כל מה שחשוב ויפה

בהתחלה נורא השתדלתי לצייר חתול אמין אבל אז הבנתי שאין כזה דבר...

עוד לפני שנפגשנו, היה לי ברור שהדבר הראשון שאני הולך לברר עם שמרית אלקנתי הוא איך היא הגיבה כשרותו מודן וירמי פינקוס פנו אליה בבקשה שתאייר את הספר השלישי בסדרה בספריית נוח, ״מעשה בחתוליים״ מאת ע.הלל, אחרי שני הספרים הנפלאים שאיירו השניים בעצמם – מר גזמאי הבדאי ואורי כדורי – שיצאו לאור לפני שנה.

״תנחש איך הרגשתי״, היא צוחקת…

״הייתי בהלם. גם כשהיינו באמצע העבודה עדין מצאתי את עצמי לפעמים אומרת להם שאני לא קולטת שהסיטואציה הזאת באמת קורית. אמנם רותו לא הייתה מרצה שלי לעומת ירמי, שגם היה ראש מסלול איור בשנקר בזמן הלימודים שלי, אבל זה ממש לעבוד עם אנשים ש…״, היא מתקשה למצוא סיום הולם למשפט.

והאמת? אני לגמרי מבין אותה. רק המחשבה על זה יכולה לשתק גם מאיירים ותיקים יותר מאלקנתי, שסיימה את הלימודים במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר לפני חמש שנים, והפכה מאז לאחת המאיירות הבולטות בדור שלה, בזכות פרויקטים כמו על זנבה של ארנבת מאת דליה רביקוביץ, שיצא לאור ב-2012, שיתוף הפעולה שלה עם רוני פחימה בעבודה עם להקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק, ועוד.

״אתה יודע״, היא ממשיכה, ״זו פשוט סיטואציה מוזרה. במשך כל הלימודים וגם לפני הערצתי אותם, אז באיזשהו שלב פשוט פתחנו את זה ודיברנו על זה. אמרתי שזה מלחיץ אותי, במיוחד כי הדעה שלהם כל כך חשובה לי, עם כל הידע שיש להם. זה לגמרי היה סוג של הלם: מצד אחד, אוי ואבוי, איך אני אעשה את זה, ומצד שני אני לא יכולה להגיד לא.

״וזה בלי קשר לכך שאני מאד מתחברת לחזון שלהם. החיבור של ספרי ילדים וקומיקס נראה לי טבעי לחלוטין, שמחתי לתרום למפעל הזה. אני ממש רואה את החזון שלהם לא רק כחזון ספרותי אלא כ׳עיצוב תעשייתי׳. הם רוצים ליצור מדף חדש בארון הספרים. זה קונספט מדהים בעיני, עוד לפני שנכנסים לתוכן״.

החיבור של ספרי ילדים וקומיקס נראה לי טבעי לחלוטין, שמחתי לתרום למפעל הזה. אני ממש רואה את החזון שלהם לא רק כחזון ספרותי אלא כ׳עיצוב תעשייתי׳. הם רוצים ליצור מדף חדש בארון הספרים. זה קונספט מדהים בעיני, עוד לפני שנכנסים לתוכן

cover_cats_press

״קודם כל, מראש רצינו לעבוד עם מאיירים צעירים, בהחלט גם עם סטודנטים לשעבר, ולהשתמש ביכולת שלנו ובנסיון האקדמי שלנו כדי לקדם עבודות של יוצרים אחרים״, מספר פינקוס על ההחלטה לבחור במאיירת צעירה כמו אלקנתי. ״תיפקדנו פה כמו מנטורים אבל קודם כל כמו עורכי קומיקס – מקצוע שלא קיים בארץ. שמרית היתה תלמידה שלי בשנקר. בעיני היא אחד הכשרונות הגדולים בדור העכשווי של איור ישראלי, וחוץ מזה היא בן אדם שמאד כיף לעבוד איתו״.

״המטרה שלנו היא לא לעשות picture books אלא קומיקס לקהל צעיר, ויש הבדלים בין דרך הסיפור והגישה לסיפור בשני המדיומים״, מוסיפה מודן. ״שמרית מבינה בקומיקס וכבר יצרה קומיקס בעבר ולכן היא נראתה לנו מתאימה לספר. חוץ מזה, הטקסט הוא על חתולים. שמרית מצויינת בתנועה (היא גם אנימטורית) ובאיורי חיות, וידוע לנו שהיא אוהבת חתולים!״.

״זה היה ההלם השני״, אומרת אלקנתי בחיוך. ״לכל מאייר יש דברים שמרגישים לו טבעי לצייר וכאלו שלא. לא הרגשתי נוח לצייר חתולים, יש כל כך הרבה מאיירים ומאיירות שמציירים חתולים כל כך קשה״.

את טובה עם ארנבות…

״ארנבות, מכוניות… כל מה שרואים בעבודות האחרות שלי שבקושי יש בהן חתולים. לכן, הדבר הראשון שרציתי להציע להם היה מאיירים אחרים. אני לא יודעת אם הם זוכרים את השלב הזה… עד שלבסוף פשוט התחלתי לצייר הרבה חתולים. במשך שבועים ישבתי וציירתי חתולים עד שהרגשתי נוח להגיד שאני יודעת לצייר חתול. משם הכל התגלגל מאד מהר״.

cats_press_Page_07

״מעשה בחתוליים״, שיצא לאור בהוצאת מודן, ובמקביל גם בספריית פיג׳מה, הוא סיפורם של צמד חברים שמנמנים ונהנתנים – חתול שחור וחתול לבן – שמבלים את רוב זמנם במרפסת בית קפה על שפת הים. יום אחד פורצת ביניהם מריבה: מי יפה יותר? לאחר כמה ימי ״ברוגז״ מתגנבים היסוסים ללב כל אחד מן השניים: אולי באמת השני יפה יותר? השניים מחליטים להחיף את צבעיהם וכתוצאה מכך כל הסדר בעולמם מתהפך. החתולים נבהלים מעצמם ומעוררים מהומה עליזה בבית הקפה. המצב נפתר רק לאחר שהם רוחצים בים ושבים כל אחד לצבעו האמיתי.

התוצאה היא אחד מספרי הילדים יוצאי הדופן שיצאו לאור בשנים האחרונות, הודות לטקסט משובב הנפש של ע׳ הלל, לאיורים המקסימים, האינטלגנטים והמרגשים של אלקנתי, לליווי המקצועי והעריכתי של מודן ופינקוס, לעיצוב של גילה קפלן, לטיפוגרפיה הידנית של אלקנתי ולהדפסה המשובחת.

״החלטנו מראש שבפרויקט של ספריית נח נעבוד עם טקסטים עבריים קלאסיים״, מסבירה מודן את ההחלטה לפרסם דווקא את הטקסט הזה. ״שני הספרים הראשונים נכתבו ע״י לאה גולדברג, וע׳ הלל הוא בחירה מתבקשת בזכות ההומור, הנראטיביות של השירים שלו והעברית הקצובה והנהדרת שלו. הטקסטים שלו מספיק פתוחים ולצייר הקומיקס יש מרחב לבנות עליהם סיפור משלו״.

״סמכתי על האינסטיקטים שלי כילד – השתגעתי על השיר הזה בילדותי, ולא שאלתי את עצמי יותר מדי שאלות לגביו״, מוסיף פינקוס. ״אני מסכים עם רותו לגבי מרחב הפעולה שהוא מותיר למאיירים. מי שיקרא את השיר לבדו ישים לב שחלק גדול מהסיפור בכלל לא כלול בטקסט אלא נשזר לתוך הקומיקס בצורה טבעית לגמרי דרך העיבוד והאיורים. למשל, בשיר המקורי אין בכלל דמויות אנושיות ובספר שלנו יש הרבה דמויות שמשמשות כקהל לחתולים״.

העבודה על הספר נמשכה כארבעה חודשים. ״זה היה הבדל עצום בשבילי לעומת פרויקטים אחרים, אומרת אלקנתי. ״אני עדין מעכלת את זה, עדין בהלם שזה קרה. תוך כדי גיליתי שאני בהריון, היה צוק איתן. אני מסתכלת עליו עכשיו ומנסה לקלוט שעשינו ספר…״.

cats_press_Page_17

איך התנהלה העבודה מול ירמי ורותו?

