כל מה שחשוב ויפה

העטיפה האהובה עלי

מי שקצת מכיר אותי מכיר את החיבה שלי לעטיפות ספרים.

כמעצב גרפי, הכי אני אוהב לעצב עטיפות של ספרים (עיצבתי עד היום משהו כמו 120 עטיפות). עיצוב עטיפות משלב שתי אהבות שלי – קריאה ועיצוב, וכשזה מצליח זה מאפשר לי להגיד משהו על הספר, לתת לו פרשנות חזותית שניה לפני שהקורא מרים את הספר מהמדף, או רגע לפני שהוא מתחיל לקרוא אותו.

לכבוד שבוע הספר ביקשתי מכ-15 בלוגרים (חלקם חברים, חלקם סתם אנשים שאני אוהב לקרוא או כאלו שאני מעריך את הטעם שלהם) לבחור את עטיפת הספר האהובה עליהם. במשך השבועיים הבאים תתפרסם בבלוג כל יום לפחות עטיפה אחת עם הסבר למה דווקא היא. מה שביקשתי מהם היה לבחור עטיפה, לא בהכרח הספר שהם הכי אוהבים אלא פשוט עטיפה שהם אוהבים, שגרמה להם לקנות את הספר, שמסמלת רגע משמעותי בחיים, שהולכת איתם מהילדות, וכן הלאה. זה יכול להיות ספר מקור או תרגום, עיון או פרוזה, ילדים או מבוגרים, איור או צילום – כל דבר.

ידעתי שזה לא פשוט אבל לא הבנתי עד כמה, עד שמישהו מהם שאל אותי איזו עטיפה אני בחרתי. זה קצת הפתיע אותי כי לרגע לא חשבתי שגם אני אצטרך להשתתף בפרויקט. העבודה בעיתון הרגילה אותי לבחור ולא לקחת חלק פעיל בפרוייקטים מהסוג הזה.

עם הזמן זה התברר שבמקרה שלי המשימה די פשוטה: ככל שחשבתי על זה, עברתי על הספרים בבית, על עטיפות שכתבתי עליהן, על עטיפות שעיצבתי, המחשבה תמיד נדדה לעטיפת ספרו של מישל וולבק שיצא בהוצאת בבל, החלקיקים האלמנטריים, הספר הראשון של וולבק שקראתי לפני 10 שנים בערך (וכתבתי על זה כאן, לפני שלושה חודשים).

אני רוצה להגיד שאני לא יודע אפילו למה דווקא היא, אבל כנראה זה לא לגמרי מדויק. את החלקיקים האלמנטרים קניתי בגלל העטיפה (שעיצבה גילה קפלן). אני זוכר את הפעם הראשונה שנתקלתי בצילום שמופיע על העטיפה: זה היה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, בדצמבר 1999, ערב המילניום. זו הייתה אחת התערוכות היותר מוצלחות שהייתי בהן, מסוג התערוכות שהרגשתי שאני חייב לקנות את הקטלוג שלהן שיהיה בבית. עמדתי מול הצילום וניסיתי להבין מה יש בו.

היה (ועדין יש) משהו כל כך מהפנט בצילום של הילד הזה, שצילמה רינקה דיקסטרה, והשילוב עם הטיפוגרפיה הלבנה העדינה שהונחה על החזה שלו – פונט פרנק ריהל הכי בסיסי, הכי קלאסי והכי פשוט – שגרם לי להרים מיד את הספר ולבדוק במה מדובר. אני זוכר שקניתי את הספר מבלי שזכרתי אפילו מה היה כתוב בגב שלו.

את הספר קראתי בבית חולים איכילוב, כשאני יושב ליד המיטה של אבא שלי שבאותה תקופה היה בשלבים מתקדמים של מחלת הסרטן – חוויה די מוזרה אני חייב להגיד, ומי שקרא את הספר ודאי מבין על מה אני מדבר. מתבקש אולי לחשוב שזו הסיבה שאני זוכר את העטיפה, למרות שלא נראה לי (מובן שאי אפשר באמת לדעת). היום נמצאים בארון הספרים שני עותקים של הספר, שיהיה. לא קראתי את הספר מאז, אולי זה הזמן לקרוא אותו שוב.

ועוד מחשבה: פתאום אני קולט שהשם של הספר שאני הכי אוהב את העטיפה שלו הוא "החלקיקים האלמנטריים", ומהי עטיפה של ספר אם לא חלקיק אלמנטרי בכל מה שקשור לספרים?

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden