אלכס שוודר: קיר לקיר, רצפה לתקרה

בפרויקט שתכנן שוודר למוזיאון תל-אביב לאמנות, סדרה של “יחידות דיור” רכות וגמישות משתלטות על אותו מרחב לסירוגין: כשאחת מהן מתנפחת, האחרת מתכווצת ולהפך. העבודה תחת הכותרת קיר לקיר, רצפה לתקרה, מכתיבה יחסי גומלין בין אנכיות לאופקיות סביב ציר הגוף האנושי, על רקע דיאלוג הוראות התנהגות ותגובות של ציות או אי-ציות, הנשמעות בחלל.

שוודר מערב את “הצופים” בחקר המובן-מאליו ביחסינו עם החלל: איך אנחנו יודעים שעלינו “להיכנס”, ומאין וכיצד “נכנסים”? מה אנחנו אמורים לעשות כשאנחנו כבר בפנים? מה בין הציוויים של קול הנורמה לבין התשוקה שלנו לגעת, למשש או לשבת? מתי אפשר לעבור מתחת לרצפה, שנדחפת כלפי מעלה באמצעות מפוחים ואחר כך צונחת מטה וכמו דוחסת-מרוקנת את הקומה שמתחתיה בתנועת סלואו-מושן?

הנוכחים במקום נמשכים לתוך חוויה המאלצת את הגוף לחוות תנועה, אטית במודגש. המבנים הנושמים הללו, המצויים בתנועה מתמדת ונשלטים על-ידי טיימרים ממוחשבים, מחוללים מפגשים אינטימיים (במצבים של עמידה, ישיבה או שכיבה) ומגעים חושיים המתיכים ראייה ותנועה. האנשים שבפנים הופכים לשחקנים במחזה פרפורמטיבי, המתַקשרים בינם לבין עצמם ובינם לבין המבנים תוך ריחוף אטי באוויר ולוקחים חלק בכוריאוגרפיה שיוצר שם שוודר.