כל מה שחשוב ויפה

עשן בבית בנימיני

פורטפוליו News: שתי תערוכות יחיד חדשות בנושא עשן יפתחו ב-15/5 בבית בנימיני.

שריפות עישון שמשו בקהילות המסורתיות לסינטור הקרמיקה (הבשלתה באמצעות חום) והיום משמשות כאמצעי גימור המשפיע על הצבע והמרקם שלה. אמני קרמיקה המשתמשים בעישון עבודתם יוצרים באמצעותו פני שטח בעלי צבעוניות בגווני שחור/אפור/לבן/חום המהדהדים בו זמנית תרבויות מסורתיות וחיפוש אחרי שפה עכשווית. שיטת העישון מבוססת על ספיגת עשן לדופן האובייקטים הקרמים, ויצירת כתמי עשן המתמזגים באופן אורגני עם צורתו התלת ממדית של האובייקט. פעולת השימוש בעשן ליצירת האופי הצבעוני והמרקם של האובייקט מאתגרת את השליטה של היוצרים ביחס לתוצאה המתקבלת, באופן הנע מהתמסרות ליחסים בלתי צפויים בין האש, העשן והאובייקט – לניסיונות שליטה מגוונים.

שמחה אבן חן. צילום: אילן עמיחי

שמחה אבן חן. צילום: אילן עמיחי

 איזון בתנועה / שמחה אבן חן (אוצרת: תרצה ילון קולטון)

שמחה אבן חן מתמקדת בעבודותיה באיזון זרימה ותנועה. היא עוסקת בחיפוש אחר היחס בין מסה, נפח ושיווי משקל. הגופים עשויים מחומר קרמי הנצרף בשיטת ה-Naked Raku באמצעותה מתאפשרת שליטה על ספיגת העשן בדופן העבודות. אבן חן מתמקדת בצורות גיאומטריות אדריכליות פשוטות והרמוניות. החיפוי בשחור ולבן. הגריד על פני העבודות שאול מהנייר המילימטרי-גרפי ומציע מעין תוצאה מדעית ומדוייקת על הגופים ההרמוניים והחמקמקים. העבודות מאופיינות ברבדים של מתח ואיזון הנובעים הן מצורתן המדוייקת ומופשטת המושאלות מצורות ארכיטקטוניות. העבודות נראות כמרחפות ונטולות מרכז כובד בעוד הצבע השחור מאפשר אחיזה אשלייתית של כוח המשיכה. החיפוי הגיאומטרי והמשחק בפני השטח החלקים והמחוספסים יוצרים מתח עוצר נשימה.

פסליה של אבן-חן הם גופים אוטונומיים בלתי תלויים בסיפור או בחיפצון. אין בהם כל שימושיות מעבר להתבוננות ולהתענגות עם אפשרויות ההתמודדות המרחבית, הפיסולית והאסתטית. בכך מתקיים בהם ייחוד בשדה הקרמיקה מבוססת פונקציונאליות הרווחת בקרמיקה הישראלית. ״עבודות אלו בוחנות את הפוטנציאל של החומר הקרמי להגיע עד לאין-סוף. עבודתה של אבן-חן בוחנות את נקודת הקריסה של החומר; באלו נקודות צריך לתמוך בו פן יתמוטט או יתפרק; החשש התמידי מפני הקריסה שריר וקיים גם עכשיו, כאשר הפסלים כבר שרופים ויציבים. השבריריות שלהם נוכחת בכל רגע ורגע. העוצמה הגלומה בשבריריות זו היא של עמידותה הבלתי נתפשת כמעט של העדינות״, כותב חגי שגב במאמרו המלווה את קטלוג התערוכה.

בתוך המחשבה המדעית, שהיא בבסיס השיטה של אבן-חן, היא מחפשת גם אחר שיווי משקל רגשי אישי, שמוצא עכשיו ביטוי מובהק וברור. בחקר החומרים שאיתם מתמודדת אבן-חן ניכר, כי היא מחפשת שחרור מהמתווים המוכרים והידועים מראש.

הגר מיטלפונקט

הגר מיטלפונקט

פרכוס / הגר מיטלפונקט (אוצרת: שלומית באומן)

פרכוס הוא התקף אפילפטי, מצב המוגדר כ"סימני מחלה חולפים, הנובעים מפעילות חשמלית מוגברת בתאי העצב במוח״ (י. שילר, 2005)

כיוצרת החולשת על שני שדות יוצרת מיטלפונקט חפיפה בין האמנות הפלסטית הבוחנת את המציאות וההיבטים המטאפוריים שלה וזה של היצירה הקרמית. העשן משמש בעבודתה כמטביע את חותמה של מציאות מורכבת, רבת קונפליקטים ומושתקת המתרחשת במרחק דקות מאיתנו. מתוך נקודת מוצא זו יוצאת מיטלפונקט לכפר הפלסטיני קדום על מנת לסמן פעולה ולהספיג עשן בלוחות הקרמיים, במטרה ליצור מחווה המערערת את תפיסת המציאות כסוג של נורמליות. מסע עישון הלוחות של מיטלפונקט מלווה בכתיבת יומן המתאר את פעולתה:

…״בעיתון של יום שישי קראתי על מותו של זקן ערבי בן 85 מקדום, שנחנק מרימון גז שנורה לתוך ביתו ביום של הפגנות. פתחתי אינטרנט וקראתי על קדום, על קדומים, והחלטתי לעשן את הלוח הבא שלי בכפר קדום״…

הפעולה של מיטלפונקט מצביעה על ניסיון לחדד מחדש פן מקומי של המושג ״אותנטיות״ המרוקן תרבותית ואמנותית בחברה של רייטינג ומיתוג. באמצעות הטענה מחודשת זו, תוך סיכון אישי ממשי, היא מחברת בין עצם המעשה (עישון לוחות קרמיים במדורות של הפגנות בכפר הפלסטיני קדום), לבין דימוי עץ שקדיה בפריחה, המצויר/מעושן עליהם. עץ השקדיה היפהפה, נמצא במהלך ניסיונות עישון הלוחות בשיא פריחתו. הוא צח ולבן, אך מכורח המציאות הוא סופג את עשן הצמיגים הבוערים של ההפגנות. כך הוא הופך באופן מצמרר מדימוי המייצג בדרך כלל יופי ומקומיות לדימוי הסופג קונפליקט, עיוות ופרכוס של מציאות.

למרות הנסיעות הרבות לכפר קדום, הניסיונות לעישון מציאות בלוחות הקרמיקה צולחים באופן חלקי מאוד. רק לוחות בודדים סופגים עשן: במקרים רבים אין עשן אלא גז, הרוח משנה את כיוונה וכול נסיעה הופכת לחווייה משמעותית מאוד המגלה עוד טפח באין ספור אבסורדים, אך ברוב המקרים חוזרת מיטלפונקט הביתה ללא לוחות מעושנים. כך, בעצם הניסיון לעישון לוחות קרמיים במדורות של הפגנות, בוחנת מיטלפונקט את ההוויה המעוותת של תחושת ה״נורמליות״ הישראלית מתוך נקודת מוצא אישית המפגישה בין היום יום, לבין התפחמותו הסוריאליסטית. בין האוטיזם הקולקטיבי בו אנו לוקים ובין בנה האוטיסט איתמר. בין כוח פנימי מפעים וייחודי לבין אין אונות הנדמית לעיתים לפרכוס ותו לא.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden