כל מה שחשוב ויפה

בתיקון בסלמה 60

בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, התואר השני בעיצוב תעשייתימסלול אודות עיצובגאים להציג"בתיקון"

הפרויקט "בתיקון" הוא תוצר של תהליך עבודה בן שנה שהקיף את כל קורסי הסטודיו של התואר השני, והמכיל את התוצרים הן של הסטודיו והן של פרוייקטי גמר (וזה אולי השלב שבו צריך להזכיר שאני מלמד בתוכנית הזו).

פתיחה : 22/9/11, יום חמישי, 19:00, גלריה בצלאל, סלמה 60 ת"א, נעילה: 15/10, יום שבת

הפרויקט נפתח ביום עיון, בו התאחדו מספר מרצים ואורחים כדי לבחון את המושג "בתיקון" במגוון מבטים: תיקון עולם כמושג יהודי-קבלי, רסטורציה כתיקון אמנותי, מנגנוניים טכנולוגיים של תיקון וקלקול, עיצוב בהקשר מתקן ותיקון חברתי. במהלך השנה, הסטודנטים נחשפו למגוון קורסים שעסקו ביכולת ליצור מתוך הפגמים ואף לייצר פעולות מתקנות דרך הפעולה העיצובית. בין תיקון עולם לתיקון אישי, נחשף תווך רחב של אפשרויות שבו מתרחש מנעד היצירה העיצובית.

שיח גלריה יתקיים בגלריה בצלאל, סלמה 60 ת"א בתאריך 6/10 בשעה 18:00 בהנחיית יובל סער (זה אני!) ובהשתתפות אורחים, מרצים וסטודנטים של התכנית.

בין הפרויקטים שיוצגו:

לי אושרת , בפרויקט "אילתוריישן" (בתמונה למעלה) – התמקדה בגומייה המשרדית ובעקבות מחקר מורפולוגי ותפקודי, פיתחה סדרה של חמישה מחברים גמישים, כאשר כל אחד מהם הוא אובייקט חדש, המאפשר אלתורים שונים ומשונים. לי עצמה יצרה פרוייקט שלהגדרתה עוסק במערכות יחסים בין אנשים לחפצים, בתכונות שהופכות חפצים תלת מימדיים לפלטפורמות של אלתור ושפצור, לשם כך גם ערכה מחקר המתחקה אחר אובייקטים מאולתרים  במרחב הביתי והעירוני.

נועה זילברמן –"תכשיטי קמטים" יצרה סדרת סיכות, המדגישות כל אחת אזור אחר בגוף, אשר עתידו להתקמט. היא יצרה על פניה מפת קמטים, שאותם מילאה ותיקנה באמצעות חוט מתכת מוזהב, מה שהוביל לסדרה של "מסכות קמטים": תכשיטים לעור הפנים, הצוואר ולעומק המחשוף. הדגשה זאת יוצרת פוקוס על אזורים שנתפסים כביכול 'מקולקלים' עם הזמן ולמעשה מעניקה להם משמעות חדשה וחומלת יותר.

כך גם עבודתה של דניאלה זילברשטיין"נעל יחפה", העוסקת בשאלות של יופי וכיעור. זילברשטיין בנתה מדרס מפרוסות עור, העוטף את כף הרגל באופן מינימלי. האובייקט מבליט את עצם הבוהן, חושף את אצבעות כף הרגל ומזכיר עור מיובל וקשה. המדרס מדגיש את האזורים 'המקולקלים' של הרגל אך גם מעניק להם שלמות אסתטית ומעלה שאלות על הצורך של נעל כביטוי אופנתי.

זיכרון ילדותו של ודים פרוקופייב,"ארכנופוביהערכת התמודדות עם עכבישים", משמש לו כחומר גלם עיצובי. בהיותו בן ארבע קפץ עליו עכביש למשך דקות ארוכות ולא הרפה ממנו. מתוך הטראומה הזאת, הוא יצר "ערכה להתמודדות עם זיכרון", בה נמצאת כפפה אורכת אצבע וזכוכית "מקטנת". הערכה מאפשרת  התבוננות מוגנת בעכביש המאיים , תוך שהיא מגחיכה את האיום ומציעה דרך הומוריסטית להתמודדות עם החרדה.

לירן אלבז –  "קלקול מתקן" – התמקדה בפגמים חיצוניים הקיימים בשכונת פלורנטין אשר בדרום העיר – מרצפת שחסרה, שלוליות מים בתוך מדרכות סדוקות, לכלוך שיוצר מזון להאכלת חתולים ולמעשה הפכה פגמים אלה ל"מטופלים" – המדרכות נצבעו וכך שלוליות המים נהיו צבעוניות, את המזון אספה בערמות מסודרות על נייר מעוטר, בתיקונים רגישים ובצעדים קטנים.

טל פרנקל אלרואי"שולחן משפחתי" – פרקה לגורמים את מוטיב שולחן האוכל, שהיה נוכח-נפקד בילדותה, כבת לאב ניצול שואה. באמצעות מחקר מעמיק, היא חושפת את המרכיבים הביוגרפים של השולחן באופן חתרני וכן, כמי שהמשפחתיות לא הייתה קיימת בו, או כפי שהיא מנסחת זאת, "איך בונים את השולחן הריק מחומר?". עקב כך, היא יצרה פרוייקט שכולל ציורים, סטילס, וידאו וחותמות גרפיטי, החוקרות את הילדות בתהליך תרפי שמבקש לתקן את מה שהתקלקל.

איבגניה צייטלין – "זהות בדויה" השתמשה בקונפליקט הנצחי בין הרצון להשתלב בחברה הישראלית לבין הרצון לשמר את העולם שהשאירה ברוסיה כחומר עיצובי. בפרויקט העוסק בחיים שהשאירה מאחוריה, מצויים דימוים חזותיים, הקשורים לזיכרונות מגילאים שונים. אחד מהדימויים המשמעותיים הן בובות ה"בבושקה", אשר אמה עסקה בצביעתן ומאיבגניה  נדרש לצפות בשכבת לאקה אחרונה. כיאה לערכי המשחקיות של הבבושקות, יצרה איבגניה 'ערכת קפה ניידת', המתכתבת עם העקרונות המזהים של ה'בבושקה': פירוק, הרכבה והכלה. הקפה, שעבור איבגניה מהווה את אחד הסמלים המובהקים של היטמעותה יחד עם אובייקט ה'בבושקה', מהווים אובייקט  מגשר, המרכיב את ההווי 'כאן' על גבי הזיכרון מ'שם'.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden