כל מה שחשוב ויפה
המוזיאון הראשון שלי בשדרות. צילום: עדן אוממי
המוזיאון הראשון שלי בשדרות. צילום: עדן אוממי

המוזיאון הראשון שלי בשדרות: אמנות בגובה העיניים

שלומית עצבה, שתכננה את ״המוזיאון הראשון שלי״ שנפתח לאחרונה בשדרות, על הרעיון לאפשר לקהל רחב - גם כזה שלא גדל על ביקורים במוזיאונים - לפגוש אמנות בצורה נעימה, מכילה ומשחקית

עמית: היי שלומית. בוקר טוב. מה שלומך?

שלומית: היי עמית, מה נשמע?

עמית: אני בטוב. במזגן. בואי נדבר על פועלך

שלומית: ישר ולעניין :). בעשור האחרון אני עוסקת באוצרות של חוויית מבקרים ותושבים, ופועלת בעיקר עם רשויות מקומיות ליצירת תוכן, תרבות ומורשת במרחב הציבורי. מבחינתי, המרחב הציבורי הוא מעין קו משווה – המקום שאליו כולם מגיעים, ללא הבדל, ולכן בחרתי לפעול דווקא בו. מאז 7 באוקטובר, אני והצוות שלי ממוקדות בפרויקטים רבים בנגב המערבי, ובשדרות בפרט

עמית: רגע לפני שצוללות לשדרות, ספרי על המשמעות של חוויית מבקרים

שלומית: חוויית מבקר היא סך כל הרכיבים שהופכים מפגש עם קהל לזכיר ובעל ערך. החוויה מתחילה בצרכים הבסיסיים, ברוח מאסלו – הגעה, התמצאות, שירות וניקיון; ומגיעה לתוכן, לסיפור, לעיצוב, לאינטראקטיביות ולרלוונטיות לחיי המבקר. זהו שילוב של פסיכולוגיה, תכנון, תפעול וכלכלה, שיחד יוצרים את החוויה השלמה

שביל נעמי שמר. צילום: רן סופר

שביל נעמי שמר ברמת גן. צילום: רן סופר

גן הגבורה והזיכרון בשדרות. צילומים: טל ניסים

גן הגבורה והזיכרון בשדרות. צילומים: טל ניסים

עמית: מהי ההכשרה שלך?

שלומית: אני תמיד אומרת שגדלתי באגף הנוער במוזיאון ישראל – גם כילדה ירושלמית וגם כי זה היה מקום העבודה הראשן שלי. זו ההכשרה הראשונית והחשובה ביותר בתחום מבחינתי. התואר הראשון והשני שלי הם בתולדות האמנות וניהול מוסדות תרבות מהאוניברסיטה העברית, ובהמשך למדתי אוצרות בשנקר

עמית: נשמע תחום מרתק. וכנראה שבית היוצר של מוזיאון ישראל עושה עבודה טובה… יצא לי לפגוש כבר כמה וכמה אנשים עם תחומי עיסוק מגוונים ש״גדלו״ שם

שלומית: לגמרי. עם השנים הבנתי עד כמה

ראש העיר אלון דוידי זיהה מיד את הפוטנציאל, במיוחד לנוכח המחסור במוזיאונים, ובוודאי במוזיאוני ילדים בנגב המערבי, וכך נולד הרעיון להקים את ״המוזיאון הראשון שלי״ בשדרות

עמית: רגע לפני שאנחנו מגיעות לשדרות. ספרי באלו פרויקטים מרכזיים או מרגשים לקחת חלק בעבר

שלומית: הפרויקט הראשון שלי היה ״תערוכת למה״ – תערוכת סקרנות לילדים, בשיתוף האוניברסיטה העברית ומוזיאון המדע בירושלים. לקחנו 20 שאלות שכל ילד שואל, כמו ״למה השמיים כחולים?״ ו״למה כדור הארץ עגול?״, והפכנו אותן לחוויית קיץ אינטראקטיבית.

בהמשך יצרנו את ״שביל נעמי שמר״ בפארק הלאומי ברמת גן, שהפך 12 משיריה של שמר לחוויה אינטראקטיבית ובין־דורית.

אחרי 7 באוקטובר הייתה לנו הזכות לאצור ולהוביל את התכנון והביצוע של גן הגבורה והזיכרון בשדרות, במקום שבו עמדה תחנת המשטרה

שלומית עצבה. צילום: יאיר מיוחס

שלומית עצבה. צילום: יאיר מיוחס

עמית: את בעצם מתכללת את הפרויקטים האלו?

