כל מה שחשוב ויפה

אוצרות של מי שעוסק ביצירה נראית שונה מאוצרות של אוצרים המגיעים מתולדות האמנות, פילוסופיה או לימודי תרבות

​לכתבי היד והספרים שמוצגים בתערוכה כלי אל כלי (נעילה: 27/11) בספריה הלאומית, נדבך משותף בהווייתם – כותביהם נעים בין תרבויות. בהקשר הזה, כותבים אוצרי התערוכה – עידו ברונו ואביעד סטולמן – שם התערוכה טומן בחובו כפל משמעות, כלי כמיכל, וכלי כצורה, ובמובן מסוים אולי גם הכלי כמרכיב בתוכן עצמו.

כמי שעוסק בשני התחומים – עיצוב וכתיבה – מצאתי ענין מיוחד בתערוכה. וכמי שהתחיל בשנה שעברה גם לאצור תערוכות, מעניין אותי במיוחד לדבר על הנושא עם מעצבים אחרים שאוצרים גם הם תערוכות. ביקשתי מברונו – מעצב ותיק ומרצה בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל – שיספר קצת על התערוכה, על העיצוב המיוחד שלה, על ציר הזמן שנמצא בה, על שיתוף הפעולה שלו עם דני הוכברג וסוניה אוליטסקי, ועל המקום שלו כמעצב שגם אוצר וגם מעצב את התערוכה. לפני הכל, עוד תמונה:

DSC_4890_resize

Yuval:

הי עידו. מה שלומך?

Ido:

מצויין, איך אצלך?

Yuval:

גם. לא רע בכלל… חייב להודות שקצת מתרגש, מחר היום הראשון ללימודים של הסמסטר, ולמרות שאני כבר רגיל, זה עדין ככה כל פעם מחדש

Ido:

קלעת בול להרגשתי. מחר אני מתחיל את השנה ה-22 שאני מלמד…פעם חשבתי שאשחק, שאהיה קצת אדיש, אבל אני מלא שמחה ומרץ כל פעם מחדש. במיוחד קורס מבוא לטכנולוגיה לשנה א׳ שאני מלמד מיומי הראשון כמורה ינוקא.

Yuval:

וואוו. 22? בן כמה אתה בכלל?

Ido:

51.5

Yuval:

אתה מאלה שסופרים את החצי?

Ido:

ממש לא. זה היה בחיוך.

Yuval:

וממתי אתה אוצר תערוכות?

Ido:

התערוכה הראשונה שאצרתי היתה תערוכה של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל שהוצגה בג׳נובה לרגל היותה בירת העיצוב האירופאית, תערוכה קטנה שעסקה בעיצוב ישראלי. העמדתי עבודות סטודנטים מול חפצים מקומיים יומיומיים שמהם קיבלו השראה. אחרי זה אצרתי את ״כחול על גבי לבן״, מסמכים מגנזך המדינה במוזיאון ישראל לכבוד 60 שנה למדינה, ועוד שתי תערוכות בספריה הלאומית לפני הנוכחית. ואולי פיספסתי עוד משהו…

Yuval:

מתי זה היה?

Ido:

שניה אבדוק בדיוק, אני לא זוכר טוב תאריכים. ג׳נובה היה ב-2004, כחול על גבי לבן ב-2008 (יגאל צלמונה היה אוצר אחראי), ״טמיר ונדיר״ בספריה הלאומית ב-2011, ועלי גרוס ביחד עם גיל וייסבלאיי ב-2012.

Yuval:

ועכשיו ״כלי אל כלי״. מה אתה יכול לספר על התערוכה?

Ido:

רק אולי הערה קטנה, אני אוצר רק תערוכות שאני גם מעצב. ובכלל, זאת אוצרות של מעצבים, אם יהיה לנו קצת זמן אולי נפתח את זה, זה נושא טעון ומעניין.

Yuval:

אתה, כמו שאומרים, מתפרץ לדלת פתוחה. זה בדיוק מה שאני רוצה לשאול – על המעצב האוצר. אבל עוד רגע נגיע לזה.

Ido:

אז לגבי ״כלי אל כלי״, הספריה ביקשה ממני לאצור ולעצב תערוכה לרגל פתיחת כנס ״הפורום הבין לאומי של הספרייה״. זו השנה הראשונה של הפורום מתוך כוונה להפכו לאירוע של קבע. כמה עשרות אנשי רוח, סופרים, פילוסופים ואנשים בעלי השפעה בעולם היהודי מתכנסים לדון בעבר, בהווה ובעתיד של הספר והספריה. מרתק. חברתי לאביעד סטולמן, מנהל האוספים של הספרייה, וביחד עשינו את האוצרות שהתבססה על מה שעשינו בזמנו ב״טמיר ונדיר״ בשינוי של כ-40% מהפריטים, תוך זיהוי של רעיון חדש (ומעניין בעבורי), שעובר כחוט השני בין החפצים/כתבים/כותבים.

בסך הכל בתערוכה יש בערך 20 פריטים. כולם מהיפים והחשובים ביותר של הספריה. למשל, ספר ״פשיטתא״ בכתב יד סורי-ארמי על קלף מהמאה ה-9, טיפוגרפיה מהממת. כתר דמשק מהמאה ה-13 שנכתב בספרד, ישב בדמשק והגיע לארץ… אבל גם מחברת שבה קפקא לומד עברית, כדי לקרוא את ברנר בשפת המקור, ולידה דפים שעליהם אחד-העם מנסה ללמוד ערבית. הוא לומד ערבית כדי שידע לקרוא את הרמב״ם, שכותב באותיות עבריות אבל בשפה הערבית… ולידם כתב יד מקורי ״משנה תורה״ של הרמב״ם! אתה מסתכל על הדיו שעל הנייר, וממש יכול לדמיין את הרמב"ם יושב וכותב.

ועוד ועוד, קשרים והקשרים. כותרת המשנה של ״כלי אל כלי״ היא כתבים וכותבים בין תרבויות. זה מתייחס לכך שהמוצגים ויוצריהם, רובם ככולם נמצאים בין לבין, בין שפות, בין תרבויות, בין ארצות, ומעלה את השאלה (כמו במקור התנכ״י של הביטוי) מה משתנה, אם בכלל, כשמעבירים מכלי אל כלי?

  DSC_4870_resize

Yuval:

וציר הזמן? מה מיוחד בו?

Ido:

ציר הזמן הוזמן בעבור אותו אירוע, אבל יעמוד באורח קבע עד שהספרייה תעבור למשכנה החדש בין המוזיאון לכנסת. הספריה ביקשה שתי הצעות, אחת פשוטה, מעין גרסה עדכנית של פוסטר גדול שעשיתי עבורם לפני כארבע שנים. השנייה היתה למשהו מתקדם/דיגיטלי, שיבטא את ההליכה של הספריה קדימה.

הספריה חשבה על מסכי מגע גדולים אינטראקטיביים. לוח הזמנים היה קצרצר, כך שהאופציה הזאת לא היתה רלוונטית, וביחד עם סוניה אוליטסקי המעצבת הגרפית שאיתה אני משתף פעולה (בהנאה מרובה) בשנתיים שלוש האחרונות, ודני הוכברג, שעובד איתי בסטודיו, גיבשנו הצעה שהיא מעין 2.5 מימדית. שילוב של טקסטים, חלקי עץ עם מאפיינים של תקשורת חזותית, חפצי מקור, ושבעה מסכים קטנים (12") עם סרטונים ואנימציות GIF.

Yuval:

2.5 מימדים. אהבתי… יכול להרחיב לגבי חלקי העץ עם מאפיינים של תקשורת חזותית? למה הכוונה? וגם – מה יש באנימציות הגיפ?

DSC_4874_resize

DSC_4882_resize

Ido:

אין כמו מראה עיניים. אבל בוא נדמיין שאנחנו ברדיו 🙂 לציר הזמן יש כיוון כללי מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. השדרה שלו היא סרגל עץ, השנתות נותנות את המקצב, את הזמן, אבל לא מודדות את השנים במדוייק. מדי פעם יש HUB שמציין שנה חשובה במיוחד. ה-HUB מופיע כדיסקה עבה של עץ עם ציון השנה.

מהציר ומהמוקדים האלה יוצאות זרועות משנה המציינות אירועים. הסרגלים והזרועות מספיק עבים בשביל שחריצים שחרוצים בהם יכילו טקסטים, דברי דפוס רלוונטיים, לוח תצוגה של פריטים מאוסף המוזיקה, תצלומים וכיו"ב. חלק מושחל לתוכם, חלק תלוי מהם במין PUSHPINS שיצרנו במיוחד. בקצה יש מדף ועליו דגם של הספריה החדשה שנמצאת באמצע תהליך התכנון. השימוש בעץ (אלון) איפשר לתת תחושה של חומריות /מקום שיש לו היסטוריה, ניחוח של מדפי ספרים ישנים עם תכנים חדשים.

Yuval:

אמנם זה אינטרנט ולא רדיו אבל אני מניח שתוכל לשלוח כמה תמונות… אולי גם איזה גיף או שניים?

Ido:

בטח, בשמחה רבה. לגבי הגיפים, באחד יש ״טיפול״ הומוריסטי בתצלום מאוד מפורסם של ראשית הספרייה. אולם מלא קוראים המביטים למצלמה, יש שם תוספות קטנות ובמיוחד, אישה שמציצה מאחורי עיתון, היתה תחושה לא נוחה עם אולם מלא קוראים ממין זכר…. מעין עריכה מחודשת של ההיסטוריה. לזכות הספריה יאמר שהם קיבלו את זה בשמחה. יש גם קולאז׳ים של תצלומים היסטוריים מהר הצופים והעלייה לגבעת רם, ודימויים מתוך האוספים, והאירועים השונים של הספרייה, הדמיות של המשכן החדש ועוד.

Abarbanel-131014

Yuval:

יפה, אני שמח שציר הזמן יישאר גם אחרי התערוכה כי הוא מסקרן אותי במיוחד. בכל מקרה, עכשיו אפשר להגיע לעניין המעצב-אוצר. זה משהו שקצת מעסיק אותי גם מהצד שלי. אני אמנם אוצר תערוכות שלא בהכרח אני מעצב, אבל אני תוהה עד כמה העובדה שאני מעצב בהכשרה שלי, משפיעה על הצדדים האחרים של האוצרות. יש לי התחלה של תשובה, אגב, אבל קודם מעניין אותי לשמוע אותך, איך זה אצלך, מה התשובה שלך

Ido:

אני חושב שאוצרות של מי שעוסק או עסק בעצמו ביצירה נראית שונה מאוצרות של אוצרים המגיעים מתולדות האמנות, פילוסופיה או לימודי תרבות. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות, אבל אני אידיאליסט של פלורליזם, כך שנדמה לי שבתמונה הכללית התרבות או הקהל מרוויחים. במבט האישי שלי משהו ביחס שלי לחומר, לחפץ, לקשר בין הסיפור שלו, התוכן שלו, המשמעות שלו, ההקשרים שלו לבין החומריות שלו, האופן שבו הוא יוצר – הוא משמעותי מאוד ולכן יבוא יותר לידי ביטוי בתערוכה שאני אוצר. אגב, בעיצוב מוצר בכלל, ובעיצוב תערוכות במיוחד, יש חשיבות מאוד גדולה ל״סיפור״ של החפץ. יש לזה קשר הדוק גם למעשה האוצרותי.

איך אתה רואה את זה?

Yuval:

שניה לפני שאני עונה, אתה יכול לתת אולי דוגמה מאחת התערוכות שאצרת, איך זה יבוא לידי ביטוי? כי נדמה לי שכל אוצר יגיד לך שיש חשיבות לסיפור של החפץ

Ido:

ה״סיפור״ זה שם כללי להרבה דברים. אני גם מניח שזו הכללה, ישנם ודאי אוצרים שאינם יוצרים שיש להם גישה מאוד חריפה ואינטימית לחומר ועשייה. אבל אצלי, בגלל שאני עושה דברים, וגם כמעצב מבצע ממש בידיים לפעמים את מה שאני מעצב, יהיו כפי הנראה ב״סיפור״ יותר מרכיבים של חומריות ועשייה.

אתן דוגמה: חוץ מהראשונה, שם העניין החומרי/קראפטי היה מאוד מודגש, שאר התערוכות שאצרתי הציגו כתבי יד, מסמכים, תצלומים, איורים, חומרים דו-ממדיים. ב"כחול על גבי לבן" במיוחד אלה היו מסמכים ממשלתיים כתובים או מודפסים על נייר פשוט. בדרך כלל הגישה לחומרים כאלה מתרכזת בצד התוכן. אני עסקתי הרבה מאוד באיכויות הוויזואליות, בניואנסים של שולי הדף, הבלאי של הנייר, הכריכות. החלקים החפציים של המסמכים שתומכים ומחזקים את הסיפור שהוא בדרך כלל (במקרה של מסמכים) קשור בעיקר לתוכן.

Yuval:

וואלה. מעניין. אני אגיד לך איפה מתחילה התשובה שלי, כי בניגוד אליך, התערוכה הראשונה שאצרתי בחיי הייתה בשנה שעברה. אמנם הספקתי מאז לא מעט, ובכל זאת… בכל מקרה, אצלי זה קשור – כמו להרבה דברים אחרים – בהיררכיה. בהכשרתי אני מעצב גרפי, ובעיני הדבר הראשון שמעצב גרפי חייב להבין זה היררכיה: מה חשוב יותר ומה פחות, למה שמים לב בהתחלה ולמה בסוף, איך גורמים למישהו להסתכל ימינה או למעלה ולא למטה או שמאלה וכן הלאה. לכן, אני חושב, שיותר קל לי לעשות תערוכות בלי תקציב ובלי מעצב תערוכה, למרות שהייתי שמח לקחת אחד כזה בכל אחת ואחת מהתערוכות שלי, זה בטוח היה מפנה לי זמן לדברים אחרים ומעשיר את החוויה

Ido:

אגב, איזיקה גאון, בכיר אוצרי העיצוב שהיה כאן, היה עושה הכל לבד, אוצרות, עיצוב, אפילו חלק מההקמה, יחסי ציבור… ובעיני זה ניכר בתוצאה, לטובה. משהו חופשי, ומחוייך וזורם בין הצורה לתוכן.

ואני מאוד מסכים איתך שהכוח העיקרי של מעצב/אוצר זה היכולת לעסוק בו-זמנית ממש בקשר בין עיצוב התערוכה/תצוגה לבין התוכן שלה. היכולת להפנות את הקהל לאן שצריך בזמן שצריך. אבל בעיני זה תפקידו של המעצב גם כשהוא עובד עם אוצר… והחלק המרתק בדיאלוג בין אוצר למעצב. אגב, לא הייתי רוצה לאצור את כל התערוכות שאני מעצב, יש חדוה גדולה בפינג-פונג הזה, בין מעצב לאוצר, וכשזה עובד טוב, הדיאלוג הזה הוא ממש הלב של העניין (שלי) בעיצוב תערוכות.

Yuval:

מסכים לגמרי. קטונתי מלהשוות אותי לאיזיקה גאון, אחד האנשים שאני באמת מצטער שלא יצא לי להכיר, אבל פעמים רבות – ולו בגלל אילוצי תקציב – אני מוצא את עצמי עושה המון דברים לבד. בסופו של דבר זה נמדד בתוצרים, ואני מקווה שזה מוכיח את עצמו במקרה שלי…

עוד משהו חשוב להגיד לפני שמסיימים?

Ido:

לא, נאמר הרבה… רק תודה, וכמובן תבוא לראות בעיניים… בסופו של דבר זה הכי חשוב.

Yuval:

זה נכון

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden