אתה צריך לראות איך אנחנו מחייכים בכל פעם שהכרזות המודפסות מגיעות מבית הדפוס

הפעם הראשונה שבה נחשפתי למיזם המקסים של מתי מריאנסקי הייתה בחודש נובמבר האחרון כשפרסמתי בבלוג את הקול קורא שלו. זה מה שהוא כתב: “הכל התחיל כשפתאום קלטתי כמה פוסטרים ועבודות נהדרות הלכו לאיבוד בדיסקים ישנים, במגירות של דירות קודמות, בעבודות שעשיתי ללקוחות קשי-עורף ובתערוכות חד-פעמיות. כל כך הייתי רוצה להוציא אותם לאור, למסור אותם להמונים – אבל למי יש זמן וכוח לשווק, להדפיס, לארוז, לשלוח, לטלפן, להשגיח, ובכלל איך מגיעים אל ההמונים האלה? ומהצד השני – כל כך הרבה קירות ריקים, כל כך קשה למצוא הדפסים ראויים במחיר שפוי כדי לתלות על הקיר. מה שחסר כאן זו גלריה, חנות אינטרנטית שתוציא לאור את כל האוצרות החבויים האלה, ותהפוך אותם לנגישים לכולם באיכות גבוהה אבל במחיר סביר”.

והנה זה קורה: 70 50 (יש גם עמוד פייסבוק), חנות מקוונת למכירת כרזות, המתנה המושלמת לפסח, ליום הולדת, או סתם כשבא לנו כרזה יפה לתלות בחדר.  אני כבר יודע מה אני הולך לקנות מתנה בפעם הבאה שאצטרך. אבל לפני הכל, הנה מתי שיספר קצת על התהליך ועל המחשבה מאחורי המיזם.

yuvalsaar: שלום

mmatty: הי

yuvalsaar: קודם כל מזל טוב! אתר 50 70 עלה לאוויר והשמחה גדולה

mmatty: כן, זה מאוד מרגש להגיע לרגע הזה – ממש להתחיל לארוז דברים אמיתיים בחבילות ולהוציא מהדלת

yuvalsaar: תשמע, זה by far – אם יורשה לי להשתמש בדומיין של הבלוג שלי – הדבר הכי מלהיב ונפלא שנתקלתי בו לאחרונה

mmatty: וואו, איזה כיף לשמוע! תודה. זה באמת פרוייקט שהשקענו בו (השותף שלי מייק קורדה, ואני) הרבה מהנשמה, ואנחנו נהנים מכל רגע – מצטלמים עם השליח של UPS, מרימים כוסית עם המדפיס. היתה לנו רשימת to-do עצומה עם מאות פרטים וכמעט הכל כבר מחוק

yuvalsaar: מאד מרשים. איך קוראים ליוזמה? חמישים על שבעים? חמישים שבעים? כי יש רק ספרות

mmatty: בהתחלה קראו לזה posterlove, אבל אז התברר שרוב האנשים ששומעים פוסטר מצפים לתמונה של סמנטה פוקס, או לחבורת פועלים ניו יורקית שאוכלת צהריים על פיגום

yuvalsaar: סמנתה פוקס! פתאום אני בן 15 או משהו כזה. וחבורה של פועלים ניו יורקית שאוכלת צהרים על פיגום! רק חסר הצד האפל של הירח של פינק פלויד ומשהו של טרנטינו…

mmatty: בדיוק.. ואז חיפשנו שם חסר משמעות לחלוטין, ושינינו ל “דאלאס”, והיה לזה לוגו מאוד יפה, אבל זה התברר כחסר משמעות לחלוטין, ובנוסף גם שם של חברה שמוכרת חומרי ניקוי לשירותים ציבוריים, ולא רצינו להתחרות בהם. באותו זמן, כמעט חצי שנה, עשינו המון ניסויים בהדפסות, וכל הזמן בטלפון אתה מבקש שידפיסו לך בגודל “חמישים שבעים” והשם ממש צץ מעצמו, וככה גם הלוגו, שהיה ברור שהוא צריך להיות בפורפורציה של 50×70

yuvalsaar: אז איך אומרים? פשוט חמישים שבעים?

