כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

איכשהו זה נשמע לאנשים מבטיח, אז נצמדנו להבטחה הריקה הזאת

לפני שבועיים נפתחה בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון התערוכה "האיש ההולך" של איתן ברטל ואילן גולדשטיין (אוצר: אריה ברקוביץ׳).

אמנם הייתי בן 15 כש"האיש ההולך" התחיל כגרפיטי ברחובות תל אביב בסוף שנות ה-80, אבל אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. ברטל וגולדשטיין, הוגי הרעיון, יצרו אקט מחאה ציבורי, בעל קונספט רעיוני חתרני שנתמך בכלים מעולם תרבות ההמונים, האמנות והעיצוב. הם יצרו דמות פיקטיבית, צללית של אדם הולך, שאותה הם הריצו וירטואלית לראשות העיר תל אביב. לשם כך, הם יצרו שפה גרפית חתרנית לתקופתה שכללה כרזות, ברוח העיצוב המודרניסטי של תחילת המאה ה-20, סלוגנים ישירים ובוטים, פסלים שפוזרו ברחבי העיר ומסע פרסום אגרסיבי שדרש דיאלוג ציבורי ודאגה לצרכי האזרח. האיש ההולך הפך לאייקון תרבותי וקמפיין הבחירות הפיקטיבי הוכיח עד כמה תעמולה ומניפולציה תקשורתית יכולים להשפיע על דעת הקהל.

ביקשתי מאיתן ואילן שיספרו קצת על התערוכה ועל הימים ההם, במבט נוסטלגי וביקורתי כאחד, ולשמחתי הם הסכימו. הנה מה שהיה להם להגיד.

סטיקר

Yuval Saar:

אהלן

ilan eitan:

הי יובל, אנחנו כאן

Yuval Saar:

מעולה. מה שלומכם? ואיך זה יעבוד, אתם תמיד תענו ביחד?

ilan eitan:

כן, אלא אם יהיו לך שאלות ספציפיות למי מאיתנו הנוגעות לתחום עיסוקו, או אם תרצה, האיש ההולך בכבודו ובעצמו יכול לנהל את השיחה ואנחנו נלך לשתות קפה 🙂

Yuval Saar:

הכי טוב… אז עכשיו שכל אחד יגיד על עצמו כמה מילים לטובת מי שלא מכיר. מה עשיתם לפני 25-30 שנה, מה עשית מאז ומה אתם עושים היום. אבל ממש בכמה משפטים…

ilan eitan:

איתן: באותה תקופה הייתי סטודנט בבצלאל, מאז עברתי בין עבודות מסחריות בעיצוב לבין יצירה חופשית, או אם תרצה: אמנות. על הדרך אני גם מרצה ב-20 השנה האחרונות וכיהנתי כראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון.

Yuval Saar:

סטודנט באיזו מחלקה ומתי סיימת?

ilan eitan:

איתן: למדתי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל וביליתי חלק מהזמן גם במחלקה לאמנות. באופן כללי הייתי מעט בירושלים ונאמן לתל אביב.

אילן: התקופה ההיא נראית לי היום מעט מעורפלת ואני לא זוכר בדיוק. עבדתי גם במשרדי פרסום, גם באינסטלציה אצל אבא שלי. אחרי זה הקמתי את חברת המיתוג הראשונה בארץ שנקראה YYY ועם השוונג של האיש ההולך עבדתי בקמפיינים פוליטיים לראשות ממשלה בארץ ובכמה מקומות בעולם. איתן שכח לציין שגם הוא היה שם. זאת אומרת שעבדנו בכמה קמפיינים פוליטיים יחד.

Yuval Saar:

איזה קמפיינים למשל?

ilan eitan:

בנימין נתניהו ב-96, אהוד ברק ב-99, וסוציאל דמוקרטים ברומניה. זה ביחד. אילן עוד הוסיף כמה.

Yuval Saar:

ואילן – מה אתה עושה בשנים האחרונות?

ilan eitan:

עוסק בייעוץ אסטרטגי מחד, ובעל חברה למיפוי עצים ברשויות מקומיות מאידך. אל תשאל אותי מה הקשר!

Yuval Saar:

מיפוי עצים??? יסלח לי לרגע האיש ההולך אבל זה נשמע מעניין

ilan eitan:

כן… ידעתי. זה בא מהיותי ילד תל אביבי. אני מאמין שלכל ילד שמורה הזכות לטפס על עץ גם אם הוא חי בעיר. זה חיק הטבע שלו. אחרי לא מעט מאבקים כנגד השחתה של עצים בעיר, הבנתי שחינוך זה הדרך ואיתה ניהול העצים כמשאב.

Yuval Saar:

אז רק עוד אלה אחת בקשר לזה – מי הלקוחות שלך ומה הם עושים עם התוצאות שאתה מספק להם?

ilan eitan:

שאלה מצויינת (למדתי משהו מפוליטיקאים…). סליחה על ההשאלה אבל זה דומה למשפט שתמיד אומרים ביום השואה: "לכל איש יש שם". אם העץ לא רשום, אם אין לו מיקום, אם אין לו תעודת זהות, אם אין עליו מספר אז למעשה הוא איננו ואפשר להוריד אותו מחר, להכחיש שהיה שם, להזניח אותו. הלקוחות שלנו הן רשויות מקומיות כמו כפר סבא, טירת כרמל, מוסדות חינוך. ברגע שיש מידע, ניתן לנהל. אפילו לעמודי חשמל יש מספר מאותה סיבה בדיוק ואף אחד לא ישאל למה. אגב לחברה קוראים יער עירוני. מת על השם הזה.

Yuval Saar:

וואלה. טוב יש לי עוד הרבה מה לשאול אבל נשאיר את זה לפעם אחרת. בוא נדבר על האיש ההולך. כמה זמן עבר מאז?

vitrina-holech3

ilan eitan:

מאז הגרפיטי 25 שנה: דמות האיש ומתחתיה הכותרת "בקרוב אגיע רחוק".

Yuval Saar:

אני הייתי אז בן 15 ואני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. בני כמה אתם הייתם?

ilan eitan:

היינו בני 25. איתן כמובן היה הרבה יותר צעיר 🙂

Yuval Saar:

כמה הרבה יותר?

ilan eitan:

בכמה שניות טובות. לא יודע, יש לו issue עם מספרים. הוא מעורפל בנושא.

Yuval Saar:

אז אני רוצה רגע ללכת דווקא ל-2013. מה הרלבנטיות של להציג היום את האיש ההולך?

ilan eitan:

רגע, מדברים רגע כדי לנסח משהו משותף.

Yuval Saar:

אין בעיה

ilan eitan:

זה רלוונטי בכמה מישורים. ראשית חשוב לזכור שהעשייה של האיש ההולך הייתה פרוייקט שביקר והעלה לדיון את השליטה של המרחב הציבורי. המחאה שהיתה לפני שנתיים הוכיחה שעשיה אותנטית במרחב אינה ניתנת לעצירה או לשליטה. זה אחד. שתיים, העיסוק שלנו באקולוגיה אורבנית, שאז נחשב ללא פחות מתמהונות, רלוונטית – שלא לומר קלישאתית – היום. ובנוסף, הקריאה ליוצרים לא לסיים את עבודתם בעשייה דו-מימדית אלא לחרוג מגבולות הדף ופשוט לצאת לרחוב. ולסיום, מי שרוצה לראות איך עושים קמפיין אמיתי עם תוכן שנוגע לחייהם של אנשים שיציץ בקמפיין של האיש ההולך. ועוד לא אמרנו מילה על מיתוג; האיש ההולך הוא בית ספר למיתוג.

פעם היינו טוחנים שבוע על שאלה כזאת עד שהיינו מסכימים על שלוש מילים. היום זה הולך יותר קל אבל עולה בבריאות.

Yuval Saar:

למה אתם מתכוונים כשאתם אומרים אקולוגיה אורבנית?

ilan eitan:

היה מקובל לחשוב שנושאים אקולוגיים זה מחוץ לעיר. ביצות חורף, שימור יערות שמורות טבע וכו׳. זה מתקשר אגב עם הענין של יער אורבני. השמירה על העץ ליד הבית שלך, זאת אקולוגיה אורבנית. ההבנה שרוב האנושות חיה בערים ועוד ההגירה נמשכת, העיר כמכונת מגורים צריכה להיות אקולוגית. ומכאן, שמים לשתיה, אויר לנשימה, מרחב הליכה, התניידות ודברים שדרושים כדי לחיות, הם הנושא הבוער ביותר בעולם.

vitrina-holech5

Yuval Saar:

תסלחו לי רגע אבל אני זוכר את האיש ההולך כמשהו תל אביבי מגניב, ואתם טוענים שהיה בזה משהו עם הרבה יותר עומק

ilan eitan:

היית ילד 🙂

Yuval Saar:

ציפיתי לתגובה הזו…

ilan eitan:

ובכל זאת… השקענו הרבה מאד מחשבה בכל דבר שעשינו. היה לנו כבוד גדול למרחב הציבורי. הרגשנו שאנחנו לא יכולים סתם לבוא ולמרוח את השני גרוש שלנו. למרות העשייה הדאדאיסטית והאנרכיסטית הדברים נעשו בתשומת לב גדולה, בגימור מחשבתי לא פחות מאשר חומרי.

Yuval Saar:

אז אני רוצה לשאול איך הסטודנטים שנחשפים לתערוכה הזו במכון מגיבים אליה? איתן, אתה הרי מלמד במכון ובטוח מקבל תגובות

ilan eitan:

באמת עברתי בתערוכה עם הרבה סטודנטים. הפתיעה אותי ההתעמקות שלהם בחומרים שרחוקים מהם בזמן. היתה התלהבות והתפעמות מהאותנטיות של הפרוייקט והערגה שלהם לסוג של עשייה כזה. הם רואים את זה מעין פאנק. אני אומר להם, שאני מצפה מהם לסוג כזה של עשייה של מחוייבות ואחריות כלפי היצירה שלהם. גם אם זה אומר עימות עם גורמים ממסדיים.

Yuval Saar:

ו… אתה חושב שיש סיכוי שכזה דבר יקרה היום?

ilan eitan:

נראה שהסטודנטים היום יותר קונפורמיסטים ודרוש event עם 100,000 לייקים בשביל לצאת מהבית. היום דרושה סיבה. לנו לא נדרשה סיבה מעבר לחדווה, לדרייב לצאת לרחוב כמו ילד רחוב. אני רוצה להוסיף שעבודה נכונה עם סטודנטים יכולה לדחוף אותם מחוץ למרחב הכיתה. יש לי גם קורס שנקרא "איור במרחב" בו הם נדרשים לעבוד בסביבות אמיתיות.

Yuval Saar:

זה באמת נשמע מעניין, אבל נשאיר את זה רגע בצד. אולי זה הזמן שתגידו בכלל מה יש בתערוכה, איך היא מסודרת, מה היה חשוב לכם להכניס, ומה נשאר בחוץ

vitrina-holech1 vitrina-holech2

ilan eitan:

ראוי לציין שזו תערוכה שיזם והוביל אריה ברקוביץ' במסגרת קורס אוצרות של המכון. אנחנו בעיקר באנו להפריע. ובכל זאת, נברנו בארכיון שלנו שהפתיע אפילו אותנו בעומקו. היו דברים ששכחנו שעשינו. התערוכה ערוכה בצורה כרונולוגית מעצם היותו של האיש הולך. זאת אומר הצגת צעדיו. יש בתערוכה איורים שהופיעו בעקביות בעיתון העיר, עבודות סביבתיות עצמאיות בכמה וכמה פרוייקטים שהוצבו במרחבי העיר וכן אקורד הסיום: האיש ההולך לראשות העיר. כדאי לציין שעל פי הסקרים האיש ההולך זכה לשלושה מושבים. רק לשם השוואה, דן להט מיש עתיד זכה בבחירות האחרונות בתל אביב למושב אחד. אנשים האמינו שהאיש ההולך באמת קיים והזדהו איתו ועם הרעיונות שלו.

Yuval Saar:

אני לא מכיר את דן להט אבל אם הייתי צריך לבחור אותו או את האיש ההולך אני יודע במי הייתי בוחר…

ilan eitan:

אתה יודע להגיד את הדברים הנכונים לפוליטיקאי… ועוד משפט על הסגנון. ניסינו לשמור על אווירה של רחוב. לא עיצוב ולא עריכה דקדקנית וסטרילית של תערוכה.

Yuval Saar:

אולי הייתי צריך לשאול את זה בהתחלה, אבל איך בכלל התחיל האיש ההולך?

ilan eitan:

על מפית בבית קפה בבוגרשוב.

Yuval Saar:

נא להרחיב בבקשה

ilan eitan:

כמו שאמרנו, כתל אביבים, כלי התחבורה העיקרי שלנו היה ללכת ברגל. היינו מבלים שעות רבות ביום פשוט בשיטוט ובין לבין בבתי קפה. היו רואים אותנו אנשים ושואלים מה אתם עושים. "כלום" היינו עונים בלי לנסות להרשים. "אבל בכל זאת", שאלו "מה עושים, מה מתכוונים לעשות״.

"בקרוב נגיע רחוק" ענינו באירוניה.

איכשהו זה נשמע לאנשים מבטיח, אז נצמדנו להבטחה הריקה הזאת ונותר רק לחבר איזה דמות דו ממדית, עם הרבה נחישות ומעט אופקים שברור שעומדת להגיע בכל הכוח לשום מקום – זהו האיש ההולך מהרמזור שהולך אבל נשאר במקום. ואם בא לך אנוקדוטה, את דמותו של האיש העתקנו על נייר פרגמנט ברחוב פנקס פינת לואי מרשל, כשאיתן על כתפיו של אילן מעתיק את הדמות. כמובן שביצענו שינויי קו, הוא קיבל בלורית עדכנית, נטיה נחושה קדימה וזהו פחות או יותר – הוא היה מוכן לשימוש. מרגע זה אפשר לומר שנגררנו אחריו. הדמות הפכה לשבלונה ומשם התחילה ההליכה.

vitrina-holech4

Yuval Saar:

איך בכלל הכרתם ונהייתם חברים?

ilan eitan:

בגדול מהים. אחר כך מצאנו את עצמנו מיטה ליד מיטה בטירונות של פיסחים. אחר כך כמה מפגשים בפינגווין, ברחוב ומי כבר זוכר?!

Yuval Saar:

אחרי כמה מפגשים בפינגווין באמת מי זוכר

ilan eitan:

כן… אגב, אני הייתי הזמר של מה שהיום זה נקמת הטרקטור. שלא תגיד שאני לא נותן לך סקופים.

Yuval Saar:

תכף תגיד לי שאיתן היה המתופף

ilan eitan:

לא, איתן בסך הכל קיבל בירות בחצי מחיר

Yuval Saar:

לול. מה השלב הבא? ספר? סרט?

ilan eitan:

אנחנו אכן עובדים על ספר. התערוכה באה על הדרך במהלך מחשבות שלנו על הוצאת ספר עם מעלליו של האיש ההולך.

Yuval Saar:

נייס. מה עוד? משהו חשוב שצריך להגיד ולא אמרתם?

ilan eitan:

אנחנו חושבים שחסר קצת הקונטקסט. זה היה בתקופה שלעיתון העיר היתה עוצמה כמו של ערוץ 2 היום, וכדאי לזכור שערוץ 2 בכלל לא היה קיים. לא היה פייסבוק. לא היה אינטרנט. זאת הסיבה שלרחוב היה מקום כזה גדול שהיום מרסס גרפיטי או אמן רחוב יכול רק לחלום עליו. עוד דבר, שאנשי התקשורת שהיום הם המשפיעים היו חלק מסביבת העשייה שלנו: רינו צרור ולאחריו גל אוחובסקי ערכו את עיתון העיר. גיא פינס היה עורך משנה של המדור שלנו. אדם הורביץ (ששר ומנגן בקליפ של האיש ההולך) היה גיבור תרבות עם נושאי המגבעת. שלומי ברכה היה המפיק וכתב את המוזיקה לג'ינגל של האיש ההולך. והיו עוד רבים…

Yuval Saar:

לגמרי. באמת תקופה אחרת

vitrina-holech6

2 תגובות על הכתבה

  1. עוזי

    המון תודה על התערוכה ובעיקר עבור הראיון…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden