״שאלת השאלות״ בספרייה הלאומית: מאחורי הקלעים של הידע

במאי 2022, כשהבניין שעתיד היה להפוך לביתה החדש של הספרייה הלאומית עוד עמד בבנייתו, קיבלתי הזדמנות נדירה להציץ אל אחורי הקלעים. היתה לי קסדה צהובה כמו של בוב הבנאי, וסביבי עמדו אנשי טכנולוגיה מובילים ונשות הייטק בכירות. כולנו הגענו לסיור מקדים כהכנה לשיפוט בתחרות tarboot, שאורגנה על ידי הספרייה ויד הנדיב, במטרה לעודד סטארט־אפים בתחום השימוש הדיגיטלי בתכני מורשת ותרבות.

לקחו אותנו למטה, לראות את המטמון, אותה מערת אכסון אדירה שבה, כך הסבירו לנו, ימוקמו (חלק) מספרי הספרייה ושממנה תשלוף עבורכם הזרוע הרובוטית את הכרך שבו חשקה נפשכם. מראה כל המדפים הריקים הללו מאחורי הזכוכית, ממתינים; הארכיטקטורה הספק חרבה ספק מתרקמת של הבניין ההולך ונבנה; הידיעה על הידע שעוד ימלא אותו, הרגע שבו העבר, ההווה והעתיד הצטלבו לעיני, מילאו אותן בדמועות התרגשות. אלו זכו למבטים תמהים מצד שותפיי לשיפוט, אבל לא היה לי אכפת.

צילומים: דור קדמי

שלוש שנים לאחר מכן, בנובמבר 2025, הוזמנתי שוב אל אחורי הקלעים. הנחתי שההצעה להצטרף אל האוצרות נטע אסף וקארין שבתאי בעבודה על תערוכה חדשה קשורה לכתיבה שלי. בשני הספרים שפרסמתי, ״הרשת התרבותית״ ו״הרשת הספרותית״, עסקתי לעיתים בנושאים שהתערוכה ביקשה להתמקד מהם: האופנים שבהם הוגים וחוקרים השפיעו אלה על אלה והרשתות שנטוו בין תחומי דעת, כמו פילוסופיה, מדע ומיסטיקה.

מה שלא ציפיתי לו היה למצוא זיקה בין עבודת האוצרות למקצוע שלי – לעריכה. העריכה מתרחשת מאחורי הקלעים של הטקסט. היא מבקשת לפענח את המנגנון שלו, להבין – ולדייק – את הנראטיב ואת האופן שבו הוא פועל, ולעיתים לחלץ מחומרי הגלם של הכתיבה, שהם אוצר בלום של אפשרויות, את הסיפור הנכון.

לא ציפיתי למצוא זיקה בין עבודת האוצרות למקצוע שלי – לעריכה, שמתרחשת מאחורי הקלעים של הטקסט. בעבודה על ״שאלת השאלות״ זכיתי להיכנס אל פיזית אל אחורי הקלעים של הספרייה עצמה ולהיכנס אל העריכה מבעד לדלת אחרת

בעבודה על ״שאלת השאלות״ זכיתי להיכנס אל פיזית אל אחורי הקלעים של הספרייה עצמה ולהיכנס אל העריכה מבעד לדלת אחרת. מצאתי את עצמי בתוך מנגנון מסוג אחר, כזה שמבקש להפיק עלילה מיצירת החלל עצמו – מריכוך הזוויות החדות של הקירות, מהחשכתו, מיצירת רחם־חלל שממנו בוקעים הטקסטים הללו, ומעצם מארגונם של הטקסטים במרחבו, מהצבתם זה לצד זה, מהבנת הדמויות שעומדות מאחוריהם.

משמעות האוצרות – העריכה – בתערוכה לא היתה רק הבחירה בפריטים היפים והעשירים ביותר, אלא הצורך ללוש ולעצב מתוך החומרים עצמם את הארכיטקטורה הנראטיבית, לקרוא בהם כדי להבין איזה סיפור הם מבקשים לספר. להבין באיזה מבנה הם מבקשים להסתדר. לראות מה הדרך הטובה ביותר להעביר את הסיפור, את המבנה – למבקר.

הבסיס הרעיוני לתערוכה ביקש להציג את האופנים שבהם נדונו ונחקרו שאלות היסוד של הקיום והיקום, מימי הביניים, דרך הרנסנאס ועד ראשית העת החדשה. בשלב שבו הצטרפתי גיבשו אותו האוצרות לכדי שלוש שאלות מרכזיות: על מהות האדם, צורתו של העולם וטיבו של הזמן. אלו נעו בין שלושה מרחבים אמוניים: המוסלמי, היהודי והנוצרי, ובין שלוש שפות מרכזיות: ערבית, עברית ולטינית.

ספר מעשה טוביה, טוביה בן משה כץ, ונציה, 1708

רשימות היסטוריות ואפוקליפטיות, אייזק ניוטון, קיימברידג׳, 1670–1690

צורת סדרי עולם ומשתנים את תבניתם, מחבר ואמן לא ידועים, גרמניה, המאה ה־17

האתגר הלך והתחדד: איך שוזרים אותם לכדי סיפור לא־בינארי, רב מוקדי ולא לינארי? איך מתייחסות שלושת השאלות הללו זו לזו? איך מנסחים אותן? אלו כוחות של משיכה מתקיימים בין שלושת המרחבים הללו? אלו יחסי גומלין מתקיימים בין שלושת השפות הללו?

המוקד הראשון, ״אדם״, מכונס סביב כוח המשיכה האדיר של ״הקאנון לרפואה״ מאת הפילוסוף והמדען בן המאה ה־10, אבן סינא. העותק שלו בלטינית (המאה ה־16) מספר על ההתקבלות שלו באוניברסיטאות אירופה, כקורפוס הרפואה המכונן למשך למעלה מ־600 שנה, עותקיו בעברית, בכתב יד (המאה ה־14) ובדפוס ערש מוקדם (המאה ה־15), מדגישים את חשיבות התרגום בהפצת הידע, בשימורו ובפיתוחו, בעוד שהעותק שלו בערבית (המאה ה־16) הודפס ברומא דווקא, ומעיד על הפניית העורף של העולם האסלאמי למהפכת הדפוס.

המוקד השני, ״עולם״, מיוצג באמצעות אילנות קבלה מרהיבים מהמאה ה־18, שאחד מהם 11 מטר אורכו ונבנתה עבורם ויטרינה מיוחדת. גלגלי הספירות המצוירים עליהם מניעים את אור האינסוף, ובאמצעות אינפוגרפיקה מקודשת הם מתווים את המנגנון המחבר בין העולם הנסתר והעולם הנגלה.

למוקד השלישי, ״זמן״, נבחרו כתביו התיאולוגיים, האלכימיים והאסכטולוגיים של ניוטון, לצד עבודתו פורצת הדרך, ״הפרינקיפיה מתמטיקה״. כתביו, בכללם, כפי שהם מוצגים בתערוכה, מתארים את הזמן ככוח טבעי ובלתי תלוי, המיוצג במספרים וטמון במשוואות, וכחותר לקראת סוף מנובא, המקודד בתנ״ך ובברית החדשה.

אוסף הכתבים העצום (7,500 דפים!) של סר אייזיק ניוטון, מצא את דרכו לספרייה באדיבותו של האספן אברהם שלום יהודה. יהודה רכש אותם במכירה פומבית ב־1936, לאחר שאוניברסיטת קיימברידג׳, האלמה מאטר של ניוטון, סירבה לקבל אותם. פרנסיה היו מעוניינים אך ורק בכתביו המתמטיים, וניירות אלו, רוויי המחיקות והתיקונים, נראו להם כקוריוז ותו לא.

שאלת השאלות, הקרנה אנימטיבית

מפה כללית של העולם, או תיאור העולם היבשתי והימי, אמסטרדם, 1700 לערך

סביב שלוש השאלות העולות מהמוקדים הללו חגים תחומי ידע וצורות מחשבה רבות ומגוונות – ספק מערכת כוכבים, ספק אילן ספירות, ספק מולקולה – מקרטוגרפיה עד גנאלוגיה, מפילוסופיה ועד אסטרונומיה, מגאומטריה עד אסטרולוגיה – כולם יוצרים רשת שתפקידה ללכוד את האמת על העולם. דרכים שונות, ייעוד אחד.

ומכאן צמחה התובנה שלמבנה המורכב הזה, לסיפור הזה, יש גם תנועה עלילתית, שמובעת בעזרת ספרים כמו הארטיצ׳לה, ספר לימוד ברפואה מהמאה ה־13, כתב יד שעשרות ידיים כתבו בשוליו לאורך דורות. זהו סיפור על האדם הפועל בעולם לאורך זמן. על מי שתרגמו את הידע הקלאסי ושכללו אותו וחידשו בו במרחב האסלאמי, על היהודים שפיתחו אותו והוסיפו עליו ועל המתווכים שהציגו אותו בפני המלומדים הנוצרים שהשתמשו בו וקידמו אותו.

וכמו בכל סיפור, מקומו של הדיאלוג הוא חיוני. והדיאלוג שאותו משחזרת התערוכה הוא שיחה מתגלגלת על פני מרחבים גיאוגרפיים, לשוניים ואמוניים. יש ניסיונות לדכא אותו, כמו שמזכיר העותק של ״מאמר תאולוגי מדיני״ מאת שפינוזה, שהיה בבעלות הפילוסוף עצמו ומכיל הערות בכתב ידו של הגאון המוחרם (הפריט המושאל היחידי בתערוכה, באדיבות אוניברסיטת חיפה) אבל הוא מתקיים למרות ותוך כדי פולמוסים מרים, בין־דוריים ובין־דתיים, נושא עמו את הידע שטמון בעשרות כתבי היד, המגילות והספרים שמוצגים בתערוכה, ולא משתתק לרגע.

משימת סיפור הסיפור הזה, הדהוד השיחה הזו, שזירת הרשת הזו, חייבה גם אותי לדיאלוג – עם האוצרות, עם האוספים, עם הטקסטים ואפילו עם מי שכתבו אותם, אי אז – אבל עריכה, בסופו של דבר, היא תמיד דיאלוג. אז לא, לא הפכתי לאוצרת בעקבות העבודה על התערוכה, אבל – אני מקווה – הפכתי לעורכת טובה יותר מתוך הדיאלוג שהיא מבקשת להציג, מתוך התזכורת החיונית כל כך לחשיבות שיש לו ומתוך ההזדמנות לבחון את יכולותיי בשדה אחר, חדש ומרגש עד כלות.

מי שיכנס לתערוכה ימצא את עצמו בחלל אפלולי, שהטקסטים מרחפים בו כנקודות אור באפלה, ושדימויים מתוכם מסתחררים סביבו. כשעמדתי במרכזו, לאחר שהסתיימה ההקמה, לפני שנפתחו הדלתות, מאחורי הקלעים, מצאתי את עצמי שוב באותה צומת שבין עבר, הווה ועתיד. וכן. שוב היו לי דמעות בעיניים.

–

נועה מנהיים היא עורכת, מתרגמת, מבקרת ומסאית ישראלית; ראש מחלקת ספרות מקור בהוצאת כנרת זמורה־ביתן

שאלת השאלות: על סודות היקום והקיום
אוצרות: נטע אסף וקארין שבתאי; אוצרת שותפה: נועה מנהיים.
הספרייה הלאומית, ירושלים
נעילה: אפריל 2027