דיטר ראמס: פחות, אבל טוב יותר

היום התפרסם ראיון שערכתי עם אלכס ניוסון, אוצר התערוכה Less and More שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון העיצוב בלונדון, רטרוספקטיבה של עבודותיו של המעצב הגרמני הנודע דיטר ראמס. שם התערוכה, “פחות ויותר”, מתייחס לדמיון בין אמירתו המפורסמת של מיז ון דר רוהה, less is more (פחות הוא יותר), לבין הכלל שטבע ראמס, less but better (פחות אבל טוב יותר).

קצת מבלבל, אולי, אבל פשוט מרתק, וברשותכם ארחיב עם כמה בונוסים למתקדמים מעבר למה שפורסם.

באמת, פשוט מעורר השראה.

– – –

במשך 40 שנה, מ־1955 ועד 1995, עיצב ראמס או פיקח על עיצובם של יותר מ-500 מוצרים של יצרנית מוצרי החשמל הגרמנית בראון ושל רהיטי חברת Vitsoe. מערכות שמע, מחשבונים, מכונות גילוח ומערכות מדפים הם רק כמה מהמוצרים שעיצב. כמעט כל פריט תופס מקום מיוחד בתולדות העיצוב התעשייתי ועיצוב הרהיטים, ותורם לביסוס מעמדו של ראמס כאחד המעצבים המשפיעים ביותר בסוף המאה ה־20. רבים מעיצוביו נכללים באוספים הקבועים של מוזיאונים חשובים ברחבי העולם, והמגזין “וולפייפר” אך הכתיר אותו לאחרונה כמעצב התעשייתי המשפיע ביותר בעידן המודרני שעדיין חי.

התערוכה חוקרת איך האתוס העיצובי של ראמס שימש כמקור השראה וקרא תיגר על תפישות העיצוב הביתי, ופורשת את השפעתו המתמשכת על הנוף העיצובי העכשווי. חומר ארכיוני מצולם, מודלים, רישומים ואב-טיפוסים מוצגים לצד ראיונות מיוחדים עם בני דורו של דיטר ראמס, ובהם המעצבים ג׳ונתן אייב, ג׳ספר מוריסון, סאם הכט ונאוטו פוקסאווה.

הבחירה במעצבים אלו אינה מקרית, ובמיוחד לא ג׳ונתן אייב, המעצב הראשי של חברת אפל, שאפשר לראות בעיצוביו הנקיים והאלגנטיים כהמשך ישיר למורשתו של ראמס. בדומה לעיצובים של אפל, העיצובים של ראמס קראו תיגר על תפישות העיצוב המקוריות באמצעות צמצום מתגי החשמל למינימום וארגונם בסדר מסוים, שילוב של פלסטיק שקוף וציפויי עץ (או מתכת במקרה של אפל), והגבלת לוחות הצבעים לגוונים של לבנים ואפורים טהורים; כתמי הצבע היחידים הוקצו בדרך כלל למתגים וללוחות מספרים.

״כל המעצבים שהוזכרו מכירים בראמס כמקור השראה חשוב באתוס העיצובי שלהם. ואכן, כולם תרמו לתערוכה בכך שסיפקו לתצוגה חפצים, ציטוטים וראיונות. ההשוואה בין בראון לבין אפל מעניינת במיוחד. מבחינות רבות, אפשר לראות באפל חברה ששחזרה את ההצלחה של בראון – היא הציבה את העיצוב בראש סדר היום התאגידי שלה באמצעות קשר ישיר יותר בין צוות העיצוב לבין ההנהלה. הקשר בין אנשי עסקים ויזמים בעלי חזון לבין עיצוב בעל חזון משתקפים הן במוצרי בראון והן במוצרי אפל״.

לפי ניוסון, חברת אפל היא רק דוגמה אחת לרלוונטיות של עבודתו של ראמס בנוף העיצובי כיום. ״לדעתי החשיבות של עבודתו של ראמס צוברת כיום תנופה גדולה מאי פעם. המצב הכלכלי ושינוי האקלים הסביבתי מביאים לכך שחשוב יותר מתמיד לייצר חפצים במספר מופחת אך מאיכות טובה יותר, שישרדו חילופי אופנות. כיום, למרות האובססיה העכשווית למיחזור ולעיצוב ירוק, לא עושים שימוש בעיצוב כדי לסלק את הצורך למחזר מלכתחילה. החפצים שראמס עיצב נועדו להחזיק מעמד תקופת חיים שלמה.

״ראמס העדיף לוח צבעים של לבנים, אפורים ושחורים ומשטחים מחומרים טבעיים, וכך שיווה למוצריו אלמוניות מסוימת והבטיח שהם לא ישלטו בסביבה. בכך הוא העניק להם אריכות ימים, כי הם לא תלויים באופנות משתנות. באופן דומה, חלק חיוני מהאתוס במערכת המדפים המפורסמת שראמס עיצב ל־Vitsoe, יוניוורסל 606, הוא אריכות הימים שלו. ראמס הוסיף למערכת עוד ועוד חלקים במשך כמעט 40 שנה וכיום אפשר להשיג יותר מ־50 מרכיבים שונים. כל המרכיבים החדשים מעוצבים כך שיתאימו למרכיבים הקודמים, כדי להבטיח שיהיה אפשר לשנות את המערכת ולסגל אותה לסגנון החיים המשתנה של המשתמשים״.

מימין: מוצרים של Apple. משמאל: מוצרים של Braun. מקור: gizmodo

– – –

כשניוסון מביע את דעתו על הבט אחר של עולם העיצוב העכשווי, הכולל בתוכו עבודות על התפר בין עיצוב לאמנות, פריטים חד פעמיים, מהדורות מוגבלות וכו׳, הוא משער שראמס היה ודאי מתנגד לרעיון של עיצובים חד פעמיים ומהדורות מוגבלות.

״חלק מהאתוס של בראון היה שלא להונות את הצרכן בטענה שהמוצר מכיל מאפיינים שאין בו, או באמצעות גימיקים שיווקיים, כדי למכור יחידות רבות יותר. בתקופתו של ראמס בבראון, המוצרים לא עודכנו מעולם כדי שיהיו אופנתיים יותר ויימכרו במספר יחידות רב יותר. שינויים הוכנסו רק כשהייתה הזדמנות להפוך את המוצר ליעיל יותר״.

ולסיום, אנקדוטה שמספר ניוסון, ששופכת אור על אופי החשיבה של ראמס:

״מתברר שלראמס אף פעם לא היה מחשב והוא מעולם לא השתמש בעיצוב ממוחשב מסוג כלשהו בעבודתו. הרישום מילא תפקיד מכריע בתהליך העבודה של ראמס. טכניקת השרטוט שלו מבוססת על גישת רישום בקו יחיד שהוא פיתח עוד בזמן לימודיו. במקום להסתמך על הצללה, הוא למד לגוון את עובי הקו כדי לשוות לרישום מראה של ממד שלישי. רוב רישומיו היו נכונים מבחינת היחסים, אינטואיטיווית, והיה אפשר להמיר אותם מיד לאב־טיפוסים בלי שום בעיות.

״ראמס התנגד מאז ומתמיד לשימוש במחשב. אמנם הוא מכיר בתועלת שהמחשבים הביאו לתהליך העיצוב, אך הוא מפקפק בכך שהם שינו אותו באופן כלשהו. הוא סבור שאת החשיבה מחשב אינו יכול לעשות, ושהעיצוב הוא תהליך שמתחיל בראש וממשיך לקרות דרך הגוף באמצעות פעולת הרישום״.

– – –

געגועים לימים שפויים יותר.