שלומית: אני אוצרת ומנהלת אותם. יש במשרד שלי צוות של עשר נשים מוכשרות שמגיעות מעולמות התרבות ותכנון החוויה, ומכירות טוב תכנון ומערכת עירונית. השילוב בין החזון האמנותי לניהול קפדני מאפשר יצירה של פרויקטים שונים. אנחנו נכנסות לתמונה משלב זיהוי הצורך מול ראשי הרשויות ועד ההקמה וההרצה של מקומות כאלה.

עמית: זה מושלם. את עצמאית שעובדת עם לקוחות שפונים אליך?

שלומית: כן, החברה שלי קיימת כבר 15 שנים. הלקוחות השונים פונים אלינו

מפגש וחיבור בין הורים וילדים

עמית: מקצוע חלום. בואי נעבור לשדרות, ספרי על התהליך מתחילתו

שלומית: לשדרות הגענו אחרי 7 באוקטובר, ובתהליך אינטנסיבי הובלנו את התכנון של גן הגבורה והזיכרון, בלב שכונת מגורים בעיר. היה לנו ברור שזה צריך להיות מקום שמאפשר לחיים להתקיים לצד הזיכרון.

בתוך חמישה חודשים תכננו והקמנו את האתר, יחד עם אדריכלית הנוף חלי אלול ומעצבי מרכיבי הזיכרון ססליה כשר וניב כשר. הגן היה מאתרי הזיכרון הראשונים שהוקמו באזור העוטף, והיום הוא אתר שמושך אליו מבקרים רבים.

הקשר שלנו עם שדרות הלך והתהדק. ראש העיר אלון דוידי והקרן לפיתוח שדרות זיהו את הערך של אוצרות עירונית, ואת הכוח שתרבות יכולה להביא לעיר. זמן קצר לאחר השלמת גן הגבורה והזיכרון, הזמנתי את דוידי לבקר במיזם שלנו, ״המוזיאון הראשון שלי״, שפעל אז במוזיאון האדם והחי ברמת גן.

הוא זיהה מיד את הפוטנציאל, במיוחד לנוכח המחסור במוזיאונים, ובוודאי במוזיאוני ילדים בנגב המערבי, וכך נולד הרעיון להקים את ״המוזיאון הראשון שלי״ בשדרות. בינתיים נפתח אחד כזה גם בקריית המוזיאונים בפתח תקווה

המוזיאון הראשון שלי בקרית המוזיאונים פתח תקווה. צילומים: עיריית פתח תקווה

המוזיאון הראשון שלי בקרית המוזיאונים פתח תקווה. צילומים: דוברות עיריית פתח תקווה

עמית: מה משמעות של המוזיאון הראשון שלי?

שלומית: הרעיון הוא לאפשר אמנות בגובה העיניים לילדי הגיל הרך (מגיל שנה עד חמש), ולתת להורים וילדים מרחב שבו הם מורידים נעליים, שמים את הטלפון בצד ונפגשים יחד בשקט

עמית: ומה כולל המוזיאון בשדרות?

שלומית: המוזיאון בשדרות מציג יצירות מקוריות של אמניות.ים ישראלים: Pesh (ליאור בנטוב), אמן רב־תחומי ואמן רחוב שמזוהה עם ציורי קיר גדולי־ממדים – שעיצב את מעטפת המבנה; סטודיו פלטון שיצרו פסל אינטראקטיבי; ועבודות של עלמה שניאור, יערה אורן, אורי בצון, נועם בר, ניר ג׳יקוב יונסי, דקלה לבסקי ושרון קן־דור.

האוצר שעבד איתי הוא שי עיד אלוני, שהביא את התפיסה והכישרון שלו ויצר עבור הילדים עולם מאד שונה מהמוזיאון בפתח תקווה. הייחודיות של המוזיאון בשדרות שהוא ממוקם בתוך מתנ״ס – ילדים מגיעים לחוגים והאחים הקטנים למוזיאון; ופועלת בו גם סדנה.

זכינו במיזם הזה גם לליווי של מרכז דואט מאוניברסיטת בן גוריון, שעוזר לנו להפוך את התכנים והחוויות לפלטפורמה שמעצימה מפגש וחיבור בין הורים וילדים

המוזיאון הראשון שלי בשדרות. צילומים: עדן אוממי

המוזיאון הראשון שלי בשדרות. צילומים: עדן אוממי

עמית: איך האמנות המוצגת יוצרת חווית ביקור?

שלומית: הרעיון של המוזיאון הוא לאפשר לקהל רחב, גם כזה שלא גדל על ביקורים במוזיאונים, לפגוש אמנות בצורה נעימה, מכילה ומשחקית. כאן מותר לגעת, להרגיש ואפילו לטפס.

בתחילת הביקור הצוות, שעבר הכשרה לעבודה עם הגיל הרך, מסביר לילדים מה הופך את המקום למוזיאון ובמה הוא שונה מג׳ימבורי או ממרחב משחקים.

אחר כך המבקרים מוזמנים לחוויה חופשית או מודרכת בין העבודות, ולסדנה שמתקשרת לתערוכה. בימים אלה, לדוגמה, הסדנה עוסקת בהשתקפויות, אור וצל, בהשראת עבודתה של עלמה שניאור שמוצגת במקום.

עמית: עבודות האמנות נוצרו כולן עבור המוזיאון?

שלומית: כן

עמית: כך שכל ההנגשה שלהן לקהל היעד היתה ברורה מלכתחילה?

שלומית: לכאורה כן, אבל חשוב לנו שהמוזיאון והעבודות המוצגות בו לא יתיילדו. הרעיון הוא לא ליצור ״אמנות לילדים״, אלא להציג אמנות טובה ואיכותית ולהנגיש אותה לילדים. השפה החזותית נשארת כמו שהיא, מה שמשתנה הוא האופן שבו פוגשים אותה – בגובה העיניים, דרך משחק, מגע, תנועה וסקרנות

עמית: איך נבחרו האמנים?

שלומית: בחירת האמנים נועדה לייצר מגוון של טכניקות ושפות יצירה, תוך שילוב אמנים ישראלים ויוצרים מהנגב המערבי, בשיתוף עמותת אום קולטור.

התערוכה עוסקת בקו, כתם וצורה שהם אבני היסוד של האמנות, ומתוך הרעיון שבאמצעות המרכיבים הבסיסיים האלה אפשר לברוא מציאות שלמה. זה היה גם הבריף שקיבלו האמנים. חלק מהעבודות צוירו ישירות על הקירות בשחור־לבן. העבודה של דקלה לבסקי, לדוגמה, מורכבת ממש מאבני בניין בטקסטורות של טקסטיל

birds

עמית: מה גודל המרחב ואיך הוא מחולק?

שלומית: כ־300 מ״ר שכוללים מבואת כניסה גדולה, מוחשכת ודרמטית, שממנה עוברים לגלריה פנימית מוארת, ולצדה חלל סדנה המיועד ליצירה ולהתנסות

עמית: מה עושים בסדנה?

שלומית: הורים וילדים יושבים ויוצרים יחד סביב שולחנות וכיסאות נמוכים, כשגם המרחב וגם התכנים המתחלפים מותאמים לטווח גילים רחב ומאפשרים לכל ילד למצוא את רמת האתגר המתאימה לו. פרחי בר, שמתמחה בעבודה עם הגיל הרך, פיתחה סדרת סדנאות ומערכי הדרכה סביב צבע, צורה ועוד.

הסדנה מאפשרת לילדים להפוך ליוצרים בעצמם. להתנסות, לדמיין וליצור בהשראת העבודות המוצגות במוזיאון ובמגוון טכניקות. אין תשובה אחת נכונה, אלא הזמנה להתבונן, לחשוב ולהציע פרשנות אישית

עמית: מה הם ימי הפעילות של המוזיאון?

שלומית: המקום פועל מדי יום, אבל מומלץ להתעדכן בשעות הפעילות באתר. התשלום סמלי – 15 שקלים לתושב שדרות ו־20 שקלים לתושב חוץ. כמובן שמוזמנים גם מהסביבה ובכלל ✨

עמית: ומה על שולחנך כעת?

שלומית: יש לנו כמה פרויקטים שקשורים בהנצחה, לצד מיזם ״המעבדה להגשמת חלומות״ יחד עם יובל אברמוביץ׳ ותערוכה אימרסיבית בשם ״קולות של תקוה״ שתפתח במרץ

עמית: וואו. ידייך מלאות. איך אני אומרת – שלא ייגמר לעולם

שלומית: אמן 🩷


המוזיאון הראשון שלי 
שדרות ברלב 4, שדרות
פרטים וכרטיסים >>>

המוזיאון הראשון שלי בשדרות. צילומים: יאיר מיוחס

המוזיאון הראשון שלי בשדרות. צילומים: יאיר מיוחס

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden