כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

π: המגזין החדש של תדר

לכבוד חג הסוכות, הסתיו והימים הנעימים שעוברים עלי בחג הזה, אני שמח להציג במסגרת פורטפוליו צ'אט את הגליון הראשון של פאי, המגזין של תדר. לא רק שיש בו מה לקרוא, הוא גם נורא יפה (!). אני יודע ש"יפה" הוא על פניו לא מספיק בעולם העיצוב, אבל לא אכפת לי, במיוחד כי הוא לא רק יפה אלא גם מעניין והעיצוב לא בא על חשבון התוכן. מי שאחראי על העיצוב של המגזין הוא Yonil, שסיפר קצת על הרקע מאחורי הוצאת המגזין, על ההחלטות העיצוביות, על האתגר בלעצב מגזין מאפס בפעם הראשונה, ועל החשש מתוכנת אינדיזיין…

yuvalsaar: בוקר טוב!

Jonathan: היי, בוקר טוב. מה נשמע?

yuvalsaar: לא רע בכלל. בדיוק עדכנתי את האייפד שלי לגרסה החדשה. ואתה?

Jonathan: אני אין לי אייפד אז לא עידכנתי. אני הרבה יותר מיינסטרים, מסתובב עם אייפון כמו כולם

yuvalsaar: לי לעומת זאת אין אייפון. אני לא מבין איך זה קרה אבל לא נורא. שנדבר קצת על פאי? (באנגלית זה נשמע יותר טוב)

Jonathan: זה פיי. כולם מתעקשים לכתוב את זה פאי

yuvalsaar: אני לא מתעקש על כלום.

Jonathan: פיי הוא מגזין שמחולק בתוכו לשני חצאים, החצי הראשון נקרא "רנדום" ובו נכנסים כל מיני אייטמים על כל מיני דברים מוזרים ומעניינים. החצי השני של המגזין מכיל כתבות קצת יותר מעמיקות ובכל גיליון מתמקדים בנושא אחר. הנושא של הגיליון הראשון שלנו היה "עתידנות"

yuvalsaar: בוא תספר על עצמך כמה מילים לפני שניכנס למגזין.

Jonathan: טוב. אני יוניל (שזה שילוב של השם הפרטי שלי עם שם המשפחה שלי – יונתן לקס), בוגר תקשורת חזותית מהמכון טכנלוגי חולון. סיימתי את הלימודים לפני קצת יותר משנתיים ומאז חי בעולם העיצוב / איור די בכיף.

ממש כשיצאתי מהלימודים עבדתי בסטודיו veecee, של דני מגרלשווילי ונתי אוחיון, שעד היום אני מעריץ די גדול שלהם. אחרי שמונה חודשים בערך החלטנו להפרד והפכתי להיות עצמאי, עד היום. (נראה לי נורא מתאים להגיד עכשיו "אבל היום – כל זה משתנה!!!" ולצחוק בצורה מרושעת, אבל זה לא… אני, לא משנה)

yuvalsaar: מין חוש הומור כזה…

Jonathan: פסדר אז מה… אל תשבית ככה

yuvalsaar: חס וחלילה. מה עשית שאנחנו מכירים?

Jonathan: אני חושב שרוב האנשים שנתקלתי ואמרו לי שהם מכירים דברים שלי מכירים אותם דרך הפוסטרים של תדר ושל המסיבות של TABAC. עבדתי על עיצובים לטישרטים של קסטרו הרבה זמן, עיצבתי ואיירתי את הדיסק האחרון של עלמה זהר המעולה.

yuvalsaar: ואיך הגעת לפיי?

Jonathan: זה הקשר שלי עם תדר… למי שלא יודע, תדר היא תחנת רדיו / בר שעובדת רק בקיץ במשך 120 יום ואז נסגרת עד לקיץ הבא. הרעיון של להוציא מגזין חינמי על תרבות עלה אפילו לפני הקמת התדר, אבל איכשהו הדברים התגלגלו אחרת ורק עכשיו נפתח חלון ההזדמנויות וזה הצליח לצאת לאור. צריך להגיד שהאחראים על תדר = האחראים על פיי = צוות טבק + צוות חרגול = איתי דראי / דרור שר / צח בר / שלומי זידן אם להיות מדויק

yuvalsaar: מה זאת אומרת הקשר שלי עם התדר?

Jonathan: אה, כן, ידעתי ששכחתי משהו – אני גם המעצב של התדר

yuvalsaar: או! פרט קטן וחשוב… בן כמה אתה בכלל?

Jonathan: 29

yuvalsaar: מה שנקרא, בגיל המתאים. ועוד שנייה לפני שנדבר על העיצוב של פיי, בוא נגיד כמה מילים מה זה פיי, מה יש בו, ואיך הוא קשור לתחנת רדיו שמשדרת אונליין?

Jonathan: פיי הוא מגזין. חשוב להגיד שהוא חינמי לגמרי ושאף אחד לא ממש מרוויח כסף מההדפסה שלו. קשה לקטלג אותו תחת הגדרה כוללת אבל אני מניח שהמילה "תרבות" כן תופסת על רוב התכנים שבו. זה עובר בין תכנים מוסיקליים, ביקורות על אלבומים, מאיירים ומגזינים אחרים שאנחנו אוהבים ונגמר בבלוג של חבר שסתם מצחיק אותנו.

בשורה התחתונה – ארבעה חברי חרגול וטבק פינטזו הרבה זמן על פלטפורמה שבה הם יוכלו לספר על מה שמעניין וסופסוף זה קרה. כמישהו שהסתכל מהצד על כל עניין התכנים הטקסטואליים במגזין – באמת יפה שמה שמופיע בפנים הוא לא רק מעניין, וגם לא דיבור ממוחזר על טרנדים עכשוויים, אלא משהו הרבה יותר על-זמני ומסוגל לעניין אותך גם אם תקרא אותו בעוד חמש או שש שנים. לגבי הקשר לתדר – אין קשר ישיר, חוץ מהעובדה שזה אותם אנשים בדיוק.

yuvalsaar: גם אם זה בלוג של חבר שסתם מצחיק אותנו?

Jonathan: כן, אחד מהאייטמים במגזין הוא על הבלוג של אורי ונועם וורטהיים – קוראים לו shining all over the world. הכניסה על אחריותכם – חלק ימצאו את זה טיפשי

yuvalsaar: השאלה, שאולי לא אתה צריך לענות עליה, היא באמת האם זה על זמני / האם זה יהיה רלבנטי בעוד כמה שנים?

Jonathan: תשמע אם אתה שואל את זה אך ורק מבחינת התכנים, אין במגזין כמעט שום עיסוק במה ש"רלוונטי", ולזה היתה הכוונה שלי. שלא כמו במגזין מוסיקה או עיצוב או תרבות אחרים שיספרו לך על התערוכה שרצה עכשיו בלונדון של אמן כלשהו, בפיי מדברים על אמן כלשהו שמעניין אותנו, תערוכה או לא תערוכה, וגם אם הוא לא יצר משהו חדש כבר 20 שנה או שסתם מצאנו אותו בפליקר.

אם הכוונה שלך היתה לדבר על מות הדפוס – אז זה דיון אחר לגמרי

yuvalsaar: ממש לא מות הדפוס, חס וחלילה (פעם שנייה)

Jonathan: לגמרי חס וחלילה

yuvalsaar: אז הנה לפני שממשיכים מה שכתבו יוצרי המגזין:

"כבר כמה שנים שאנחנו חולמים להוציא מגזין תרבות שיחולק חינם ברחבי העיר. אחרי שלל כישלונות, שמות זמניים ורעיונות גנוזים, נראה כאילו זה סוף סוף קרה. בתור בטלנים לא קטנים, אנחנו מעדיפים לקרוא מגזינים מאשר לכתוב אותם בעצמנו. ובכל זאת, הרגשנו שזה יכול להיות כיף ודרך מצוינת להפיץ כל מיני דברים מוזרים שאנחנו אוהבים. ב-π לא תמצאו את הטרנדים המוזיקליים החמים, את אמני הרחוב הרותחים של השנייה או את ה"איט גירל" הבאה של תל אביב. היה לנו חשוב לא להתרכז באופנות חולפות, שבימים אלה נדמה שהתוקף שלהן גם ככה רק הולך ומתקצר. אם הכל ילך כשורה, תוכלו לשלוף את המגזין הזה בעוד שנה מהמדף ולהרגיש שהוא עדיין מעניין. π מחולק לשני חלקים: הראשון, רנדום, כשמו כן הוא, אסופה אקראית של תכנים הכוללת מוזיקה, אמנות, אינטרנט וספרים, לצד דברים שלא מצליחים להיכלל תחת שום קטגוריה. החלק השני יוקדש בכל גיליון לנושא שונה. הפעם בחרנו באחד הנושאים האהובים עלינו – העתיד. מתהיות על גורלו של הסקייטבורד המעופף, דרך סאן רא ותוכנית החלל האפריקאית ועד לשלב האבולוציוני הבא של הלווייתנים, מתברר שהעתיד צופן בחובו הרבה יותר ממה שחשבנו".

yuvalsaar: ובוא נדבר בכל זאת על עיצוב! מאיפה מתחילים?

Jonathan: מהלוגו בדרך כלל. סתם

תשמע, מעבר לזה שזה המגזין הרשמי הראשון שעיצבתי אי פעם, היתה פה עבודה אינטנסיבית לא רק שלי. אני אמנם הייתי אחראי על עיצוב המגזין והלייאאוט, אבל אם להכנס לפרטים של הקמת המגזין מהרגע שהוחלט שזה קורה ועד שזה הודפס, זה משהו שלקח מלאאא זמן

yuvalsaar: כמה מלאאאא?

Jonathan: הרעיון הועלה בפעם הראשונה בתחילת 2010, אבל אז זה באמת היה בגדר רעיון בלבד ואיכשהו התמסמס. בפועל, הדיבור הקונקרטי הראשון על פיי היה במאי השנה לפני חמישה חודשים. בוא נגיד אפריל כדי שיהיה חצי שנה וישמע מרשים

yuvalsaar: אז מאיפה מתחילים? היה בריף?

Jonathan: לא ממש לא. הפעם הראשונה שנפגשנו היינו שבעה אנשים שחלקם כתבו למגזין, חלקם עורכים וחלק אני. כולם הביאו מגזינים שהם אוהבים. התחלנו לדפדף והכנו רשימה של התכנים שאמורים להכנס למגזין. אחרי שכל אחד אמר את שלו, בחרנו פורמט שנבחר ברוב קולות (שאח"כ ישתנה עוד פעמיים ברוב קולות) וכל אחד פרש לעיסוקיו. אנשים הלכו לכתוב כתבות, אחרים הלכו לערוך ואני הלכתי לבנות גריד.

עשיתי עשרות נסיונות על כלמיני אימג'ים, טקסטים, כותרות, סידורים שונים של הלייאאוט, בשביל למצוא איזושהי חוקיות שתתן לי בסיס נוח להתחיל ממנו.מה שאני יכול להגיד זה שתמיד אמרו לי שהגריד זה החלק הקשה ביותר ואח"כ זה "רק לשפוך את התכנים" – אז זה לא נכון. כאילו, מבלי להמעיט מערכו העצום של הגריד, עיצוב מגזין זו בהחלט משימה מאתגרת, לפחות היתה בשבילי.

ברגע שדרור (דרור שר, עורך המגזין) הגיע אלי עם הכתבות והתחלנו "לשפוך אותן" לתוך הגריד – הבנו מהר מאוד שזה לא עובד אוטומטי. חוויית הדפדוף במגזין, מבלי לשעמם, יכולה להיות מאוד לא מובנת מאליה כשעובדים בתוך גריד.

yuvalsaar: אוקי. זה באופן כללי. ובכל זאת הצלחת לתת למגזין שפה אחידה, גם אם כל כפולה נראית קצת שונה מזו שלפניה

Jonathan: לא רצינו בכל כפולה או בכל כתבה להמציא את הגלגל מחדש. בכל זאת רצינו שהכל ירגיש מאותה המשפחה. אז הרבה מהאלמנטים במגזין חוזרים. זה מתחיל בפונטים של הכותרות (אגב – הפונטים של הכותרות הם פונטים נסיוניים של בן נתן, שממש בכיף הסכים שנשתמש בהם), פונט הטקסט של המגזין וכמובן הצבע הצהבהב ששוטף את כל העמודים בפיי.

העניין או השינוי שבין הכתבות נובע יותר מהסידור של האלמנטים (אימג'ים וטקסט) תחת החוקיות שבנינו לעצמנו. ולפעמים, בכתבות שחשבנו שזה מתאים, שברנו את החוקיות, לא התייחסנו לגריד, כי הרגשנו שהתוכן מצדיק שינוי אווירה. זו באמת היתה עבודת עיצוב לצד עבודת עריכה במובן הכי אמיתי של זה. דרור, העורך של המגזין, היה אצלי שלוש פעמים בשבוע, מהבוקר עד אחה"צ ועבדנו ביחד פשוט.

yuvalsaar: וואלה. מעניין, במיוחד כשלא מדובר במערכת קלאסית של מגזין או עיתון.

Jonathan: ממש לא. מדובר על הסטודיו/דירה שלי, ועל שני אנשים עם אוברדוס של קפה שחור וחביתות ירק מהפלאפל למטה

yuvalsaar: יש למגזין צד ויזואלי מאד חזק, באיורים, בצילומים, בעבודות האמנות. במלחמה התמידית בין תוכן לעיצוב, איך זה התנהל אצלכם?

Jonathan: לא יכול להגיד שהיה קשה במיוחד. דווקא בקטע הזה קשה לי להצביע על מקרים של התנגשות. החלק הראשון במגזין, רנדום, הוא הרבה יותר ויזואלי מאשר תכני, ולכותבים / עורכים היה ברור שזה הולך להיות ככה, אז הטקסטים נכתבו מאוד קצרים מראש ואפילו קוצרו אם היה הצורך. אני חושב שלכל מי שהתעסק עם המגזין היה ברור שגם בכתבות ה"רציניות" של המגזין, חשוב מאוד האספקט הויזואלי, לא רוצים לקרוא אנציקלופדיה.

בכלל, אנשי פיי, אוהבים עיצוב – זה טוב לי.

yuvalsaar: הלוואי על כל המעצבים (וגם הקוראים) אנשים שאוהבים עיצוב ומבינים את הכוח של אימג' חזק. ובכל זאת כמה שאלות נוספות: למה צהוב? למה פיי? ומה זה האיקס שחוזר על עצמו במרכז של לא מעט כפולות?

Jonathan: מכיר את הדפי פורטפוליו האלה בצבעים פסטליים שמדפיסים עליהם מתנ"סים וכאלה?

yuvalsaar: לא בטוח

Jonathan: לא חשוב, יש כאלה דפים, בכל מיני צבעים סגול בהיר, ורוד, צהוב, ירוק ותכלת.

yuvalsaar: אה, אוקי

Jonathan: בהתחלה, אחת ההצעות היתה להדפיס על ניירות כאלה, אבל זה נפל כי לא ממש רצינו לתת למגזין תחושה פאנזינית וזה ישר התקשר לנו לשם. אז סוג הנייר ירד, הצבע – נשאר. התכנון הוא שכל גיליון יקבל צבע אחר

yuvalsaar: על איזה נייר הדפסתם בסוף?

Jonathan: נייר ממוחזר 110 גר. וכשיהיו לנו 50 גיליונות, הם יהיו ממש יפים אחד ליד השני כשכל אחד בצבע אחר

yuvalsaar: לגמרי

Jonathan: לגבי פיי – תצטרך לשאול את החברים שלי… באמת שאני לא יודע מאיפה הגיע השם. ובנושא האיקס המיתולוגי, אני חושב שהוא האלמנט היחידי במגזין שהופיע בסקיצה הכי ראשונה ושרד עד הסוף. זה היה מאוד אינטואיטיבי, כשעובדים על אינדיזיין, וגוררים אימג' לעמוד כלשהו, מופיע קודם כל ריבוע עם איקס גדול עליו

yuvalsaar: הו, אינדיזיין…

Jonathan: וכניסיון ראשון של הגריד, גררתי תמונה לכל הגודל של הכפולה, ואהבתי את האיקס הזה, יותר מכל דבר אחר שם… אינדזיין – זאת תכנה שאתה לומד לאהוב

yuvalsaar: האמת, אני אהבתי את אינדיזיין מהרגע הראשון. תאמין או לא אבל את כל הכתבות שלי אני כותב באינדיזיין

Jonathan: כיף למי שעובד על הכתבות שלך

yuvalsaar: לא ממש. הם מקבלים אותן ב-rtf…

Jonathan: בפעם הראשונה שפתחתי אינדזיין הייתי סטודנט שנה א', ידעתי קצת פוטושופ וממש קצת אילוסטרייטור… ישר נפתח לך עמוד הגדרות, כמה שוליים כמה טורים כמה שורות כמה עמודים. נלחצתי

yuvalsaar: עוד שאלה לגבי התמונות והאיורים – זה באמת אחד המגזינים הכי יפים שנתקלתי בהם בזמן האחרון (ויש גם צילומים בפליקר שלך). גם בגלל העיצוב אבל גם בגלל הבחירה של הדימויים. תקן אותי אם אני טועה אבל אין שם אימג'בנק או איסטוק. נכון?

Jonathan: לא אין שם. את האימג'ים ליקטה לנו הילה הראל. לכל כתבה היא הביאה מספר אימג'ים וביחד בחרנו את התמונות שהכי מתאימות לנו

yuvalsaar: טוב, היא באמת עשתה עבודה יוצאת דופן. ולא פלא, יש לה את זה

Jonathan: אין ויכוח

yuvalsaar: מה עוד צריך להגיד ולא אמרנו?

Jonathan: שכל מי שרוצה את פיי יכול להשיג או בתדר / אוזן / לאבאיט ברזילי / המזנון של אייל שני. ושוב – זה חינם לגמרי. עוד מספר חודשים שאני לא מוכן להתחייב עליו – יצא הגיליון השני. זה די מרגש אותי להתחיל לעבוד על זה שוב.

yuvalsaar: אני יכול להבין. על מה אתה עוד עובד בימים אלו?

Jonathan: כרגע אני עובד על מיתוג למסעדה איטלקית מעולה בזכרון, אני מאייר קלף לסדרת קלפי פוקר שתצא מתישהו בתחילת שנה הבאה ובמקביל להכל אני המעצב של לאבאיט.

yuvalsaar: מאד אהבתי את הפוסטר של סדרת המשקאות הקפואים שעשית להם

Jonathan: תודה! האמת היא שאני בדיוק בימים אלה מתחיל את העבודה על פוסטר ההמשך של משקאות החורף.

yuvalsaar: העיקר שלא משעמם

Jonathan: לגמרי

yuvalsaar: מעולה. תמשיך לעשות דברים יפים

Jonathan: תודה בנאדם

yuvalsaar: בכיף

תגובה אחת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden