כל מה שחשוב ויפה

דוד קלר רוצה לשנות את העולם

לפני כמה חודשים הוזמנתי למסיבת העיתונאים שבה הושקה מקלדת ה-smartype של חברת keyview. הרעיון בבסיסו די מגניב: להקליד ולהסתכל על המקלדת ולא על המסך, ככה לא צריך להסיט את המבט בכל פעם מהמסך למקלדת בחזרה. במסיבת העיתונאים גיליתי שמי שעיצב את המקלדת הם סטודיו פריים (prime), שאחד משלושת המעצבים שחברים בו הוא דוד קלר, שהיה לפני שנתיים סטודנט שלי בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. עבר קצת זמן מאז וחשבתי שזו הזדמנות טובה לשוחח עם דוד ולשמוע ממנו על הסטודיו, על המקלדת ובכלל על החיים של מעצב תעשייתי צעיר בישראל.

david: הי. מה נשמע?

yuvalsaar: לא רע בכלל. נוסע לאיטליה לשלושה ימים

david: החיים שלך רעים… אל תספר דברים כאלה לאנשים

yuvalsaar: מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת

david: כן כן…

yuvalsaar: תגיד, לפני שנתחיל, דוד אתה כותב עם יוד או בלי יוד?

david: אני יודע שאתה מקפיד על דברים כאלה… אז בלי

yuvalsaar: מעולה. כי קלר זה יותר פשוט

david: אבל אני מדבר בשם המשרד כולו, שכולל גם את איתי עמיר ועמרי בר זאב

yuvalsaar: זו בדיוק הייתה השאלה הבאה. בוא תספר מי אתם ומאיפה באתם

david: אז ככה. שלושתינו מעצבים תעשייתיים בהשכלתנו, בוגרי בצלאל (אני) ושנקר (עמרי ואיתי). הכרנו לפני כשלוש שנים במהלך ההתמחות שלנו ב-dVision והיה לנו חיבור מצוין, גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית. כל אחד מאיתנו מביא איזושהי גישה אחרת לעיצוב ולעסקים והרגשנו תוך כדי התוכנית שיהיה מאוד מעניין לנסות לעשות משהו ביחד. כמה חודשים לפני סוף התוכנית, כשהיה ברור לכולנו שכתר נתנה לנו המון אבל אנחנו לא רואים את העתיד המקצועי שלנו שם, החלטנו להקים את ה״עסק״, ומפה לשם אנחנו איפה שאנחנו היום. זה על רגל אחת

yuvalsaar: מעולה. ומתי פתחתם את פריים?

david: על פי רשם החברות פריים הוקמה באוגוסט 2011. בפועל התחלנו לעבוד כפריים כבר באזור אפריל של אותה שנה

yuvalsaar: אז ניתן לכם שנה וחצי. ולמה פריים?

david: חשבנו המון על השם ורצינו במידה מסוימת להתאים אותו לסוג העבודה שאנחנו רוצים לעשות. היות והחלטנו בשלב מאוד מוקדם שאנחנו לא רוצים לעשות ״design for designers״ אלא לעבוד מול חברות ומול לקוחות גדולים יותר, חשבנו על שם שישדר מקצועיות, מקצוענות, אלגנטיות, מצוינות – והשם הזה מכיל את הכול במידה מסוימת. אנחנו רוצים להיות בעוד כמה שנים prime.total design experience, ולתת גם מענה לתחום ה-UX/UI וכו׳… אבל אלה תוכניות לעתיד

yuvalsaar: נשמע לא רע בכלל. תגיד משהו על עיצוב לחברות ולקוחות גדולים לעומת עיצוב למעצבים. למה הכוונה?

david: הכוונה שלנו – וזה משהו שאני הבנתי רק לא מזמן – שעיצוב זה הרבה יותר מלהופיע בדיזיינבום או בתערוכה. עיצוב זו דרך חשיבה, זו דיסציפלינה שמשפיעה על אנשים, עוזרת להם, מייצרת עבורם חוויות חיוביות, ובאיזשהו מקום אתה מגיע לאנשים באמת רק דרך עבודה עם חברות כאלה. לדוגמה – לעשות פרוייקט בעבור חברה כמו סנדיסק משפיע בצורה ישירה על המון אנשים. להציג בתערוכה זה מאוד נחמד, אבל אתה לא באמת משפיע…. אתה נחשף לעולם מאוד מאוד מצומצם, שזה לא דבר רע, אבל לא מה שאנחנו חיפשנו. אנחנו (וזה קצת רומנטי) רוצים לשנות את העולם 🙂

yuvalsaar: הו! אני בחור רומנטי מטבעי. ובכל זאת – סיימתם את די-ויז׳ן, החלטתם לפתוח סטודיו, ומה עכשיו? מאיפה יבואו הלקוחות?

david: מהרבה מאוד עבודת רגליים… הלקוח הראשון שלנו הגיע דרך חבר, והיום זאת חברת סטרט אפ שעומדת לגייס סכום כסף מכובד ויפה ולהוציא מוצר מדהים, והלקוח השני שלנו – קי-וויו – היה לנו יותר מזל משכל ומשם זה המשיך. בלי נדר – אין תלונות 🙂 יש לחם אחיד וקוטג׳ במקרר…

yuvalsaar: טפו טפו (אם כי חשוב להתלונן מדי פעם). לפני שנדבר על המקלדת החדשה, מה הספקת לעשות עד היום / על מה אתם עוד עובדים?

david: היום אנחנו עובדים עם לקוחות מתחום המוצרים הרפואיים ומוצרי הצריכה האלקטרוניים. אם שמות יגידו משהו אז בין לקוחותינו אפשר לציין את סנדיסק, power offer, kinvestix, digital cortex, wireless medical וכו׳. וגם סגרנו מעגל ואנחנו מתחילים לעבוד עם כתר השבוע שזה נחמד מאוד

yuvalsaar: בינינו, מה יותר כיף? לעבוד על אוביקט יפה לתערוכה או על מוצר רפואי שאף אחד לא ישמע עליו (מבלי לזלזל בחשיבות שלו כמובן)?

david: אני חייב לומר שאחרי שבאמת עשינו את שניהם, הרבה יותר כיף לעבוד על מוצר רפואי, ואני גם אסביר לך למה. כשאתה בתוך תהליך הפיתוח, ואתה מבין מה המוצר הרפואי הזה עושה, ואתה מצליח לתת ערך מוסף מדהים למטפל, למטופל, לתהליך הייצור, לחוויית השימוש במוצר, ולפעמים גם לגרום למוצר הזה באמת לצאת לשוק – זה הרבה הרבה יותר חשוב מעוד כסא או מנורה יפה. ושוב – אנחנו מתים על מנורות וכסאות… אבל הרבה יותר כיף ומספק לראות מוצר שלך בידיים של רופא ולא באיזה פנטהאוז

yuvalsaar: אינדיד. בוא נדבר על המקלדת

david: בשמחה

yuvalsaar: ראיתי אותה, היא מגניבה, אני תוהה עד כמה היא תצליח, אבל שנייה לפני כן, ספר קצת עליה למי שלא מכיר ועל תהליך העבודה

david: לפני כשנה וחצי הגיע אלינו אורי בריזון, המנכ״ל של קי-וויו, עם מקלדת מכוערת שאליה מודבק מסך של מחשבון עם דבק חם ואמר לנו ״זה הרעיון שלנו״. תהליך העיצוב נמשך משהו כמו 4 חודשים שבמהלכם ניסינו להבין את המשתמש, את הצרכים של החברה, להתמודד עם מחירי יעד, טכנולוגיות ייצור וכו'

אז התחלנו לחשוב איך הדבר הזה יעבוד, ואיך הוא יראה, ומה יהיה על המסך, ואיך יראה המסך, והתחלנו לעשות המון המון סקיצות ודגמים, ודרך דיאלוג עם הלקוח התכנסנו לתצורה הסופית שהוצגה בינואר 2012 בלאס ווגאס בתערוכת CES, שזה כמו שבוע העיצוב במילאנו של האלקטרוניקה, והקניינים האמריקאים הביאו אמון והתלהבות מהמוצר. משם התחיל תהליך מפרך וארוך של העברה לייצור

שלב הסקיצות

אחרי המון תלאות, דגמים, קונספטים הנדסיים, חיפוש יצרנים בסין, עיכובים ומחשבות הגענו למוצר סופי, מוזרק, וזה היה ממש מרגש לראות את זה באמת קורה, כי הפער בין עיצוב סופי לבין מוצר סדרתי הוא כל כך גדול… שאי אפשר להבין אותו עד שאתה באמת לא עובר את התהליך

שלב הגימורים

yuvalsaar: תסביר למה אתה חושב שיש לזה באמת סיכוי להצליח

david: כי יש הרבה אנשים (שהם לא אתה ולא אני) שבאמת צריכים מוצר כזה

yuvalsaar: זה ברור. ועדין, נראה לי שזה שינוי תפיסה די רדיקלי

david: אני לא חושב שהשינוי רדיקלי ואני חושב שלאנשים מבוגרים יהיה נוח מאוד להשתמש בזה. ההורים של אשתי מאוד מרוצים, אבל יכול להיות שהם משוחדים…

yuvalsaar: אוקי. את זה מן הסתם נדע בעוד שנה-שנתיים…

david: אני מקווה שלפני

yuvalsaar: מה למדתם במסגרת תהליך העבודה שלא ידעתם קודם?

david: המון: התנהלות עם לקוחות, טכנולוגיות ייצור – אבל באמת, לא מה שמלמדים בבי"ס… מחירים, אילוצים, מגבלות ייצור, ניתוחי שימוש, ועצם העשייה זה לימוד. זה מה שיפה במקצוע, לומדים כל הזמן ובכל פרוייקט

yuvalsaar: בדיעבד, היית משנה את תוכנית הלימודים לתואר ראשון או שני ומכניס תכנים אחרים?

david: אני לא – כי יש לי נסיון בזה ממקומות אחרים, אבל אני חושב שהשותפים שלי מאוד מרוצים מהמסלול של ניהול עיצוב בתואר השני. לגבי תואר ראשון – לדעתי בצלאל מוכרת לבוגרים סוג של חלום, שלא כולם יודעים להתמודד איתו כשהוא לא מתגשם

yuvalsaar: רק בצלאל?

david: בעיקר. אני מזהה שבבצלאל נותנים לך לעשות מה שאתה רוצה ומתעסקים המון עם ״חומר׳ וכו׳ אבל זה לא המקצוע. המקצוע הוא להבין אנשים, לא להבין את עצמך. בשביל זה יש מחלקה לאמנות. מצד שני – צריך גם קצת להביא את עצמך לעיצוב, גם לעיצוב תעשייתי הרדקור (זה מה שאני עושה בפרויקט גמר עכשיו – חושב על המקום שבו אודות עיצוב וניהול עיצוב נפגשים). בקיצור – זה לא שחור ולבן, אבל אני חושב שבצלאל לא נותנים מספיק כלים טכניים ומתודולוגיים לבוגרים שלהם להשתלב בתעשייה

yuvalsaar: זו סוגייה מעניינת שמן הסתם לא נפתור כרגע, השאלה מה הוא באמת המקצוע, ואולי יש לו כמה פנים וכמה צדדים. והשאלה אם אקדמיה לעיצוב צריכה להיות בית ספר מקצועי. אני לא בטוח מה התשובה

david: נכון. אני חושב שחולון, שהיא דוגמא הפוכה, לא פותרת את העניין אבל צריך להיות איזון, בעיקר בכל מה שקשור בלהבין שעיצוב נעשה לרוב עבור לקוח, לא עבור עצמך

yuvalsaar: בוא נחזור למקלדת… מה צפוי לה בעתיד?

david: להשתדרג, להמכר בארצות הברית, לשבור את השוק ולעשות מיליונים… הדור הבא אמור להיות עם מסך מגע וללא חיווט, אולי נציע גם מקלדת עם NUMPAD בחודשים הקרובים חשוב מאוד שהמוצר יימכר טוב בארצות הברית כדי שיהיה כסף לגדילה של החברה

yuvalsaar: ומה לגבי האפליקציות?

david: גם זה קורה – אנחנו חושבים שעקב האכילס של המוצר כרגע זה ה-UX וה-UI, וגם שם נעשית עבודה

yuvalsaar: עד כמה אתם מעורבים בזה?

david: אנחנו הבאנו מישהו מעולה שיעשה את זה, אבל כרגע עוד לא התחיל תהליך השדרוג. אנחנו רוצים להיות מעורבים מאוד מאוד, זה חשוב

yuvalsaar: איזה אפליקציות קיימות בה כיום? מה היא יודעת לעשות?

david: היום היא יודעת להציג לך ווידג׳ט של מזג אוויר, מייל, וכו', ולהציג לך את מה שאתה כותב בדפדפן ובתוכנות של אופיס. השימוש העיקרי הוא כתיבה של מיילים, מסמכים וכו׳… למבוגרים לוקח המון המון זמן לעשות את זה, והמוצר מאוד עוזר להם

yuvalsaar: שאלת השאלות: היא תומכת במחשבים של אפל?

david: לא:) אבל היא תתמוך, גם זה לוקח זמן (איזו שאלה של מעצבים…)

yuvalsaar: שאלה מתבקשת… על מה אתם עובדים היום?

david: היום אנחנו עובדים על פרויקט בתחום מחקר המוח. משהו מדהים ומרגש… זה ממש לעצב את העתיד. אבל זה סודי לגמרי 🙂 בנוסף עובדים על עיצוב מגירת UPS עבור חברה שפתחה טכנולוגיה מדהימה בתחום החשמל ועובדים עם כתר על פיתוח מוצרים לילדים ועוד כמה דברים סודיים

yuvalsaar: מה זה מגירת יו פי אס?

david: מגירת אל פסק לחוות שרתים שאם יש ״סנדי״ לא נופלת חוות השרתים

yuvalsaar: זה השלב שבו אני שואל – מה זו מגירת אל פסק ומדמיין את כל החשמל נכנס למגירה בארון שלי ומתחבא. אני מניח שמדובר במגירה קצת שונה

david:  נכון, זה מוצר מאוד תעשייתי, שמי שיקנה אותו אלו חברות כמו גוגל, סימנס וכו…

yuvalsaar: משהו נוסף שרציתם לספר? על פריים? על החיים? על העולם?

david: משהו על פריים. אנחנו באמת מנסים לשנות את התפיסה של מה זה עיצוב בישראל, מנסים במידה מסוימת לחנך את השוק ואת הלקוחות ולהטמיע את העובדה שעיצוב טוב נותן ערך לחברה, לאנשים, לסביבה, ללקוחות, לכווווווווווולם

yuvalsaar: זה לא קצת יומרני בשביל מי שרק אתמול (בערך) גמר את התואר השני שלו?

david: לא חושב. כמו שכתוב אצלנו באתר – we understand people, אנחנו באמת יודעים לתת את הערך המוסף הזה וכמובן שלנסיון יש ערך רב, אבל לא רק. לפעמים עודף נסיון מסרס יצירתיות ויוזמה

yuvalsaar: מעולה. לא נותר אלא לאחל בהצלחה!

david: תודה רבה ונסיעה טובה:) אם יש לך ספייר במזוודה תביא לי חתיכת פרמזן…

yuvalsaar: תעמוד בתור…

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. כנרת

    ראיתי את המקלדת הזאת כבר על שולחן במשרד, אז כיף לדעת מה ומי עומדים מאחוריה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden