כל מה שחשוב ויפה

לוגואים ואמנות

אחרי שהתאוששתי מהדיכאון שחטפתי מהלוגו של חגיגות ה-60 של מדינת ישראל, הנה דוגמה לשני לוגואים מוצלחים בהרבה (פורסם במוסף שמנת שצורף היום לעיתון הארץ):

בפעם הראשונה שנתקלתי בלוגו של הביאנלה לאמנות בהרצליה שתפתח בסוף החודש, ניסיתי להבין מה אני רואה. מה שעלה בראשי היה פסנתר או סוכת מציל, אולם מכיוון שהייתה לי התחושה שאני לא כל כך בכיוון החלטתי לפנות אל יונתן פקטור, מי שמוביל את תהליך המיתוג של העיר הרצליה מזה שנתיים ומי שעיצב את הלוגו המסקרן הזה. פקטור פתר את החידה ואמר שמדובר בדימוי של מכולה, דוגמת המכולות של צים, שעומדת על ארבע רגליים.

"הכוונה הייתה ליצור משהו אניגמטי", אומר פקטור, "למרות שלכאורה כשמדובר בלוגואים ובשיווק זו טעות, כי אם הצופה לא מצליח להבין מה שהוא רואה, אני לא מצליח ליצור אצלו הזדהות אמיתית עם המוצר. אולם, מכיוון שמדובר בפסטיבל אמנות, הרשינו לעצמינו לצאת עם דימוי שהוא לא לגמרי ברור ושמעלה סימני שאלה אצל מי שמביט בו, למרות השימוש בשפה גרפית שטוחה, מינימלית ומדויקת. היו הצעות שהיו הרבה יותר קונקרטיות, אבל זה הלוגו שנבחר בסופו של דבר: לוגו רציני ומכובד, אבל כזה שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות".

אל הלוגו של פסטיבל זז 2007, פסטיבל בינלאומי לאמנות המיצג שהתרחש בשבוע שעבר, היה לי יותר קל להתחבר. "הרעיון היה ליצור דקונסטרוקציה של האות", מספר בני קורי, אמן מיצג שהשתתף בפסטיבל, מעצב הבית של במת מיצג ומי שעיצב את הלוגו. "פירוק והרכבה הן מילים שגורות בשיח האוצרות, ומכיוון שזהו תהליך שרלבנטי במיוחד לאמנות מיצג, ניסיתי לייצר באמצעות כלים טיפוגרפיים בלבד תחושה דומה של תזוזה בלתי פוסקת, של משהו דינמי. אמנות המיצג היא אמנות שזזה, היא לא מקובעת כמו ציור על הקיר, ולמימד הזמן יש בה תפקיד מכריע. כאמן וכמעצב ניסיתי לעצב לוגו בקונטקסט אמנותי, מבלי ליצור את המניפולציה הרגילה שעיצוב מנסה ליצור בדרך כלל כדי למכור; לוגו שהוא אולי קצת עמוס ומוזר, אבל בסופו של דבר הוא מדויק ומאופק, לא גונב את ההצגה מהפסטיבל עצמו".

לפרטים נוספים על הפסטיבלים: www.herzliya-biennial.com | www.miklat209.org.il
והנה גם לינק למי שרוצה לראות את העמוד בגודל נורמלי.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

8 תגובות על הכתבה

  1. אורה ראובן

    בוקר טוב יובל
    בפעם הראשונה הגעתי הנה אחרי שנתקלתי בך בקפה דה מרקר ובמגזין שצורף להארץ שדופק על דלתי כל בוקר.
    הפעם הזאת – השמנת נשפכה לי בין האצבעות הבוקר, אבל הכתבה על הבינאלה והלוגו שלה – זרמה בלר שנתקלתי בה. אלא שבינתיים הגיעה ההודעה למייל שלי על עדכון.. והנה אני. אין לאן לברוח.
    נכנסתי יותר מפעם לאתר של הבינאלה וממש לא שמתי לב ללוגו שלו.
    מוזר? המהלך שלי בראש הוא כזה: את מחפשת אמנות, ואילו לוגו זה עניין ויזואלי אבל הוא לא אמנות. אז מי מסתכל עליו בכלל. ועכשיו ממש בכוח – ככה אני מרגישה – אני נוברת בענייני לוגו, בכוח ההתיחסות שלך.
    לוגו נתפס אצלי כמשהו שאמור למכור – סחורה מוחשית או רעיון. ואני , על אף שברורה לי החיוניות של המכירה ושל העסקים – לא אוהבת להיות שם. גם כשמדובר למשל, בלוגו האולטימטיבי דגל ישראל שמוכר לי את היותי ישראלית.
    והנה כאן אתה חושף אותי לכמויות ואיכויות של חשיבה על לוגואים.ממש כמו באמנות :))
    זה לגמרי לקי אותי לשאלה על אמנות – האם טוב וראוי שעבודה תהיה אניגמטית, כמו הלוגו של הבינאלה, ושתעורר סקרנות, אבל אולי לא תתפרש והמתבונן ילך הלאה עם אניגמטיות, או טוב שתהיה העבודה מפורשת כמו דגל ישראל ותעורר מיד התנגדות או הזדהות, ותפגע בבטן הרכה? ואולי תיחשב על ידי אניני הטעם כזולה?
    ואולי באמנות אני לא פטורה מלחשוב על האפקטים האלה, אבל פטורה מהחלטה, ומחויבת יותר לביטוי אותנטי של עצמי…
    ים של מילים על הבוקר… מביך.
    שנה טובה

  2. חוגה

    אולי אני נאיבית, אולי טריה מדי.. לגבי הלוגו של זז, שאני אוהבת אותו ברמה האסטתית מאד, דווקא ההסבר קילקל באיזשהוא מקום. והזכיר לי שבשיעורי טיפוגרפיה נאמר, שאסור לחזור על אותו דבר פעמיים, או רצוי שלא. והמילה פחד לא חייבת לרעוד כי זהו המובן מאליו, ולמילה עצמה יש משמעות. ונוסיף על זה, שקצת מבאס שהלוגו הוא לא בעברית ולא ברור לי למה.
    ושוב קוראת ואומרת, חבל שאי אפשר להשיג את העיתון במהדורת רשת שכוללת את העיצוב, או בחנויות בנפרד.

  3. חוגה

    האתר של הביאנלה בהרצליה, הוא מביך. אינו תומך בפייפרפוקס ומוטב להם שיעמדו בפינה, אפילו בנק הפועלים ככבר הבין..
    ומלבד זה חושבת שצריך לתקן את הקישור שלך אליו.

  4. יובל

    תודה על ההערה. אני חושב שצדק מי שאמר שלא צריך לחזור אל אותו הדבר פעמיים. אני חושב שכאן אבל המצב שונה כי אותו הדבר חוזר הרבה יותר פעמים והתזזיתיות שלו היא שעושה אותו מיוחד בעיני.
    ולאורה – אכן ים של מילים אבל אם לא פה אז איפה? ולגופו של עניין – לוגו לא אמור למכור לדעתי אלא לתת תחושה ובמקרה הזה אני חושב שזו החלטה נכונה ומעניינית ללכת דוקא על משהו אניגמטי כמו שאמר יונתן פקטור. לי הלוגו עשה מאד חשק ללכת לביאנלה.
    ולחוגה ולאורה ולכולן – שנה טובה, אולי נחשוב על פוסט מיוחד באמת.

  5. STUDIO Neubau Welt

    בכדי לא להכביר במילים: את האימג' יצרו סטודיו נוי-באו הגרמנים ושחררו אותו כאייקון לצד עוד אייקונים דומים לו – על גבי סידי המצורף לספר בהוצאת די ג'י וי הגרמנית – כמה עצוב ההסבר הפסיאודו אינטלקטואלי של פאקטור שפשוט קיבל הרבה כסף מהרצליה על עבודה שהוא פשוט העתיק – וכל יתר הפילוסופיות על האניגמטי – איזה קשקוש חמוד.. מי שרוצה לראות במו עיניו שיכנס ללינק
    http://www.die-gestalten.de/nonbooks/detail?id=be0db8100aeaffa2010b20206cf50059

    ויוכל בעד 39 יורו לקנות לעצמו עוד לוגואים כאלו
    האימג' הינו בסכ הכל מכולה לצד עוד מאות סוגים של מכשירים וכלי רכב שהסטודיו הגרמני המוכשר יצר במשך כמעט שנתיים בעבודה קשה וקפדנית
    יש מי שעובד ויש מי שגורף דולרים
    ודרך אגב – הלוגו- אייקון (ההוא ודומיו) הנו בחינם – אז כל מי שרוצה מוזמן!

  6. מרומי

    יא- אלוהים
    גם לי יש את הספר ואת הלוגואים האלה

  7. יובל

    האמת? אני לא כל כך יודע מה לחשוב. בדיוק בשביל זה הספרים האלה קיימים, בשביל שמעצבים יוכלו להשתמש בהם לעבודות שלהם. אז נכון שבמידה והטענה שלך נכונה כל עניין המקוריות מוטל בספק אבל עדין לדעתי עצם החיבור של הדימוי הזה לביאנלה לאמנות הוא עדין מעניין בעיני

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden