אני רואה במיפוי את הפרדיגמה המדעית והתרבותית המרכזית של העידן הנוכחי

בחודש שעבר נפתחה בגלריה המחקרית של התואר השני בעיצוב משולב, במכון טכנולוגי חולון, התערוכה קרטוגרפיה של הבלתי נראה (The Cartography of the Unseen), העוסקת בהשלכותיו של מושג המיפוי. התערוכה עוסקת בקריאה פוליטית של מנגנוני הגילוי וההסתרה שבמעשה הקרטוגרפי, גם באמצעות חשיפת ההיבטים האידיאולוגיים שלו, וגם כהזמנה לפעולה באמצעות מיפוי. היא סוקרת את האופנים שבהם מתנה עיצובן של המפות את עצם פרשנותן, בוחנת כיצד משפיעה פעולת המיפוי על ארגונו מחדש של המרחב הממופה, ומציעה לראות במופעים השונים של המיפוי פעולה פוליטית, שבמקרים מסוימים “פועלת כנגד עצמה”, כלומר חותרת תחת אקט המיפוי עצמו.

במסגרת התערוכה מוצגים 13 פרויקטים שנערכו במקומות שונים בעולם, המציגים מנעד רחב של התייחסויות להיבט הפוליטי של המעשה הקרטוגרפי. ביקשתי מאוצרת התערוכה, ד״ר יעל אילת ון-אסן שתספר קצת על נסיבות הקמתה ולמה מיפוי מעניין אותה כל כך.

אהלן

הי יובל

מה שלומך?

מצוין. סוף סוף גשם…

לגמרי! אבל בטח עוד יומים יהיה חמסין

בוא נקווה שלפחות היומיים האלה גם יחזיקו

מחזיק אצבעות. בואי נדבר על התערוכה

קודם כל נתחיל עם הדברים הפורמליים, שלא אשכח… התערוכה מוצגת בגלריה המחקרית של התואר השני בעיצוב משולב בפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון. עזרה לי באוצרות של התערוכה ד”ר סייפן בורגיני שהיתה גם חוקרת שותפה, והמנהל האדקמי של הגלריה הוא ד”ר דרור ק. לוי. התערוכה תהיה פתוחה על ה-26 לחודש.

זה חשוב מאד. אז אולי בגלל שהתחלנו בזה, תספרי מה זה בעצם גלריה מחקרית שנמצאת במכון טכנולוגי?

זו גלריה שממוקמת בבניין של הפקולטה לעיצוב, אבל פועלת מתוך התואר השני ויוצאת מתוך התכנים שנלמדים במסגרת התואר. התערוכה הזאת לדוגמה, מקורה בסדנה שהעברתי בשנה שעברה ביחד עם סייפן במסגרת התואר השני, שעסקה במיפוי. התערוכה הבאה תעסוק בקשר שבין אדריכלות לאנימציה והתכנים שלה קשורים למעבדת המחקר לשנה א’ שאני שותפה בהנחייה שלה, שבמוקד שלה העיסוק שקושר בין תנועה ומרחב. כל תערוכה עוברת תהליך מחקרי ואנחנו שואפים להצליח להוציא קטלוג לכל תערוכה.

אני כמובן עוקב, גם כי לימדתי בתואר וגם כי אני מלמד במכון, ובלי קשר אני חושב שגלריה של מוסד אקדמי זה מהלך כל כך ראוי ונכון, אז קודם כל כל הכבוד! ולעניננו, למה מיפוי? מה עניין, או מעניין אותך במיפוי?

אני רואה במיפוי את הפרדיגמה המדעית והתרבותית המרכזית של העידן הנוכחי. לב מנוביץ בטקסט שלו מלפני כבר די הרבה שנים טען שמאגר הנתונים הוא הפרדיגמה החדשה המחליפה את הפרדיגמה של הפרספקטיבה הקרטזיאנית. אני חושבת שאנחנו צעד אחד הלאה. את המידע צריך לארגן, כי אחרת אין לו הרבה ערך, והמיפוי כיום הוא הכלי המרכזי שבאמצעותו אנחנו מארגנים את המידע בכל תחום של החיים שלנו.

הפרספקטיבה הקרטזיאנית? למה הכוונה, למי שלא יודע במה מדובר

לפרספקטיבה שבאמצעותה אנחנו מייצגים מציאות תלת מימדית על משטח דו מימדי ובאמצעותה אנחנו מקבלים אשליה של מרחק או עומק

אז מה היה בסדנה שהעברת בשנה שעברה ואיזה קשר יש לה לתערוכה?

בסדנה ניסינו לבחון שדות שונים שבהם מתקיימות פרקטיקות של מיפוי. ביניהם, מיפויים של הגוף האנושי, מיפויים של התודעה, מיפויים שיתופיים, מיפויים אורבניים וכמובן גם מיפוי בהקשרים הגאוגרפיים שבהם עוסקת התערוכה. ניסינו לבחון, בין היתר, באיזה אופן הטכנולוגיות החדשות של המיפוי והמידע משפיעות על האופנים שבהם המיפוי מייצג את המציאות או משפיע על אופני הפעולה בתוך המציאות עצמה. אגב, הקשרים בין פרקטיקות העיצוב למדע ולטכנולוגיה הינם אחד הצירים המרכזיים בפעילות של התואר השני בכלל והגלריה המחקרית בפרט.