mmatty: כן. וזה עובד גם אם המקלדת שלך בדיוק על עברית… להבדיל מ-ynet נגיד

yuvalsaar: לול. ושנייה לפני המודל העסקי ומה בוחרים וכמה עולה. מי אתם בעצם?

mmatty: אני מעצב כבר המון שנים. במהלך הפרוייקט הכי גדול שעשיתי אי-פעם, כלכליסט, פגשתי את מייק ובנינו ביחד את הפורטל הפיננסי (כל החלק של הבורסה), כשמייק היה אחראי על האפיון ואני על העיצוב. יצא שהסתדרנו מצויין ונהינו חברים טובים, ושלכל אחד יש חלק שהוא מאוד טוב בו. מייק יכול לארגן לך הליקופטר שינחת וייקח אותך לאי בעשר דקות ושני טלפונים. אני יודע לצייר ריבועים בפוטושופ. ביחד זה עובד לא רע. לדוגמה, מייק, אפשר שההליקופטר יהיה יותר צהבהב?

yuvalsaar: לא הבנתי

mmatty: כבר התרגלתי שהוא יודע לבצע דברים בלתי אפשריים, אז הוא יכול להביא לי הליקופטר, ואני אתלונן שהוא בצבע הלא נכון

yuvalsaar: אה. מעולה. זה באמת שימושי… תגיד רגע עוד כמה מילים על עצמך – איפה ומה למדת, מה עוד עיצבת. לא כולם יודעים

mmatty: למדתי בטכניון. אני בכלל מהנדס תעשיהו וניהול, למרות שלא ממש עבדתי בזה אף פעם. פעם היה לנו קורס שצריך להמציא איזה מוצר חדש ולתכנן איך לייצר אותו. המצאנו ממטרה שמשפריצה בריבוע במקום בעיגול (…) וכדי להסביר איך זה עובד התקנתי תוכנה של אנימציה ועשיתי סרטון קצר. זה היה הרבה יותר מעניין מלהיות מהנדס אז התחלתי לעבוד באנימציה. אני לא צייר גדול, אבל הייתי לא רע בתלת. אח”כ עברתי עוד כמה גילגולים במחלקת הפרומו של קשת, ואז בפלאש ואז התחלתי לעשות אתרים.

בהתחלה הייתי מאוד גרוע. ממש איום, אבל השתפרתי עם הזמן… בזמנו, לפני 6-7 שנים, היו מעט מאוד אתרים של מעצבים ישראליים, והיה קשה מאוד לאתר אותם כי הם היו לפעמים באנגלית או יותר מידי, אממ, “קונספטואליים”, והקמתי אתר קטן בשם “הופ” כדי שתהיה לכולם רשימה של כל המעצבים הישראליים שעובדים ברשת. אני קצת מאריך פה אגב, תרגיש חופשי לערוך את זה אח”כ…

yuvalsaar: תמשיך תמשיך. זה מעניין

mmatty: זה היה פרוייקט קטן צדדי כזה, בשביל הכיף. אבל יצא שהוא היה מאוד שימושי לכולם, כולל עבורי. אחרי איזה שנתיים הוא התחיל לגדול בקצב גבוה מאוד, אחרי שבתי הספר התחילו להוציא מעצבים שיודעים לבנות לעצמם אתר וכבר לא עמדתי בקצב, זה גזל המון זמן (הוספתי גם לוח משרות, כי גם ככה כל מי שחיפש מאייר לעיתון או מעצב לפרוייקט היה מגיע לשם), וקצת הרמתי ידיים והזנחתי.

למדתי שיעור מאוד חשוב, כמו אתר “קונספציה” זצ”ל שנסגר, שלא מספיק שזה יהיה כיפי ושימושי, אם זה לא יהיה עסק אמיתי אז בסופו של דבר זה עלול לא להחזיק מעמד ולהיעלם בזמן שאתה עסוק בלהתפרנס מדברים אחרים. מצד שני, פגשתי המון אנשים מאוד מעניינים, וקיבלתי המון הצעות והזדמנויות רק בגלל שהופ היה שם. קצת דומה לבלוג שלך אני חושב, שלא מרוויח כסף, אבל מרוויח המון דברים אחרים

yuvalsaar: לגמרי

mmatty: איכשהו, בעקיפין דרך הופ, קיבלתי גם את ההזדמנות לעצב את אתר כלכליסט. זה היה פרוייקט מאוד ארוך וסבלני שלמדתי בו המון, וגם מן הסתם שידרג מאוד את ההצעות שקיבלתי אחר כך

yuvalsaar: אני יכול לתאר לעצמי… אז אפרופו מה שאמרת, מבלי להיכנס לך לכיס אבל בכל זאת קצת. איך קבעתם את המחירים של הכרזות? וכמה מקבלים היוצרים?

mmatty: שנייה, עוד לפני זה, אני רוצה לספר שמייק ואני התחלנו לעבוד באיזשהו סטראטאפ שעסק בעסקי אוויר כלשהם, ולא היה בו מספיק כסף לעשות משהו טוב, והרעיונות שלנו נחסמו מכל עבר, ובסוף כשהוא נסגר חיפשנו לעשות משהו שנוכל לעשות בעצמנו, בלי מגבלות, ושגם יעסוק בדברים שאפשר ממש להחזיק ביד, עם אנשים שאפשר להפגש איתם ולדבר והם לא איזשהי כתובת אימייל מעבר לים.

רצינו לעבוד בלי לקוח – אנחנו נעשה מה שאנחנו מבינים, איך שאנחנו מבינים. ורק אנחנו ניבחן על התוצאה הסופית אם זה יעבוד או לא, ויצא שאנחנו גם נותנים לאמנים שאיתנו את אותה הזדמנות בדיוק. אנחנו לא אומרים לאף אחד לעשות את האיור שלו כחול יותר או להגדיל איזשהי דמות או משהו כזה. בסופו של דבר הוא עושה מה שהוא מבין, ועכשיו נראה אם זה ימכר או לא

ואז, כמו שאמרתי קודם, יצאנו לטיול די ארוך של איזה חצי שנה בבתי דפוס ועשינו המון נסיונות כדי לאתר הרכב כזה של ספקים שיתן לנו להדפיס ולמסגר המחיר זול וזמן סביר. וכשלקוח מזמין בחנות אנחנו מדפיסים וממסגרים ואורזים ושולחים, ואחרי שמשלמים את על ההוצאות אנחנו מתחלקים בערך חצי-חצי עם היוצר

yuvalsaar: אוקי. איך אתם שולחים את הכרזות הממוסגרות?

mmatty: שאלה מצויינת: מייצרים בעבורנו ארגזים שדומים מאוד לארגז של משלוח פיצה (אם היית מזמין פיצה בגודל מטר על שבעים). רצינו אותם, כי מאוד כיף לפתוח אותם ולמצוא בפנים את התמונה שקנית

yuvalsaar: נייס…

mmatty: הזמנו חבילות מהרבה מקומות, ובד”כ צריך לקרוע את הקצה ואז “לשפוך” החוצה את התמונה. זה די מבאס את כל החוויה. אצלנו החבילה מגיעה אל מי שמזמין עם הרבה מדבקות עליה, כאילו היא באה מאיזה שדה תעופה מרוחק

yuvalsaar: עושה רושם שחשבתם על הכל. איך בחרתם את המעצבים, מאיירים וצלמים? כל אחד יכול?

mmatty: התגברנו על הבושה ושלחנו אימייל המוני לכל מי שהיה לו פוטנציאל להשתתף, וכמובן שפנינו באופן אישי להרבה מאוד אנשים, ולחלק ממש נידנדנו (סליחה). אני הייתי קצת בחששות שנצטרך לעלות עם איזה 20 עבודות, אבל קיבלנו ממש המון המון דברים. היו דברים שמייד ידענו שאנחנו רוצים, ודברים אחרים שלא היה לנו מושג. הרי שנינו לא באים עם תואר בעיצוב או אמנות

נפגשנו עם אוצרת מקצועית, ועם כמה גלריסטים, ובסוף עשינו אצלי בבית ערב שקופיות ועברנו אחד אחד על כל דבר ששלחו, קרוב לאלף אז (ומאז עוד הרבה יותר). לאט לאט מתוך השיחה ומהתגובות התחיל להתגבש איזשהו קו או כיוון, כך שלקראת הסוף כבר כל הנוכחים די הסכימו על כל עבודה חדשה שראינו אם צריך להכניס אותה או לא. אני רק אוסיף שיש די הרבה אנשים שעדיין לא החזרנו להם תשובה, כי אני יודע בוודאות שאחרי שנתחיל לרוץ באמת יהיו לנו עוד תובנות על מה צריך להוסיף ומה להוריד

yuvalsaar: אוקיי. תגיד, הספידו כבר את הפרינט לא פעם, ואמרו שהכרזות כבר לא רלבנטיות, ואנחנו בעידן הדיגיטלי. אתה אופטימי אני מניח.

mmatty: אנחנו יודעים שיש לפנינו עבודת חינוך. זו לא בעייה למכור איורים לחברים של המאיירים, אבל יותר קשה להגיע למישהו שקנה דירה בפתח תקווה ולא עלה על דעתו (או על דעת מעצב הפנים שהוא שכר) בכלל לתלות משהו על הקיר. אני האחרון שיספיד את הפרינט. אתה צריך לראות איך אני ומייק מחייכים בכל פעם שהכרזות המודפסות מגיעות מבית הדפוס

yuvalsaar: הו, פתח תקווה

mmatty: זה פשוט דבר יפה שכיף להחזיק ולראות

yuvalsaar: אני לגמרי מסכים

mmatty: אנחנו גם שוקלים ברצינות למצוא חלל פיזי כלשהו, כי האינטרנט פשוט לא מעביר את הכוח העצום שיש לכרזה בגודל גיליון. באחת מהדפסות הנסיון שעשינו, מישהי נתנה לנו טרמפ לבית דפוס, וכשחזרנו היא לא נתנה למייק לרדת מהאוטו אם הוא לא ישאיר אצלה את אחת התמונות שהיא פשוט התאהבה בה על המקום

yuvalsaar: זה נכון, אם כי האתר שבניתם די עושה את העבודה. רק על דבר אחד אני מתלונן: למה הכפתור של השובר מתנה לא עובד

mmatty: כן, עוד לא הספקתי לתכנת אותו… זה היה צריך לעלות השבוע אבל היו לנו בעיות עם חברת כרטיסי האשראי וכל השאר נדחה

yuvalsaar: זו הרי המתנה האולטימטיבית

mmatty: כן. יש לזה גם חלק חשוב בלהסביר למבקר מייד שהוא נמצא בחנות. אני לוקח עלי את האשמה

yuvalsaar: בקיצור, מתי אוכל לקנות שובר מתנה?

mmatty: תרים טלפון ואני אשלח לך…

yuvalsaar: לא, אני רוצה כמו כולם, באתר

mmatty: זה היה אמור להיות ביום ראשון הקודם… אני מקווה שעד שזה יתפרסם זה יעבוד אם לא יהיו משברים

yuvalsaar: סבבה, בלי לחץ. מה עוד צריך להגיד שלא אמרנו?

mmatty: מייק תמיד מאיים עלי שאני לא אבטיח דברים שאי אפשר לקיים. אבל אני מאוד רוצה להגיע ליום שאכנס לדירה של מישהו והוא ייקח אותי בגאווה לראות את הדפנה פריידנריך או האברהם קורנפלד שהוא תלה בסלון. שנצליח לתת לעבודות האלה את הערך שמגיע להן, גם בעיני מישהו שלא ידע להעריך איור יפה או כרזה מעניינת לפני כן, ואז היוצרים האלה יוכלו להתעסק כל היום בלצייר דברים יפים, ולא יצטרכו להגדיל לאף אחד לוגו

yuvalsaar: אמן

mmatty: ואמן

ראיון זה פורסם במסגרת פורטפוליו צ’אט, מדור הראיונות של פורטפוליו שעוסק בכל פעם בתחום אחר של עיצוב ותרבות חזותית. לקריאת ראיונות נוספים ליחצו על הלינק