Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
מעבדה לברור אבני הבניין של הקשר בין צורה לבין קול
עטיפת דיסק, כרזה להופעה, שילובי סאונד בממשקי מחשב, וידאו-קליפים, כלי נגינה, מערכות סאונד, תכנון מרחבים אקוסטיים: אלו רק כמה מהביטויים לקשר ההדוק שבין עיצוב ומוזיקה; קשר, שפחות מדברים עליו ועוסקים בו בעולם העיצוב, למרות התפקיד החשוב וההשפעה המכרגעת שיש לעולם העיצוב על המוזיקה.
במפגש מיוחד שיתקיים במסגרת אירועי רגע אחד בבניין העיריה, ביום חמישי ה-30/10 בשעה 21:00, אעסוק בחיבור שבין העולמות עם שרי ארנון, מעצב, יוצר בין תחומי ומרצה בכיר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. ארנון, שהעביר בארבע השנים האחרונות בבצלאל את הקורס צורה וקול, יציג במהלך המפגש מבחר מעבודות הסטודנטים, לצד דוגמאות רלוונטיות עכשוויות מרחבי העולם, כמו לדוגמה התערוכה Making Music Modern, שתפתח בחודש הבא במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA).
עד יום חמישי, הנה כמה מהדברים שנדבר עליהם:
Yuval:
הי שרי
Sheri:
הי יובל
Yuval:
מה שלומך?
Sheri:
שלומי מצוין. ראית את המייל ששלחתי עכשיו?
Yuval:
כן. אני בדיוק מסתכל על העטיפה של דודה עם הפחית שעיצבת, ולא מצליח להיזכר בה
Sheri:
היא היתה קיימת. הוציאו לה גרסה חדשה בפורמט דיסק כפול. על בסיס אותו הצילום של אבי גנור
Yuval:
מאמין לך. תגיד, איך קרה החיבור שלך למוזיקה?
Sheri:
החיבור מן הסתם התחיל בזה שהייתי ילד ששר, עם גיטרה, ובמקביל גם צייר. בשלב ההכרעה על לימודים גבוהים פניתי לעיצוב אבל המשכתי לקיים את הגעגוע למוזיקה. פחות או יותר בשליש הקריירה שלי, בערך בגיל 37, חזרתי ללמוד לנגן הפעם בסקסופון, ונשאבתי לעולם הג’אז
Yuval:
אתה עדין מנגן?
Sheri:
כן, במשך השנים היו גם הרכבים והופעות. כרגע אני בתקופת אינקובציה.
Yuval:
שזה אומר?
Sheri:
שאחרי תקופה שכמעט ולא ניגנתי בגלל התפקיד שלי כמנהל המכון לאמנויות בתל-חי אני חוזר בהדרגה גם לכושר וגם לראש. מתאמן וחושב.
Yuval:
מגניב. ובתור מעצב? איך הגיעו עטיפות התקליטים?
Sheri:
סיימתי את הלימודים ב-78 בבצלאל והתחלתי לעבוד ישר כעצמאי. אחרי שנתיים הגיע העטיפה הראשונה, ללהקת דודה, דרך עבודתי עם אבי גנור, ואחר כך זה התחיל לזרום באופן טבעי מהחברות. עיצבתי ללא מעט אמנים במשך כעשור, ומתוך זה התחיל לדקדק לי לחזור למוזיקה בפועל.
Yuval:
ואז מה? גם אתה נפלת קורבן למעבר מתקליטים לדיסקים? כמעצב, כלומר
Sheri:
שכחת גם קלטות. זה היה פורמט מתועב במיוחד. וכן, היה שלב ביניים שכל תקליט יצא בשלושה פורמטים. דווקא עם הפורמט של הדיסק הסתדרתי לא רע. זה איתגר מהכיוון של לתמצת ולדייק.
Yuval:
אז מתחילת שנות ה-90 ועד היום, איך המשיך העיסוק שלך כמעצב בעולם המוזיקה?
Sheri:
בתחום העטיפות עסקתי פחות ופחות, חוץ מאשר רומן מתמשך עם קורין אלאל שעיצבתי לה את כל עטיפותיה עד תחילת 2000. בשלב הזה כבר הייתי אחרי לימודים חלקיים ברימון ועם פניה ללימודי תואר שני באדריכלות, שהובילו אותי בהמשך לפרוייקטים של תקשורת חזותית במרחבים פיזיים. מתוך זה התחילו להתברר לי קשרים שסיקרנו אותי מאוד, בין מרחב לזמן, לתנועה במרחבים פיסיים ווירטואליים ובמוזיקה.
גם האילתור והג׳אם כמרכיבים יסודיים במוסיקה שעסקתי בה ריתקו אותי והתחלתי לפתח עמדה אחרת כלפי כל עיסוקי בעיצוב – כמעצב, כבעל סטודיו שמעסיק עובדים וכמורה.
Yuval:
זה בדיוק הזמן אם כך שתספר על הקורס שאתה מעביר בבצלאל בארבע השנים האחרונות, צורה וקול, ושאת תוצריו אפשר לראות באתר הקורס. מה אתה יכול לספר על הרציונל שלו?
Sheri:
אני מתייחס אל הקורס, וגם מציג אותו כך לסטודנטים, כמגרש משחקים או מעבדה לברור אבני הבניין של הקשר בין צורה לבין קול, ומשם בין תקשורת מוזיקלית לתקשורת חזותית. בזכות הטכנולוגיות הנגישות יש היום יותר מתמיד שימוש במדיומים השונים וחיבור ביניהם. המטרה של הקורס היא להבין את המרכיבים כדי לשכלל את השימוש מעבר לאינטואיציה או אסוציאציות שטחיות.
Yuval:
זה קורס עיוני או מעשי?
Sheri:
זה קורס מעשי במובן שהוא מתקיים כרצף של תרגילים שהולכים ונעשים מורכבים, תוך שילוב של דיבור רעיוני ותאורטי. הוא לא מעשי במובן שהוא אינו מקנה כלים ספציפיים כמו עריכה או הקלטה. זה קורס שבמהלכו הסטודנטים מפתחים יכולת להקשבה פעילה – כלומר הם מבינים את מה שהם שומעים במובן של מרכיבים מוזיקליים כמו קצב, מלודיה הרמוניה, מבנה, תפקידים של כלים שונים ומרכיבים שונים במבנה. אחרי השלב הזה הם עוברים לשלב של פיתוח אינטרפטציה חזותית למוזיקה שהם בוחרים, אבל על בסיס של הבנת המוזיקה ולא רק אסוציאציות ותחושות כלליות.
Yuval:
אתה יכול לתת דוגמה או שתיים, עדיף עם לינק
Sheri:
דוגמה אחת פשוטה מבחינת הבהירות שלה, ומורכבת מבחינת רמת ההקשבה והפירוק למרכיבים, היא העבודה של שרה מורריו מהמחלקה לתקשורת חזותית.
זו עבודה סינכרונית, כלומר שהסאונד והאימג׳ מתקיימים במקביל באנימציה ששרה יצרה. קדמה לעבודה הזאת עבודת מיפוי מאוד פרטנית (שמופיעה גם בראש הפוסט) של מרכיבי הקטע המוזיקלי, כשהמידע שהיא העלתה במיפוי שימש כבסיס לקליפ. כל קבוצת אייקונים, גם במיפוי וגם בקליפ, מייצגת כלי וסאונד מסוים, והשימוש העקבי יוצר את האפקטיביות של העבודה.
Yuval:
אוקי. אבל זה, אם יורשה לי להגיד בזהירות, משהו שהוא די ברור. לא? התאמה של משהו אחד למשהו שני, שבמקרה הזה זה ויז׳ואל לסאונד? או שאני מפספס משהו?
Sheri:
המעקב אחרי המרכיבים המוזיקליים ברזולוציה מאוד גבוהה והיכולת לבסס את התאמת האימג׳ בהתאם היא לא מובנת מאליה. כל מי שערך פעם וידאו ביתי והצמיד לו מוזיקה, יודע שבהרבה מקרים דברים לא מתיישבים. כאן יש חיבור מאוד מדויק ומובנה, אבל העבודה של שרה היא יחסית מאוד דידקטית ברמת הסינכרון וההתאמה בין הויז’ואל לסאונד.
Yuval:
בוא תתן עוד דוגמה
Sheri:
בעבודה של ג׳ני ברי מהמחלקה לאמנות, שיצרה מיצב וקליפ שמתעד אותו, או בעבודה של טל קופמן מהמחלקה לאפנה, שיצרה בסיכומו של תהליך בגד על בסיס הבנת הקטע המוזיקלי, יש גישה אחרת לאינטרפטציה החזותית והחומרית למוזיקה.
Yuval:
אני מסתכל על העבודה טל קופמן. זה מעניין, הפרשנות ממוזיקה לבגד
Sheri:
דבר שאני מדגיש בקורס הוא שמוזיקה יכולה לשמש אותנו כרפרנס או ככלי אנלוגי לאובייקט, שבסיכומו של דבר לא כולל את המוזיקה עצמה. כמו שמחפשים בספריה עבודות עיצוב אחרות או הקשרים תאורטיים כרפרנסים לעבודה שלנו, אפשר גם להכניס לתיק הרעיונות קטע מוזיקלי.
בסיור שערכת בתערוכה שאצרת בבית האמנים דיברת על כך שבתערוכות עיצוב הציפיה היא שהקהל יבין, בניגוד לתערוכות אמנות שהציפיה היא שירגיש. בגלל שאנחנו נכנסים לקרביים של תחום שהוא מופשט לחלוטין, בקורס יש התמודדות עם ממדים תקשורתיים מופשטים, וכשהם מוקרנים על אובייקט פונקציונלי, או סימבולי, או נרטיבי, הם מעניקים לו ממד נוסף בקיום המופשט של האובייקט, הממד של ההרגשה לעומת ההבנה. זה ממד שבלאו הכי קיים בכל עבודה, אנחנו רק לא תמיד מפוקסים עליו.
Yuval:
אז עכשיו אני תוהה איך נתת ציון, או איזה מין ביקורת הסטודנטים מקבלים. כלומר, אפרופו העבודה של טל קופמן, זה נראה לי משהו מאד סוביקטיווי, האם הפרשנות החומרית שלה עובדת עם המוזיקה. אני יודע שאותו הדבר אפשר להגיד גם על לוגו או כרטיס ביקור, האם הוא עובד או מתאים. ובכל זאת. וגם מעניין אותי איך הגיבו הסטודנטים לביקורות?
Sheri:
מצד אחד סובייקטיווי, מצד שני מפתיע איך בכל זאת ניתן ליצור אנלוגיות שהן תקשורתיות בין מוזיקה ספקציפית לאובייקט ספציפי. הקריטריונים שלי להערכת התוצאות מתבססים על כך שהרשות לפרשנות של היוצר או היוצרת היא בלתי מוגבלת אבל יש איזושהי מחויבות שצריכה להיות מנומקת באמצעות העשיה, מחויבות למאפיינים של הקטע המוזיקלי. זה עיקרון בסיסי גם באלתור ג׳אז: חייבים לאלתר על משהו, וזה בדרך כלל המבנה או מרכיבים מהותיים מהמבנה, כמו קצב או אקורד מרכזי של הקטע שעליו מאלתרים.
Yuval:
וואלה. אני חייב להודות שיש הרבה יותר קשר רעיוני בין עיצוב למוזיקה ממה שחשבתי
Sheri:
ולשאלתך, כן, הסטודנטים מגיבים טוב לזה. ולמרות שאני מסתכן בלהעיד על עיסתי – הקורס הזה הוא כיף גדול גם להם וגם לי.
Yuval:
אני מבין שהקורס פתוח לכל המחלקות לבצלאל? יש הבדל בין הסטודנטים? לא במובן של טוב יותר או פחות אלא בפרשנות שמביא מישהו מאמנות לעומת תקשורת חזותית או צילום או אופנה?
Sheri:
כן, יש הבדלים. זה יותר תלוי במיומנויות של הסטודנטים מאשר במחלקות – הרבה מתלמידי התקשורת החזותית או הווידאו והאנימציה מגיעים עם מיומנוית של עבודה על ציר זמן והם נוטים לכיוון הזה. להם אני מציע לא פעם לנסות להציע דווקא פרשנות סטטית.
השנה היו לי מספר תלמידות מצוינות מהמחלקה לאופנה שאיתגרו את הפער בין החומריות שמאפיינת את מחלקתן להיבטים המופשטים והא-חומריים של המוזיקה, דווקא באמצעות עבודה עם חומר. גם עולמות הדימויים והתוכן של סטודנטים ממחלקות שונות שונים זה מזה, וזה מעניין לראות. אני בכל אופן מעודד אותם שיציעו הצעות לפרשנות בתחום המיומנויות שרכשו במחלקות האם. גם כי אני יודע שממוזיקה אפשר להפליג לכל מקום וגם כי אנחנו מקבלים מגוון רב יותר של פרשנויות ומבינים באמצעותן את העקרונות.
Yuval:
אז מכיוון שצריך להשאיר בכל זאת משהו למפגש שלנו ביום חמישי, שבו נציג עוד פרויקטים גם מהקורס וגם בכלל ממה שקורה בעולם, רציתי לשאול אם יש עוד משהו שחשוב לך להוסיף לפני שאנחנו מסיימים
Sheri:
טוב שנשאיר לחמישי כי זה הולך ומסתעף. אולי כדאי להוסיף שאנחנו בתקופה מאוד מרתקת גם מבחינת העיסוק שעליו דיברנו. סוג המוזיקה שאנחנו צורכים והאופן שאנחנו צורכים אותה קשור למהפכות יחסית צעירות. תומאס אדיסון המציא את הפונוגרף, האבא של הגרמופון באלף שמונה מאות שבעים ומשהו. פחות מ-150 שנה. לפני כן צורה וקול תמיד היו בלתי נפרדים וכדי לשמוע מוזיקה צריך היה להיות בסביבת הנגנים. קפיצת המדרגה הדיגטלית יוצרת שוב מציאות חדשה ומקום לתהות על קונבנציות של איך נראית מוזיקה.
Yuval:
זה סופר סופר מעניין ואני כבר מחכה לשמוע מה יהיה לך להגיד על זה! ניפגש ביום חמישי ה-30/10 במסגרת אירועי רגע אחד בבניין העיריה, בשעה 21:00 בחדר הישיבות של קומה 6. מספר המקומות מוגבל, כל הקודם זוכה!