והקשר לתערוכה? איך בחרת את מה שיוצג?

לקח לי די הרבה זמן להחליט… יש כל כך הרבה מיפויים בכל כך הרבה תחומים עם ויזואליזציות מקסימות של תופעות שעד לפני מממש מעט זמן לא היה לאף אחד מושג איך הן נראות… בסוף פשוט הייתי צריכה לבחור בין המון אופציות מעניינות. החלטתי ללכת לכיוון שיותר מעניין אותי והוא הכיוון היותר פוליטי, ולבחון אותו דווקא דרך התחום המסורתי של המיפויים הגיאוגרפיים.

את יכולה לתת דוגמה או שתיים? ואז יש לי משהו לשאול באופן כללי

בטח. קשה לבחור במה להתחיל. בתערוכה יש 13 עבודות שמציגות כל אחת באופן שונה התייחסות לתהליכים של הסתרה וגילוי שמתקיימים בפעולת המיפוי. אתן אולי דוגמה של שתי מפות שנקודת המוצא שלהן דומה, אך הטווח של כמעט 30 שנה שביניהן מייצר פעולת מיפוי שונה בתכלית.

המפה הראשונה היא מאמצע שנות ה-80 והיא מפה של שכונת עוני של העיר כלכותה שבהודו. שכונה זו סומנה במפות העירוניות כאזור ריק מתוך מטרה של השלטונות להתנער מהאחריות לספק לתושביה שירותים מוניציפליים וכן לאפשר לה למכור את השטח ליזמים מתוך שיקולים כלכליים. המפה שמוצגת בתערוכה היא מפה שנוצרה ע”י קבוצה של אקטיביסטים שפעלו באזור, ברובם אדריכלים ומתכנני ערים, שבאמצעות הידע המקצועי שלהם יצרו מפה וכפו על השלטונות להכיר באזור כאזור שהם מחוייבים לטפל בו ולהפסיק את המצב שבו אוכלוסיה שלמה הנה “בלתי נראית”. בהתייחסות שלהם למפה הם טענו כי למרות שהשיגו את המטרה הפוליטית של הכרה בשכונה, הם מרגישים שהמפה לא משרתת באופן מלא את הצרכים של התושבים משום שהיא לא מביאה לידי ביטוי את הצרכים שלהם.

במפה אחרת המוצגת בתערוכה, Map Kibera, מוצג פרויקט שהחל לפני כחמש שנים בשכונת עוני של ניירובי בירת קניה שגם היא היתה לא ממופה. אולם כאן, בזכות העלויות הנמוכות יחסית של אמצעי המיפוי כיום, והעובדה שאין צורך כיום בידע מקצועי נרחב להכנת מפות, ניתנו לתושבים כלים כדוגמת מכשירי GPS ומחשבים המחוברים לאינטרנט במטרה שהם יכינו בעצמם את המפות של האזור, וזאת על בסיס ההכרות שלהם את הצרכים של האוכלוסיה. זה פרויקט מקסים שיש לו הרבה רבדים גם בהקשר של בניה של מנהיגות מתוך הקהילה. אני יכולה לספר עליו עוד הרבה…

מעניין!

כן. דווקא אלה הפרויקטים הפחות מעניינים מבחינה ויזואלית, שנראים יותר כמו מפות כפי שהכרנו אותם תמיד… יש מפות אחרות שהן גם מעניינות מבחינה חזותית

אז בואי באמת נדבר על העניין החזותי: הרושם שלי שפעמים רבות חלק מהפרויקטים שמתיימרים להציג מידע עושים את זה בצורה אולי מאד יפה אבל לא ברורה בעליל. לפעמים נדמה כאילו מה שחשוב זה היופי ולא הקריאות

אני לא יודעת… במצב של כמויות המידע כיום חשוב כמובן שהמפות תהיינה קריאות אחרת אין טעם לעשות אותן. הבעיה שהמידע לעיתים כל כך מורכב ומרובד שזה לא פשוט למצוא דרך לארגן אותו באופן גרפי. לא סתם תחום האינפוגרפיקה כל כך מתפתח היום. אחד הדברים הכי מרתקים כיום בתחומי המיפוי היא היכולת למפות תופעות שפעם לא היה ניתן למפות אותן או להצליב מידע מתחומים שפעם נחשבו לבלתי קשורים.

באמצעות מיפוי ניתן כיום לאתר תבניות התנהגות שניתן “לעבוד” איתן בהמשך. לדוגמה, בתערוכה מוצגות שתי מפות דינמיות עם ויזואליה מדהימה. האחת מציגה את דפוסי התקשורת הסלולרית בעיר ז’נבה בשוויץ, ואילו השנייה היא מיפוי של תנועת המוניות בעיר וינה במשך יממה.

אז הנה עוד תהייה: למה זה בכלל חשוב דפוסי התקשורת הסלולרית בז׳נבה ואת מי זה מעניין?

את המפה הזאת הזמינה ומימנה עיריית ז’נבה. בטקסט שנכתב על המפה מטעם העירייה נכתב כי הם מתכוונים להשתמש במידע שהיא מספקת בתהליכי התכנון העתידיים שלהם. ע”י ניטור שיחות הטלפון הם יודעים מתי מתחילה הפעילות התקשורתית בעיר ומתי היא מסתיימת (כמעט) בלילה. בין אילו אזורים בעיר מתקיימים קשרים (חברתיים ועיסקיים) ובאילו שעות. הם מצליבים את המידע הזה עם נתונים נוספים ויכולים ללמוד מכך הרבה.

כל יום לומדים משהו חדש… שאלה אחרונה אם כך: עם מה חשוב לך שהמבקר בתערוכה ייצא? יבין? יחווה?

תערוכה זה תמיד שילוב של שניהם. התערוכה לא מוצגת כתערוכה המציגה 13 מפות שונות אלא כמפה תלת מימדית ומתפקדת למעשה כ”מטא-מפה” המייצרת מפות בתוך מפות. את הגלריה רשתנו עם tag-words המייצרות קואורדינטות בתוך החלל על בסיס מושגי מפתח המשויכים לכל אחת מהעבודות. בכדי להבין את התערוכה צריך להבין קודם כל את המקרא שלה ואת מנגנון המירחוב של המפה שעומד בבסיסה. אני חושבת שהחוויה עצמה של הפענוח, עוד לפני העיסוק בתוכן של העבודות עצמן היא מסקרנת שלכשעצמה.

וואלה…

אני חושבת שמי שבא לתערוכה יכול ללמוד ממנה הרבה. אני יכולה להעיד על עצמי שלמדתי המון בתהליך ההכנה של התערוכה ואני בטוחה שאני יכולה לדבר גם בשמה של סייפן. התערוכה מגוונת וכוללת מפות ממקומות שונים בעולם שדרכן ניתן ללמוד על מציאויות במקומות שאין לנו הרבה ידע לגביהם כדוגמת מיפוי של העיר בגדד שנערך על ידי סטודנטים המתגוררים בה ומתארים מציאות של עיר במצב של טרור בלתי נפסק. דרך התערוכה גם למדתי על הגבלות התנועה של הפלסטינים בגדה המערבית.

יחד עם זאת המוקד של התערוכה הוא העיסוק בנושא המיפוי עצמו. דוגמה לכך היא מפה של קרטוגרף יפני שעבד מעל 10 שנים על פיתוח מפה המצמצמת באופן ניכר את העיוות שקיים במפות הסטנדרטיות שמופיעות באטלסים שאנחנו משתמשים בהם, אך יחד עם זאת יש לה אמירה פוליטית חזקה בכך שהיא מבטלת את מושגי המרכז והפריפריה בייצוג הקרטוגרפי. לא סתם נבחרו לתערוכה מפות שמטרתן להעלות שאלות לגבי הכוח והמשמעות של פעולת המיפוי כיום. המטרה היא שאנשים לא יקבלו את שפע הפלטפורמות המיפוייות כמובנות מאליהן מבלי לתת את הדעת על המוטיבציות של מי שעומד מאחורי היצירה שלהן ולהבין באיזה אופן הן משרתות אותו.

בסופן של דבר התערוכה כוללת עבודות שמתייחסות לכך באופן מפורש כדוגמת ציורי הגגות של האמנית הניו-יורקית Molly Dilworth, שעושה סוג של פעולת hacking ל-google earth, או iSee, המהווה פלטפורמה אינטרנטית לעקוף את מצלמות המעקב במנהטן. כל כך הרבה סוגיות עולות דרך הפעולה של המיפוי שקשורות ביחס בין האזרח למדינה, בין אדם לחברו, בגבולות המשתנים בין חדירה לפרטיות לפיקוח, בין תאגידי המידע הגדולים למדינות ועוד הרבה אחרות. הייתי שמחה אם התערוכה תעלה את השאלות האלה אצל מי שמבקר בה.

וזה רק חלק קטן

כן, יצאה לי תשובה ארוכה… יש עוד מפות שבכלל לא הזכרתי, למשל המפה של תום טללים שהיא עבודת סאונד מדהימה שממפה את צפיפות האוכלוסין בירושלים… כל כך הרבה אנשים שיתפו איתי פעולה בהכנת התערוכה שהייתי שמחה להזכיר גם אותם. בהזדמנות אחרת…

נזכיר רק שוב לפני סיום שהתערוכה תהיה פתוחה עד ה-26/12 ונגיד לך שוב תודה

ותודה לך! היה מעניין