לבנות את הצעת הערך שלך: התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל

״המודל החדש מציע אפשרות לכל אחד למצוא את הצעת הערך שלו לשוק החדש״, אומר פרופ׳ אורי ברטל, ראש התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, שעוברת בימים אלה שינוי מבני. שלושת המסלולים הקיימים – ״אודות עיצוב״, ״ניהול עיצוב וחדשנות״ ו״עיצוב וטכנולוגיה״, הפכו ל״עיצוב חברה ותרבות״, ״ניהול עיצוב וחדשנות״ ו״עיצוב טכנולוגיה ומדע״.

״אבל השינוי המרכזי הוא שכל סטודנט יכול לשלב בין קורסים וסטודיואים ממסלולים שונים ולבנות לעצמו את הדרך. לעשות קצת מזה וקצת מזה. כך שבעצם אלה לא שלושה מסלולים, אלא שבעה, שמונה ואפילו תשעה מסלולים אפשריים״.

״מתוך כל זה נבנו הצירופים, שמבוססים על מסלולים קיימים עם שינויים קלים, כדי שכל אחד יוכל ללמוד מה שהוא רוצה וכל מעצב יוכל לקחת את הקריירה שלו לשלב הבא. הם בנויים קצת כמו מפת סאבווי, וכל אחד יכול לעלות על איזה קו שהוא רוצה ולהרכיב את התוכנית לעצמו.

״עד עכשיו מסללנו את הסטודנטים, אבל השוק לא עובד ככה יותר. הוא עובד במולטי־דיסציפלינות, ומכלכלת מוצרים (Product Economy); הוא עובר לכלכלת שירות (Service Economy) ולכלכלת חוויה (Experience Economy).

״לכן התואר השני עושה המעבר מעיצוב קלאסי לעיצוב שירות, עיצוב חוויה, לצד עיצוב של מערכות מורכבות והדרכים לנוע בתוכן. מה שמייחד את הסטודנטים הוא היצירתיות, אבל אנחנו לא מסלילים אותם ולא מכוונים את היצירתיות שלהם למקום מסוים. להפך, אנחנו מבקשים מהם לבנות את הצעת הערך שלהם, להגיד לנו לאן הם רוצים להגיע״.

אנחנו לא יודעים איך שוק העבודה ישתנה בשלוש השנים הבאות. ברור לנו שהבוגרים שלנו יוכלו להגיע לתפקידים שעדיין לא קיימים, ישתמשו בטכנולוגיות שעדיין לא קיימות, ויצטרכו לפתור בעיות שעדיין לא קיימות

השינוי התרחש, מסביר ברטל, קודם כל מסיבות טכניות ועל פי דרישות המל״ג, אבל נבע גם מבקשות ורצונות של סטודנטים. ״המודל בנוי גם על מה שאנחנו רואים בשוק. עשינו מחקר גדול, לקחנו את רוב הבוגרים שלנו וראינו איפה הם היום, והתוצאות היו מאוד מעניינות. אם בוגרי ובוגרות התואר השני בתקשורת חזותית ממשיכים לרוב לעבוד במקצוע שלהם, בוגרי ובוגרות עיצוב תעשייתי לרוב הופכים להיות מנהלים מסוג מסוים.

״78 אחוזים מהבוגרים שלנו מאיישים עמדות בכירות כמו מנהלי מוצר, מנהלי אסטרטגיה, מנהלי צוותים. יש כאלה במגזר הציבורי, יש כאלה במגזר העסקי, ויש כאלה שרוצים להמשיך לדוקטורט. יש לא מעט אוצרים חשובים שנמצאים היום במרכז העשייה שהם בוגרים שלנו, ויש כמובן גם את אלה שרוצים להמשיך להיות מעצבים קלאסיים״.

עוד שינוי שנמצא בעבודה בימים אלה הוא בניית בית הספר לעיצוב תעשייתי בבצלאל, שיכלול את מסלול התואר הראשון והתואר השני, שאותו תוביל ניצן דבי – ראש המחלקה לתואר ראשון בעיצוב תעשייתי. ״בית הספר יאפשר שיתופי פעולה בין התואר הראשון לשני, ובעוד כשנה וחצי אנחנו מתכננים לפתוח תוכנית דוקטורט שיהיה הדוקטורט הראשון בארץ שהוא דוקטורט מעשי (In-Practice). יש הרבה סטודנטים שרוצים להמשיך לדוקטורט, ובצורה הזו זה יוכל לקרות ישירות מתוך התוכנית שלנו״.

בתוך שלושת המסלולים, שמהם אפשר להרכיב רבים נוספים, יתקיימו גם קורסי בחירה וגם שני קורסי חובה שיחברו בין כל המסלולים. האחד הוא ״עתידים אפשריים״, שעוסק בדרכים שבהם ייראה העתיד בעוד 5-10 שנים דרך עיניים של מעצבים. השני הוא ״תיאוריות עכשוויות בעיצוב ותרבות חומרית״, שבה עוסקים בכוח של חפצים על החיים החברתיים. ״התחום של Material Culture הוא תחום חזק עכשיו בעולם״.

להשתמש ב־AI בתור חבר צוות

השינוי הזה, של בניה עצמאית של המסלולים, הוא גם לדבריו של ברטל מה שמשך את רוב הנרשמים לתוכנית בשנה האחרונה. כמו בשנים קודמות, גם במבנה הנוכחי היא לא מיועדת רק לאנשים שמגיעים מרקע של עיצוב.

״מגיעים אלינו אנשים רבים שהם לא מעצבים. היתה לנו סטודנטית שהיא ראש מערך השירות של איכילוב, היה סטודנט מבנק ישראל, היו עורכי דין, טייסים, מהנדסי מכונות, אנשים שמגיעים מעולמות החדשנות ורוצים ללמוד ניהול חדשנות וניהול אסטרטגיה. הם לא לומדים לעצב בחומר, אלא לומדים ‘חשיבה עיצובית’ ומתודלוגיה של איך לייצר חדשנות״.

יש קהל מסוים שאליו אתם פונים? אבות־טיפוס של סטודנטים אופציונליים?

״זה לא מה שהם מביאים איתם, אלא לאן שהם רוצים ללכת. כל אחד שיש לו את הרצון ויודע לאיפה הוא רוצה להגיע יכול להתאים. צריך להיות אינטליגנט ובעל רצון ללמוד. החלקים הטכנולוגיים היום הם הרבה יותר פשוטים ללמידה. לכל אחד יש את היכולת לקחת וייב קודינג וליצור דברים חדשים עם המסגרת שאנחנו נותנים. לכן, מה שחשוב ללמוד היום זה איך להיות יצירתי ולחשוב בצורה אחרת״.

התוכנית היא תוכנית מחקר מבוסס תרגול וכוללת עבודה מעשית לאורך כל התואר. ״זוהי תוכנית יחסית תובענית. הלימודים מתקיימים בימי חמישי ושישי, ונדרש מהסטודנטים לפחות עוד חצי יום בשבוע של עבודה על פרויקטים. הפרויקטים נכון לעכשיו נעשים עצמאית, ומשנה הבאה יוכלו גם להיעשות באופן קבוצתי. עוד לא ראינו את זה קורה, אבל יש מסלולים כמו ניהול עיצוב וחדשנות שלומדים בהם כל הזמן בקבוצות. זה חלק מהלמידה – איך לעבוד בקבוצה? ומה כל אחד מביא לצוות?״.

עד כמה שימוש בבינה מלאכותית נכנס לתוכנית?

״יש המון שימושים ב־AI בתוך הקורסים. בתחושה שלי, אם אתה חכם, הבינה המלאכותית תהפוך אותך לחכם יותר. אם אתה לא, היא לא תסייע. צריך ללמוד ולדעת איך לעבוד איתה. בגלל שאנחנו לא מלמדים עיצוב קלאסי, התוצרים לא כל כך מושפעים מ־AI. הבינה לא יכולה לעשות עבורך פרויקט באסטרטגיה או ביזמות. הסטודנטים צריכים לעשות את העבודה לבד, ולהשתמש ב־AI בתור חבר צוות.

״הסקילז שאנחנו מלמדים הם כאלה שהם חיוניים גם בעידן ה־AI. אלה סקילז של המאה ה־21: איך להיות יצירתי, איך לקחת המון אינפורמציה ולגבש אותה למשהו אחר, איך מבצעים מחקר. נכון, כשעובדים על מחקר אפשר לתת ל־AI לסכם מאמרים, אבל אנחנו עדיין צריכים להבין מה שאנחנו רוצים לחקור ואיך אנחנו רוצים לחקור.

״דווקא עכשיו, היצירתיות צריכה לבוא כמה שיותר לידי ביטוי. האפשרות לחשוב אחרת. אנחנו לא יודעים, לדוגמה, איך שוק העבודה ישתנה בשלוש השנים הבאות. ברור לנו שהבוגרים שלנו יוכלו להגיע לתפקידים שעדיין לא קיימים, ישתמשו בטכנולוגיות שעדיין לא קיימות, ויצטרכו לפתור בעיות שעדיין לא קיימות.

״אנחנו מלמדים איך לפתור בעיות באופן יצירתי, איך לעבוד עם טכנולוגיה כדי שהם יוכלו להשתמש בזה בכל צורה בעתיד. אנשים שרוצים להשתלב בתעשייה חייבים לדעת את זה. אלה הדברים שאנחנו מלמדים, ואז כל אחד יכול לבנות לעצמו מה שהוא רוצה מזה, לצאת ולעוף על העולם״.

---

התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל
לפרטים והרשמה >>>