כל מה שחשוב ויפה

עוצב בישראל 08

DSC01590.JPG

בימים אלו נערכת זו הפעם השנייה תערוכת עוצב בישראל, אירוע בינלאומי שנתי של קהילת המעצבים הישראלית המציג את ההישגים בתחומי העיצוב השונים בישראל. אם בשנה שעברה התערוכה הייתה ברדינג, מיקום שהאפיל על המוצגים (מה שגם לי לצאת קצת מאוכזב וגם כתבתי על זה כאן), השנה התערוכה מתקיימת בביתן בגני התערוכה בתל אביב והיה פשוט תענוג להסתובב בין כל העיצובים השונים שאת חלקם האחד כבר הכרתי ואילו את חלקם האחר ראיתי בפעם הראשונה.

נדמה לי שמיותר להגיד אבל חשוב לי בכל זאת – זו יוזמה מבורכת וחשובה, המתייחסת לעיצוב לא כאל משהו מנותק למבינים בלבד אלא בפירוש כאל משהו בלתי נפרד מחיי היום יום ועל כך כל הכבוד לכל מי שיזם, ארגן, הקים, תמך וכן הלאה. אני מאד ממליץ לבקר ולהתרשם וכדאי כמובן גם לרכוש את קטלוג התערוכה.

אחד החללים בביתן מוקדש לתערוכת מעצבי העתיד בה מוצגות עבודות של סטודנטים נבחרים מהאקדמיות המובילות לעיצוב בארץ. בחלק זה מופיעות שתי העבודות המעניינות והמסקנות לדעתי בתערוכה, בין השאר מכיוון שהן משוחררות מאילוצים מסחריים ומכיון שהן עוסקות בנושאים חברתיים-פוליטיים.

hadar sabo.jpg

Hadar Sabo 1.jpg

העבודה הראשונה שעליה אני רוצה לדבר (השנייה תחכה לפוסט משלה) היא הפרויקט של הדר סבו, בוגרת המלחקה לעיצוב גרפי של האקדמיה לעיצוב ויצו חיפה – לזכור את כולם. זה הטקסט שנלווה אליה:

התבוננות מפוכחת על תרבות השכול וההנצחה בישראל חושפת את האמת המרה מאחורי מיתוס הגבורה. 119 חללי צה"ל, הרוגי מלחמת לבנון השנייה, כפי שנחרטו בזיכרון הציבורי – בליל פרצופים וקלישאות. התרסה נוקבת בפני חברה הממשיכה לחנך את בניה על ברכי ההנצחה אך מתקשה לזכור את אלו מביניהם אשר שילמו את המחיר הנורא מכל. פרויקט שתחילתו באובדן של חבר וסופו בתובנות כואבות. לזכרו של גלעד שטוקלמן.

ללא ספק עבודה מאד מרשימה, גם מבחינת ביצוע אבל קודם כל מבחינת העיסוק בנושא הלא פשוט בכלל של השכול. על קיר שלם כמו שאתם יכולים לראות למעלה הוצבו 119 דיוקנאות מפוקסלים של חללי צה"ל ממלחמת לבנון השנייה, מעל כל דיוקן משפט בסגנון הקלישאתי (שכנראה שאי אפשר באמת להמנע ממנו) המופיע בדרך כלל בהספדים שמופיעים בעיתונים למחרת, דוגמת 'לפני שיצא למילואים אמר' עם שלוש תשובות אפשריות, גם הן מאותה המשפחה. וכמו שאומר הטקסט של סבו, בליל פרצופים וקלישאות.

אבל אז חיפשתי את ההתרסה הנוקבת ולצערי לא ממש מצאתי אותה. קצת כמו מה שחשבתי על הסרט בופור: נכון, מלחמה זה רע, וזה באמת לא בסדר שהחברה ממשיכה לחנך את בניה על ברכי ההנצחה אך מתקשה לזכור את אלו מביניהם אשר שילמו את המחיר אבל עכשיו מה? ואם נזכור מה יקרה אז, לאיזו מסקנה נגיע? שהמלחמה הייתה מוצדקת? שחבל שלא נשארנו שם עוד קצת? שצריך להפציץ עוד ועוד? או שמלכתחילה זה לא רעיון טוב? ומהו אותו מיתוס גבורה? נדמה לי שכבר מזמן טוב למות בעד ארצנו הוא מיתוס שנשחט ונקבר. ולהגיד רק שאנחנו לא זוכרים, אני חושב שזה גם לא מספיק וגם, ותסלח לי סבו, קלישאתי כמעט באותה מידה (מה שמזכיר לי שאי שם בשנת 2002 בימי הראשונים ככותב פרסמתי בקונספציה מאמר שכותרתו אסתטיקה של מלחמה שדיבר פחות או יותר על אותו העניין). ככה יצא שבמקום עבודה שהייתה יכולה באמת להגיד דבר מה בעל ערך, שהיה לה ממש את כל הפוטנציאל, נזהרה מלהרגיז או להביע עמדה קצת יותר מורכבת, וחבל.

בכל אופן, כמו שכבר אמרתי, כדאי לבקר בתערוכה, ולא רק לסטודנטים לעיצוב ולבעלי המקצוע. זו בפרוש תערוכה שמיועדת לקהל הרחב וחבל יהיה אם תפספסו. התערוכה פתוחה לקהל הרחב עד ה-16/2 (מלבד ה-13/2), בימים א'-ה' בין השעות 16:00-22:00, ביום ו' בין השעות 10:00-16:00, ובשבת בין 12:00-18:00. הכניסה חופשית.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לא מצאתי בו אפילו את שעות הפתיחה

  2. מרק ק.

    גם אני חיפשתי את שעות הפתיחה ….

  3. מיש

    נהניתי יותר שנה שעברה. היה הרבה יותר מה לראות, והביתן במרכז הירידים לטעמי קטן מידי.

  4. דניאל

    שעות פתיחה א-ה' 1816:00-22:00

  5. מרק ק.

    יותר מדי חלקים נראו כמו הסופרמרקט שלי ולי היה קשה "להתחבר" למוצרים בלי להבין את הסביבה בה אמורים להשתמש בהם. לדוגמא הנתב הלבן של אלווריון אולי מעוצב יפה אבל העיצוב מתאים הרבה יותר למטבח שלי מאשר לסביבת המיחשוב.

    החלק המענין היחידי היה באמת מעצבי העתיד.

    הפדיחה הגדולה ביותר תירשם לטובת יבואנית המק (idigital ?) שלא הצליחה להעמיד שום דבר שיגרום לי לרייר על המוצרים שלה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden