לא הכל ורוד: יוסי לובלסקי בבית האמנים תל אביב

מיהו יוסי לובלסקי במרחב הציור: הילד של אביו, או האב של ילדו? השאלה הזו מלווה את תערוכת היחיד שלו, ״לא הכל ורוד״, בבית האמנים תל אביב. תהליך היצירה שנפרש בה החל לפני 18 שנה כחקירה של מושג האבהות מנקודת מבטו של אב. הוא נעצר בתוך זרם החיים, והתחדש כעת מתוך מבט אחר על אותם יחסים.

שם התערוכה מתייחס גם לצבע וגם למה שהחיים מביאים איתם. לובלסקי משיל את הצבעוניות העשירה והחמה המזוהה איתו לטובת פלטה מאופקת של כחולים, וניצב מול האובדן והרגשות שהוא מעורר. הים הוא דימוי חזותי ופנימי גם יחד: מרחב של זיכרונות וכמיהה שמקבל צורה במערכת היחסים שבין בן לאב. בציורים הוא אינו רק רקע. הוא עוטף את הדמויות, מחבר ביניהן ומעניק לרגע תחושה של שקט ואינטימיות.

בתוך המרחב הכחול מופיעים גם צהוב אוקר ולבן. האוקר נושא תחושה של זיכרון, שורשיות וחמימות; כחול הקובלט פותח את המבט אל עומק הים והנפש; הלבן מכניס אור ונשימה. המפגש ביניהם נע בין אדמה לשמיים, בין חום אנושי לאינסופיות. לצד ציורי השמן הגדולים מוצגים רישומי הכנה בפחם, שחושפים את קווי המחשבה הראשוניים ואת השלד הרגשי והצורני של העבודות.

אבל השינוי אינו רק בצבע. בשנים שחלפו מאז תחילת הסדרה מתו הוריו של לובלסקי, והוא גילה שיתמות אינה עניין של גיל. האובדן הוביל לחיפוש ששינה את מקומו בתוך הציורים: מי שהתחיל כאב המתבונן בבנו מסיים את הסדרה כשהוא עצמו הילד, זה שמחפש את הוריו.

בציור הגדול בתערוכה מבקש לובלסקי להתחבר לאמו דרך פעולת הסריגה שלה. הסריגה נעשית למטאפורה לחיים: אדם סורג את סוודר חייו וזיכרונותיו, ובה בעת קיימת תמיד גם האפשרות של פרימה. בין שתי הפעולות האלה נעים הציורים, בין קשר שנבנה לאורך שנים לבין פרידה, בין זיכרון לבין נחמה.

---

יוסי לובלסקי | לא הכל ורוד
אוצרת: אילנה כרמלי לנר
בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב
שיח גלריה: 31.10 ,12:00; נעילה: 31.10