״פגישות, הרבה אימיילים, הרבה התכתבויות, הרבה טלפונים. הם רצו שאני אקח את זה בקלילות ובכיף כי הם יודעים שזה לא המקום הטבעי שלי: אני לא בן אדם קליל… הם רצו שאני אסמוך על האינטואיציה שלי ואלך איתה. ללכת עם הקו שלי, עם מה שציירתי בסקיצה. גם הם עבדו על הספרים שלהם בצורה אינטואיטיבית וזורמת. אבל אינטואיטיבי וזורם אצל ירמי ורותו זה שונה ממני, זה הספר השני שלי בסך הכל. בכל זאת יש להם את הרקע והנסיון. הם אמרו ׳לא נתקעים. תשאלי אותנו כן או לא׳. וכמובן הרבה תמיכה נפשית ואינטלקטואלית״.

איך התחלת לעבוד?

״אחרי שעשיתי מיליון סקיצות הבנתי איפה אני רוצה למקם את הגיבורים, אנשי העולם הגדול, קצת כמו פרד אסטר וג׳ין קלי, אבל שמתי אותם בבית קפה עם כיסאות פלסטיק וגלידה אמריקאית. ההשראה הייתה מיוזיקלס ובת גלים – נולדתי בחיפה – השילוב הזה של גבוה נמוך. יש להם את הכובעים האלה, את כל ההתפתלויות בתנועה. כשציירתי הסתכלתי הרבה על רקדני סטפס״.

cats_press_Page_10

והצבעוניות המיוחדת?

״מההתחלה היו שלושה צבעים אבל אחרים, הם השתנו. אפילו שלא דיברנו על זה בינינו, הרגשתי שגם אצל ירמי ורותו היה שילוב של חדש וישן, ורציתי להמשיך את הרוח הזאת. משהו שנראה כמו ספר ישן שהוא גם חדש, עטיפת הבד, השפה של השיר, הרגשה של משהו קלאסי, קצת נוסטלגי אבל גם עכשווי״.

אני תוהה איפה הספר הזה הוא המשך של כתב היד היחודי שלך ואיפה יש בו משהו חדש. איפה יש בו המשך ל״על זנבה של ארנבת״, ואיפה יש בו המשך למר גזמאי הבדאי ואורי כדורי?

״זו שאלה שאני שואלת את עצמי, אם זה נראה כמו משהו שאני עשיתי. בכמה שנים שעברו מאז שסיימתי ללמוד למדתי לא להתעסק עם סגנון יותר מידי, גם ככה זה משהו שלך נורא קשה לראות על עצמך. אני חושבת שזה מאד שונה מדברים קודמים שעשיתי, כי הטקסט דרש משהו שונה. יש בו משהו קרטוני, ממש הסתכלתי על לוני טונס, רציתי להיות מצחיקה, למרות שמידי פעם לא יכולתי שלא לחשוב – אני? מצחיקה?

״אבל יש בו גם משהו דומה והוא העבודה עם קו. אני תמיד עובדת עם קו אבל פה פתאום עיוותתי אותי. התחלתי למתוח את הקווים, לשחק איתם תוך כדי שאני חושבת כמה אני צריכה לשמור על הדמות. בקומיקס, בספר, בכל דבר שיש בו נרטיב, רצף, אתה צריך מאד לשמור על הדמות שלך. אבל פה תוך כדי עבודה הרגשתי שאני צריכה לשחרר קצת, לתת לדמויות חופש״.

וההשפעה של מחול?

״לגמרי, פה גם השפיעה העבודה שלי בשנים האחרונות עם רקדנים, שהייתה מדהימה: אנחנו עושים עיצוב ואיור, זה מאחורי הקלעים, הם עומדים כל ערב על הבמה ויוצא משהו אחר. ככלל לראות רקדנים ולקבל השראה מרקדנים – רציתי להמשיך את זה כאן ובגלל זה הסתכלתי הרבה על רקדני הסטפס הקלאסים. זה פשוט מאד התחבר לי עם חתולים: זו חיה מדהימה, בלתי נתפסת, אני לא מבינה איך הם בנויים, פתאום הם שולחים את היד מהגב במין תנוחה לא הגיונית שכזאת. בהתחלה נורא השתדלתי לצייר חתול אמין אבל אז הבנתי שאין כזה דבר…״.

cats_press_Page_28

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden