כל מה שחשוב ויפה

ולמרות ובנוסף לכל אלה, זה גם "סתם" יפה

המשתתף הכמעט אחרון בפרויקט העטיפה האהובה הוא המעצב שי גולן, שבשנה שעברה הציג את פרויקט הגמר שלו "מפרנק–ריהל לאריאל" בוויצו חיפה, שכותב בבלוג בעל השם החינני – גם לי יש בלוג – על עיצוב, טיפוגרפיה ועוד. שי בחר בעטיפת הספר "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט שיצא בהוצאת ספרי תרשיש והודפס בדפוס דף־חן, ירושלים בשנת 1968. הקרדיט של העיצוב ניתן למשה שפיצר (לא מצוין בספר עצמו, אך שי מניח שמדובר בעיצוב שלו), ועל הכריכה מופיע ציור של אביגדור אריכא. כך נימק שי את בחירתו:

פיסת תרבות עברית, כריכה שמצליחה לרגש אותי.

אני לא מתרגש בקלות מעטיפות ספרים ובדרך כלל גם לא מוצא נחמה ב"סתם" עטיפה יפה. אבל כאן מדובר במכלול, בבחירות, באנשים שעומדים מאחוריהן ובמילה אחת מהימים ההם – אידיאולוגיה:

בשנת 1939 הקים משה שפיצר, מגדולי הגרפיקאים ומעצבי האותיות העבריים, את הוצאת הספרים העברית "תרשיש", העוסקת בעיקר בתרגום ספרות מופת עולמית לשפה העברית. עטיפת הספר "מחכים לגודו" טומנת בחובה את סירובו של שפיצר להתפשר, את כמיהתו לכתב העברי, ואת שאיפתו הנדירה להעניק לקורא העברי מוצר מוקפד ואיכותי.

הבחירות מרגשות:

"עברית בידי משה שמיר", כך כתוב, באותיות קטנות בתחתית העטיפה. היום כבר לבטח היו מניחים את הידיעה המרעישה בתוך כוכב מוזהב.

על איור העטיפה אביגדור אריכא, זהו הפרט היחידי המופיע בצידה האחורי של הכריכה. פרט כזה בוודאי היה נדחק בימינו לדפים הפנימיים על חשבון פרסום בולט של ביקורת משובחת מהניו-יורק טיימס.

סוג האות- הצבי, במשקלה הקל, עוצבה על ידי משה שפיצר בעצמו, לאחר שמעצב האות, צבי האוסמן נפטר והשאיר אחריו את האות במשקלה הכבד בלבד.

ולמרות ובנוסף לכל אלה, זה גם "סתם" יפה.

 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. בראוניס

    מעולה, קלאסיקה אמיתית.
    בספריה של שנקר מצאתי עותק למסירה של קטלוג התערוכה שנערכה לכבודו של שפיצר "בהגיעו לגבורות" בבית הספרים הלאומי (1981). אז אספתיו לביתי. בהינתן הזמן והיכולת אמסגר את כולו.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden