כל מה שחשוב ויפה

רק אחרי שהתחלנו לחשוב על סדרת המונדיאל (בשנה שעברה) נזכרתי שזו שנת מונדיאל

קולקציית המונדיאל החדשה של ג׳לאדה, מותג האופנה של ירון מנדלוביץ׳, היא מסע עיצובי נוסטלגי בין מדינות שונות לאורך השנים שאירחו את המונדיאל: אוורוגואי 1930, מקסיקו 1986 ועוד. העיצובים הם רעיונות של מנדלוביץ׳ ושל המעצבים והמאיירים יואב גתי, אסנת פייטלסון, יונתן פופר ודניאל ויינברג. כל עיצוב מייצג את הפרשנות של המעצבים של התקופה, של הסמלים של כל מדינה, הצבעוניות והשפה, ועוד. הכל מודפס בדפוס רשת ומלווה בעולם שלם של פוסטרים, מדבקות וגלויות. ביקשתי מירון שיספר על תהליך העבודה ועל שוק הטישירטים בישראל, ועל הדרך שמעתי גם על הקשר שלו לכדורגל, איזו קבוצה הוא אוהד, ואיך בבון ששוכן בעיקר בהרי אתיופיה קשור לכל הפרויקט.

player-cards3 Sweden 1950

Yuval:

הי ירון. מה שלומך?

Yaron:

סבבה

Yuval:

מעולה. תגיד, לפני שנדבר על הקשר בין חולצות לכדורגל, אתה בכלל רואה את המונדיאל? אוהב כדורגל?

Yaron:

כן, אני רואה את המונדיאל ואני מאד אוהב כדורגל (:

Yuval:

איזו קבוצה אתה אוהד?

Yaron:

ארגנטינה. זה יותר אהבת ילדות רומנטית מ"אהדה"

Yuval:

הבנתי, אתה מאלה… מתי זה התחיל?

Yaron:

אני ממשפחה דרום אמריקאית גאה. יותר לכיוון ונצואלה אבל יש אפיקים ארגנטינאים, ובוונצואלה משחקים בכלל בייסבול. אבא שלי לקח אותי לראות את מראדונה ב-1986 באיצטדיון רמת גן. הייתי ביציע של הארגנטינאים ומשם זה התחיל

Yuval:

או! עכשיו הכל ברור. בן כמה אתה בכלל?

Yaron:

36

Yuval:

אולי תגיד בהזדמנות זו כמה מילים על ג׳לאדה. למרות שכבר הזכרתי את הסיפור בעבר, תספר איך מצאת את עצמך בעולם הטישירטים

Yaron:

עולם הטישרטים. נשמע עולם זר גם לי… טיילתי לפני שבע שנים עם אסנת פייטלסון במזרח על אופנוע, היו שעות ארוכות של שיעמום בזמן הנסיעה ואיכשהוא שיחה אקראית על איזה טישרטס ושל מי היית מעצב הפכה את חיי. הרעיונות הראשונים היו פחות מתוכחמים: אלי אוחנה, בוב דילן וחברות תעופה ישנות

Yuval:

אלי אוחנה? בוב דילן?? (חברות תעופה ישנות!)

Yaron:

כן, ירושלמיות מול הכמיהה לשם (איפה שבוב דילן של מעלה נמצא). זה בא לידי ביטוי עד היום: אנחנו עושים עיצובים צנועים עם נגיעות של טריוויה והיסטוריה/גיאוגרפיה, אך לצד זה משהו ישראלי ומקומי. אולי… לא מתיימר חלילה

Yuval:

אבל רגע, מה קרה בין הרצון לעשות טי שירט לאלי אוחנה לבין קולקציית המונדיאל? בכל זאת עברו כמה שנים בדרך

Yaron:

כן, לא הזהרתי אותך שיש לי הפרעת קשב חמורה… שיחה על בוב דילן יכולה להפוך לאלי אוחנה בלי ששמת לב

Yuval:

לול

Yaron:

הבנו מהר מאד כשהתחלנו עם ג׳לאדה, שאנחנו בעצם מספרים סיפור מסע. וכיאה לסיפור מסע צריך לשם דגש גם על יעדים שונים ומגוונים וגם על האמצעים למסע (מטוסים, רכבים, חלליות). אחרי כמה שנים של חולצות, שהמכנה המשותף שלהן היה שהן יעד/סובניר מיעד בעולם וכו׳, הרגשתי שצריך לאצור סדרה, וככה שילבתי את הרעיון של היעדים השונים בקונטקסט של מדינות שאירחו את המונדיאל לאורך השנים

Yuval:

ורק עוד שאלה אחת לפני: מאיפה הגיע השם ג׳לאדה?

Yaron:

זה שם של בבון ששוכן בעיקר בהרי אתיופיה

Yuval:

אתה סתם אומר

Yaron:

ראינו את הסדרה ״העולם המופלא״ של ה-BBC בזמנו, נדלקנו על הקופים האלו באחד הפרקים. קראנו לאופנוע שלנו בהודו Gelada, אנשים התחילו לקרוא לנו ג׳לאדות ומשם הכל היסטוריה. מסחרנו את שם החיבה שלנו ):

Yuval:

קטעים. ועכשיו למונדיאל. החלטת לעשות סדרה, כמו שאמרת. מה עכשיו? מאיפה מתחילים? איך מתבצע התהליך?

10458722_749118045138412_6508018765884107345_n

Yaron:

בד"כ יש מלא רעיונות כמו אוטסטרדה שרצים במוח. מדי פעם איזה רעיון עושה תאונה חזיתית עם חלק במוח ומשהו נתקע. תכל׳ס, זה לא משהו מתוכנן. לא יאמינו לי אבל רק אחרי שהתחלנו לחשוב על סדרת המונדיאל (בשנה שעברה) נזכרתי שזו שנת מונדיאל

Yuval:

דווקא מאמין

Yaron:

חזרה לעניין: לוקחים דף ועט, בוחרים מדינות, ומתחילים להתייעץ עם המאיירים/מעצבים, ולחלק לכל אחד (הבחירה היא הדדית) יעד שמתאים לו או מדליק אותו. החולצות הפכן לסוג של עסק עם הזמן, אבל זה תמיד בא ממקום של רצון הדד ושת״פ פורה ולא הזמנת עבודה. חושבים על המיתוג הכללי, איך להעביר את הסיפור בדרך לא מסחרית מדי או צפוייה מדי, צבעוניות של קולקציה, התאמת צבעים של מדינות וכו׳

Yuval:

מה ההכשרה שלך בכלל בתחום?

Yaron:

12 שנות לימוד באורט רמות ותואר ראשון בגיאוגרפיה

Yuval:

תואר ראשון בגיאוגרפיה. גם פה זה מסתדר… ואיך אתה בוחר את המעצבים? אולי תגיד מילה על מי עיצב את הקולקציה

Yaron:

אסנת פייטלסון, יונתן פופר, יואב גתי, שירי ורד, דניאל ויינברג והחברים שאני עובד איתם אחראים על הצד של תעודת בוגר מחלקה לעיצוב. אני חושב שאני אישית מביא עין חדה אבל שונה, לטוב ולרע

Yuval:

ולמה דווקא הם?

Yaron:

כי זה צמח טבעי, ואני חושב בכנות שהם המעצבים הכי טובים שאני מכיר. לכולם יש קריירות משלהם ועיסוקים פול-טיים, אין עליהם לחץ פה בד״כ

Yuval:

אכן מוכשרים. אין מה להגיד… בוא תתן כמה דוגמאות מהקולקצייה, אלו דוגמאות אתה אוהב במיוחד ולמה (ואני יודע שזה קשה אבל אין ברירה)

player-cards Mexico 1986

Yaron:

אני אוהב את כולם, אבל בתור דוגמה: מקסיקו 1986 של יונתן פופר שמשלב בין שתי אהבות ילדות נוסטלגיות: המונדיאל הראשון שצפיתי בו בתור ילד (ארגנטינה ומררדונה זכו) והסדרה ערי הזהב הנסתרות, שתמיד היתה מסתורית, כיפית וקצת קריפית עבורי בתור ילד + זה עיצוב מעולה

Yuval:

אני חושב שאני הכי אוהב את אורוגוואי 1930 של יואב גתי. משהו בשמש ובעשן והאוניה והים – ממש ממש מוצלח בעיני

Uruguay 1930 Azul

Yaron:

כן… טוב לי קשה הכי לאהוב כי אני בתהליך מהרעיון/סקיצה עד לבית דפוס. אני נקשר לכולם, בעיקר לטעויות שמאתגרות את ה-OCD שלי, אבל אורוגוואי היא קלאסית. כל מה שיואב נוגע בו יוצא קלאסי (בלי להתחנף)

Yuval:

זה בסדר, מותר קצת… ועכשיו אני רוצה לחזור למה שאמרת מקודם על העיצובים הצנועים עם נגיעות של טריוויה והיסטוריה/גיאוגרפיה, אך לצד זה משהו ישראלי ומקומי. אם אתה צריך לאפיין את שוק הטישירטים המקומי, מה אתה יכול להגיד עליו? בהשוואה אליכם? בכלל?

Yaron:

אני לא בדיוק יודע מה זה אומר. אין ממש סצינה של טישרטס ישראלית, כמו שיש למעצבים, מאיירים, זגגים או כל מקצוע אחר. אבל יש הרבה אנשים מוכשרים מן הסתם בארץ. רובם לא בוחרים לעסוק בטירשרטס, או פרינט באופן כללי, אולי רק כהבלחה או חלום חד פעמי. בכל הנוגע לקהל, לקוחות, עוקבים או איך שלא נקרא להם, אני מזהה קהל ממש אינטליגנטי. תל אביב וישראל בכלל היא מקום של אנשים מביני עניין. גם בעיצוב וגם באופנה

Yuval:

והשאלה הבלתי נמנעת – מצליחים להתפרנס מזה?

Yaron:

אפשר להתפרנס מהכל. זו בחירה, יש מחיר להכל, ואם מוכנים לשלם אותו אז אפשר. זה בסופו של יום אמצעי נפלא להתבטא בו, גם רעיונית וגם עיצובית. זו תערוכה מהלכת וזו זכות גדולה שאנשים אשכרה לובשים את זה בסוף. בכל מקרה לסכם את עניין ה-$, אני לא מהמתלוננים

Yuval:

כן, לזה כבר שמתי לב… מה הלאה? מה הדבר הבא?

Yaron:

להתלונן יותר… לעשות קופה (:

לפתוח 10 סניפים ולקנות דירה. נראה לי ברצינות, הכוונה היא להצטמצם ולגדול בו זמנית, להפוך כל סדרה למוגבלת, כדי לא להעמיס חולצות על הרחובות, לשמור על הייחוד. יש כבר 2 סדרות סודיות בדרך (:

player cards2 West Germany 1974

Yuval:

מה עם קולקצייה מיוחדת לשבוע האיור 2015?

Yaron:

לגבי שבוע האיור 2015 זה נשמע לי כמו שבוע וארוע מכובד ויזמה מבורכת, הזדמנות להשיק את אחד הפרויקטים, או לחילופין לעבוד על משהו מיוחד לכבוד

Yuval:

תשובה טובה! אני כבר מוסיף אותך לטבלה… משהו חשוב נוסף לפני שמסיימים? אולי איפה קונים וכמה עולה?

Yaron:

קונים בסטודיו בשכונת נגה (רחוב סגולה 8). יש חנות בפייסבוק/אטסי וקיצר לא חסר. עולה בין 90-130 ש״ח, הכל תוצרת תל אביב (מבחירת הבדים, עיצוב, הדפסה, תפירה)

Yuval:

שנאמר, made in tlv

Yaron:

לפעמים תופרים במשולש, אבל זה פרקטיקלי תל אביב (:

טייבה, תל אביב, למי איכפת

Yuval:

כן, כן

Yaron:

אני חייב רק להדגיש שוב משהו ולא מטעמי צניעות

Yuval:

קדימה

Yaron:

ג׳לאדה זה משהו שרץ בראש שלי, אבל זה לא קורה, קיים, מצליח או שורד בלי אסנת פייטלסון, יונתן פופר, דניאל ויינברג, סיוון קוויאטק וגיטה רוטר. זו תוצאה של שיתוף פעולה וזה הלקח והיופי, לטעמי. מאיירים, בניגוד למוזיקאים (שמתאגדים בלהקות), מאד מפחדים מכל דבר שהוא לא הם והוואקום, וזה כיף לשבור את זה ולעבוד יחד

Yuval:

לגמרי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. לי אכפת

    Yuval:
    שנאמר, made in tlv
    Yaron:
    לפעמים תופרים במשולש, אבל זה פרקטיקלי תל אביב (:
    טייבה, תל אביב, למי איכפת
    Yuval:
    כן, כן

    אתם רציניים?
    לא, עיצוב הוא לא דבר משולל קונטקסט. הוא חי במקום מסויים, מושפע מערכים מקומיים ומשפיע על תפיסת הזהות מקומיים.
    עם כל הכבוד לאושיות העיצוב שאתם, פליטת פה זחוחה כזו מדגימה עד כמה נוח למחוק אלמנטים מעוררי אי נוחות מהשיח.
    כי בעיצוב אפשר להגיד "למי אכפת". טייבה = תל אביב? קונפליקט, זהות לאומית, יובל סער. כן כן. למי אכפת.

  2. ג׳לאדה

    חבר, לקחת את זה למקום של זהות לאומית, אנחנו בסהכ מעצבים ותופרים חולצות, אם התופר מתגורר בכפר במשולש, בטייבה או בתל אביב זה לא מעניין אותנו. זו לא פליטת פה ואם יש בעיה בלעבוד עם ערבים ( בני מיעוטים זה מתנשא) בגלל שיש קונפליקט אז זו לא בעיה שלנו, אני לא רואה את הדברים כך. לי באופן אישי לא איכפת, בלי קשר אני מכבד את דעתך השונה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden