כל מה שחשוב ויפה
צילום: גליה פלד

לקבור את הדימוי בתוך החומר, בתוך האדמה

 

כשבני בורשטיין מתחיל ללמד עם שירלי בר-אמוץ את הסטודנטים של שנה א' במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, הוא פותח את דבריו כך: "זו שירלי בר-אמוץ, היא היתה סטודנטית שלי, חרא של סטודנטית. היא כמעט נכשלה אצלי בקורס". בר-אמוץ מספרת זאת בחיוך וממשיכה: "לא הייתי סטודנטית מעולה: בתור ילדת קיבוץ שעברה לעיר הגדולה, הייתי יוצאת מהבית שהיה במרכז העיר, הולכת לאוטובוס ברחוב קינג ג'ורג', ולפעמים העיר היתה קורצת לי ואז הייתי חותכת, מגיעה בצהריים לבצלאל אבל נשארת עד הלילה. התחושה של ריגוש, לצאת מסף הבית לתוך המון שלא מכיר אותך, זה היה קסם".

– – –

כך נפתח ראיון שערכתי עם שירלי בר-אמוץ, זוכת פרס אנדי לשנת 2012, והתפרסם בגלריה ביום חמישי האחרון. פגשתי את שירלי בסטודיו שלה בקיבוץ מעברות. הסטודיו שוכן בקומה הראשונה של הבנין שבו שכן בעבר בית הילדים הראשון וההיסטורי של הקיבוץ, בניין באוהאוס משנות ה-30, שמשקיף על כל השדות מסביב. בקומת הקרקע עדיין מגהצים ומקפלים את הבגדים של חברי הקיבוץ. מסתבר שגם בקיבוץ הלוקיישן הוא הדבר הכי חשוב: "כשיורדים במדרגות הולכים שמאלה ושם נמצא חדר האוכל. זה הכי חשוב", היא צחקה ומיד הוסיפה: "אין לי סבלנות לבשל וזה גם שיא ההוויה של הקיבוץ. אני נורא אוהבת לשבת בחדר אוכל".

אבל לא על כישורי הבישול שלה היא קיבלה את הפרס. צוות השופטים של פרס אנדי זיהה בעבודותיה איזון בין נרטיביות לאיכויות חומריות, שימוש מתוחכם בין חומרים "גבוהים" (כזהב ואבנים טובות) לצד חומרים "נמוכים" (כטפלון), וטיפול מוקפד ואיכותי לצד פתיחות, רעננות ולעיתים אף קלילות מדומה. לדברי השופטים "עבודותיה של בר-אמוץ מעבירות תחושה פואטית, מעין פרגמנטים של נרטיבים שפותחים בפני הצופה מרחב פתוח לדיאלוג ודמיון".

למי שלא מכיר, אלו העבודות (הנפלאות והפיוטיות) שלה. ככה הן נראו אחת ליד השניה בעיתון:

 

 

וככה הן נראות קצת יותר בגדול, כל אחת לחוד:

צילום: אלכס קוצ'רנקו

– – –

צילום: בועז נובלמן

– – –

צילום: בועז נובלמן

– – –

צילום: גליה פלד

– – –

צילום: גליה פלד

– – –

הרבה פעמים אומרים שסביבת העבודה של יוצרים משפיעה על התוצרים שלהם. בגדול אני מסכים עם האמירה הזו אבל שום דבר בשירלי, בקיבוץ או בנוף לא הסתדר לי עם התוצרים האפלים והמורכבים האלו. "זה לא משהו חדש, אבל אלו חיות 'משם', לא 'מפה' – ברבור, שפן, היפופוטם, קרנף, גמל שהופך להיות צבי, נמר שהוא מלאך – חיות מאגדות אירופיות שמגיעות לכאן ועוברות משהו חדש; משהו מקומי, ישראלי, עם כמיהה לפנטסיה האירופית, לזיכרון. זה לוקח אותי קצת לזיכרונות הילדות שלי: ההורים שלי היו בשליחות בצרפת ובלגיה בשנות ה-70 וה-80. הייתי קטנה, אבל יש לי המון זיכרונות מהתקופה הזאת: הזיכרון של השמים והריח של האוויר שהוא מאוד חזק. מה שאני מנסה לעשות בסדרות האחרונות שלי הוא לחבר בין הזיכרון של שם לבין המקום שבו אנו חיים, לקבור את הדימוי בתוך החומר, בתוך האדמה".

פרס אנדי כולל גם תערוכה במוזיאון תל אביב, שתיפתח אי שם בשנה הבאה, כך שיש למה לחכות. בינתיים, ממליץ לקרוא את הראיון המלא.

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden