״סוס פרא תשע״: מרטין מקדונה מגיש ג׳חנון בלי ביצה
צופים שמגיעים לסרט של מרטין מקדונה יודעים לאן הם נכנסים: סרטים תמוהים יחסית, עם דמויות רגילות, מצבים סוריאליסטיים והמון המון דיאלוגים. בסרטים שלו, מקדונה מביא המון מהניסיון שלו כמחזאי, ופשוט משרטט על הפילם מחזה.
בסרטו החדש, ״סוס פרא תשע״, במקום במה יש למקדונה את צ׳ילה ואי הפסחא, ואת השחקנים ג׳ון מלקוביץ׳ וסם רוקוול. ב״רוחות אינישרין״ שלו, מקדונה ליהק את קולין פארל וברנדן גליסון כצמד חברים ותיקים שאחד מהם מחליט לנתק את הקשר עם השני. הפעם מקדונה מצוות לעצמו שני אמריקאים, כשעם רוקוול הוא עבד בעבר בסרט ״שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי״.
כמו ״אינישרין״, גם עלילת ״סוס פרא תשע״ מתנהלת באיטיות, ובאופן מוזר ותמוה למדי. מלקוביץ׳ ורוקוול מגלמים שני סוכני CIA המוצבים בצ׳ילה של 1973, רגע לפני ההפיכה השלטונית (שהאמריקאים בעצמם מחרחרים).
מלקוביץ׳ הוא כריס, סוכן מזדקן וגוסס מסרטן, שמלרלר על עבודתו בצללים ללא הרף – כי מה אכפת לו? הוא עומד למות גם ככה. רוקוול הוא לי, סוכן צעיר ושותפו של כריס, שמנסה לשמור על מערכת יחסים הגיונית עם הזקן – בזמן שהמנהל שלו (סטיב בושמי) חושש מהסוד הכי גדול שכריס יכול לגלות. בתווך שתי סטודנטיות צ׳יליאניות, ראשים גדולים על אי הפסחא והמון המון דיאלוגים חסרי פואנטה שמקדונה אוהב לכתוב.
למקדונה יש מספיק חובבים שישמחו לטקבק על הביקורת הממש לא משתפכת הזו. כי הסרט החדש שלו זוכה עד כה לסופרלטיבים ומחמאות – חלקם מוצדקים וחלקם תלושים מהמציאות.
מקדונה כותב דיאלוגים ברמה כזו שהוא מתאהב בטקסטים שלו עצמו. אחרת אי אפשר להסביר את כמות הלרלרת שיש בסרט הזה. חוצמזה, ל״סוס פרא״ יש שני יתרונות בולטים: ג׳ון מלקוביץ׳ וסם רוקוול
בטוטאל, זה לא סרט רע ולא עינוי סיני מתמשך כמו 20 הדקות הראשונות של ״אינישרין״, שבהן לא קורה שום דבר. ב״סוס פרא״ ראוי לציין שקורים לא מעט דברים – אבל בסיום הצפייה מסתבר שמדובר באותה הסצנה ובאותו הדיאלוג, רק בווריאציות שונות, כשברקע הנוף מתחלף בין ראש אבן גדול לחדר בבית מלון.
מקדונה כותב דיאלוגים ברמה כזו שהוא מתאהב בטקסטים שלו עצמו. אחרת אי אפשר להסביר את כמות הלרלרת שיש בסרט הזה – רובה נטולת פואנטה ומובילה ברוב המקרים לאותה המסקנה. הסרט עוסק בין היתר בהרהורי מוות – לא מוטיב חדשני במיוחד בקולנוע, ואחד כזה שדורש מהיוצר להיות יצירתי.
אבל היצירתיות הזו לא ניכרת מדי ב״סוס פרא תשע״. העיסוק של דמויותיו וההרהורים שמלווים אותן לא מצליחים לעשות דבר אחד קטן וזניח – לעורר מחשבה, רגש או הזדהות, כשהדגש כאן הוא על רגש. דיאלוג פה, דיאלוג שם – אבל שום עצב לבבי לא מצליח למצוא את עצמו זז או רוטט. הכול רפטטיבי, לעוס ואפילו מטרחן.
אבל יש משהו אחד שאי אפשר לקחת מהסרט הזה: השנינות. לעומת ״אינישרין״, שהסב סבל רב לכותב שורות אלו, ״סוס פרא״ מצליח לפצות על הטרחנות שלו עם שורות טקסט משעשעות למדי, שמעלות גיחוכים וגם צחוק קל. כשזה קורה, הסרט מקבל תפנית הרבה יותר נחמדה, אבל זה לא קורה הרבה. וזו בעיה אחרת.
חוץ מזה, ל״סוס פרא״ יש עוד שני יתרונות בולטים, שקשה להאמין שלא יבלטו גם בעונת הפרסים הממשמשת ובאה: ג׳ון פאקינג מלקוביץ׳ וסם רוקוול. לא מעט טקסטים שנכתבו על הסרט הנ״ל הזכירו את זה, אבל הנה שוב: זה לחלוטין אחד התפקידים הטובים ביותר שמלקוביץ׳ עשה בשנים האחרונות.
הרבה מים עברו בנהר מאז סיירוס הווירוס (״קון אייר״) או הגילום העצמי של מלקוביץ׳ באינדי המופתי ״להיות ג׳ון מלקוביץ׳״. וגם הרבה תפקידים לא טובים בעליל היו לו בדרך. הפעם מלקוביץ׳ – וכאן נכנסות השנינויות של מקדונה – מתעלה על עצמו בתפקיד מצחיק ומעניין.
סם רוקוול, לעומת זאת, הוא שחקן שבכל פעם מתגלה כמצוין. התחושה שנוצרת לגביו היא שמדובר בבאנקר – אחד שכזה שאפשר ללהק לסרט, וגם אם הסרט יהיה גרוע טילים, לפחות רוקוול יוכל לתת תצוגה עילאית. זה קורה גם כאן, בסרט שהוא לא פגז להיטי, אבל הציוות של רוקוול ומלקוביץ׳ ממתיק את הגלולה – הלא כל כך מרה, ראוי להודות ולציין.
עם כל התלונות, ״סוס פרא תשע״ הוא ממש לא סרט גרוע. אבל מה לעשות, מדובר במנה שלא בילתה מספיק זמן על הגז. יש כאן דמויות טובות, נופים מטריפים – אבל כל זה לא מתלכד לכדי מוצר שאפשר להמליץ עליו בחום לב.
זה כמו ג׳חנון בלי ביצה או גפילטע פיש בלי חזרת בצד. ל״סוס פרא תשע״ חסר אקסטרה מייל כדי להיות סרט ממש ממש טוב ולא אחד כזה של צפייה אחת וגמרנו. אבל מלקוביץ׳ יהיה מועמד ראוי לאוסקר – זה ברזל.
סוס פרא תשע
במאי: מרטין מקדונה
117 דקות; ארצות הברית, צ׳ילה, 2026
3 כוכבים
