שמבקש לחשוף ולהציף את מה שמתחולל מתחת לפני השטח, לחבר בין כאב ומצוקה לבין שבח והודיה, ולתת לכל אלו צורה וקול דרך היצירה

חגית: בהצלחה!

---

אורן פישר | Hallel
אוצרים: קולקטיב havurah
גלריה Leonard 81, טרייבקה, ניו יורק
פתיחה: 6.8, נעילה: 5.9