Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
מצא חן בעיני שאנשים אמרו שזה הרבה יותר דומה לצפייה בסרט מאשר לקריאת ספר
ביום ראשון השבוע פרסמה מועצת הפיס לתרבות ואמנות קולות קוראים לתמיכה ביצירה מקורית, שאחד מהם מיועד לתמיכה בהוצאה לאור של ספרות חזותית לקהל מבוגרים – נובלה גרפית, פואטיקה מאוירת, קומיקס ו-״picture books״ – שבמרכזם עומד טקסט חזותי. מטרת הפרויקט היא תמיכה ביוצרים העוסקים בתחום, עידוד יצירה ישראלית של ספרות חזותית וחשיפתה לקהל הקוראים המבוגרים.
זו השנה השנייה שמפעל הפיס תומך בתחום: בשנה שעברה הקציבה המועצה 403 אלף ש״ח להוצאה לאור של 11 רומנים גרפיים. לצד יוצרים מוכרים כמו זאב אנגלמאיר ואילנה זפרן, הרשימה כללה גם יוצרים צעירים, ובתוך מנעד הנושאים הרחב שבהם יעסקו הספרים אפשר יהיה לקרוא על ימיו הראשונים בישראל של עולה חדש מאתיופיה ב־1985, על פסל אפריקני שמתעורר לחיים ביפו העתיקה, וגם על פלוגת שבויים במלחמת יום הכיפורים בקרבות ברמת הגולן – נושא ספרם של אלעד שובל ודותן גולדווסר, ״בקרב ובשבי״, שיצא לאור בהוצאת עם עובד.
הספר מספר את סיפורו האמיץ והמרגש של יצחק נגרקר, טען קשר בחטיבה 188 של חיל השיריון וחבריו, שהוטלו אל לב-לבה של הלחימה ברמת הגולן – מהרגע שיצא מהבונקר בתל סאקי ומסר עצמו לידי הסורים (וכך למעשה הציל את חייהם של שלושים החיילים ששהו איתו בבונקר), דרך שמונה החודשים בהם שהה בשבי הסורי, שבמהלכם עבר חקירות ועינויים, ועד ששוחרר ב-6 ביוני 1974. גם כעבור 40 שנה, חי בו זיכרון המלחמה, התסכול והכאב, ואינו מרפה, והסיפור מביא את חוויותיו מהקרב ומהשבי הסורי – בטקסט ובתמונה.
ביקשתי משובל וגולדווסר שיספרו על תהליך העבודה על הספר ועל חלוקת העבודה ביניהם, במה הפורמט של רומן גרפי עזר להם להעביר את הסיפור, לעומת אם הוא היה יוצא כספר זכרונות רגיל בלי דימויים, ולמה עד שכבר יוצאים רומנים גרפיים בארץ הם מתעסקים במלחמה, בשואה או בפולין.
Yuval:
הי אלעד, הי דותן. מה שלומכם?
Elad:
לא רע. ואתה?
Yuval:
גם. ואפילו: לא רע בכלל! אני מציע שבתור התחלה תספרו קצת על עצמכם בכמה מילים – בני כמה, מה למדתם, מה עשיתם מאז וכן הלאה – לטובת מי שלא מכיר
Dotan:
אלעד, אחריך
Elad:
בקצרה: בן 30, תושב נצרת עילית, במקור מקיבוץ עין דור. למדתי היסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. עוסק בכתיבת טקסטים, גם שיווקיים וגם ספרי זכרונות
Dotan:
דותן גולדווסר, 30, במקור מקיבוץ גזית, למדתי אנימציה בבצלאל ומאז עבדתי כפרילאנסר, מיני אנימציות שונות, ארט לפרויקטי אנימציה שונים, ושאר מיני עבודות בתחום. אני ואלעד מכירים מכתה א’, אגב
Elad:
אמת
Yuval:
וואלה! ומאיפה הגיע הרעיון לספר?
Elad:
אני עובד עם יוגב נגרקר, הבן של יצחק, שהספר מספר את קורותיו. הוא ביקש ממני לכתוב את הסיפור שלו ועשיתי את זה כממואר בגוף ראשון. הפרויקט נגמר ונשאר אצל המשפחה, ואחרי זמן מה עלה לי הרעיון לעבד אותו לקומיקס. המחשבה היתה שזה יהיה מעניין לספר ככה את הסיפור, וזה ייתן לי סיבה לעבוד עם דותן. דותן היה בעניין, יוגב התלהב, והתחלנו
Yuval:
מה זה אומר התחלנו? מה היה תהליך העבודה?
Dotan:
התחלנו לעבד את הסיפור שאלעד כבר כתב מפורטות לשפת קומיקס, תוך כדי השלמות של חומרים חסרים, בעיקר תיאורים ויזואליים, בראיונות נוספים עם יצחק
Yuval:
אתה יכול לפרט קצת יותר מה זה אומר לעבד: סטוריבורד? דמויות? חלוקה לעמודים?
Dotan:
אחרי תקופה של כתיבה והכנות, תחקירים שונים וגיחה לרמה, התחלנו פגישות שבועיות עם יצחק ויוגב שבהן עבדנו על סקיצות של ממש. חילקנו את הספר לחלקים, ואז הצלחנו ליצור לייאאוט של הספר כולו – חלוקה לפאנלים כדי לקבוע איך הסיפור נפרס, קצב הסיפור, משך כל חלק ורמת הפירוט שאנחנו מעוניינים להכנס אליה בכל חלק
Yuval:
ומתי ואיך נקבע אופי הקו וההחלטה על הצבעוניות?
Dotan:
אופי הקו נקבע מוקדם למדי: היה צורך בקו שיהיה מצד אחד דרמטי וריאליסטי דיו אבל מצד שני יהיה אפשרי הפקתית. הצבעוניות היא סיפור מעט שונה: הייתה מחשבה עד שלב מאוחר למדי לעשות את הקומיקס בצבע מלא אבל אחרי ש”עם עובד” נכנסו לתמונה והציעו את אופציית הדואטון גילינו שאולי זה פתרון טוב יותר לסיפור הספציפי הזה.
העבודה הדיגיטלית איפשרה גם גמישות ביצירת הלייאאוטים, עבודה חלקה יותר מול הלקוח וגם תיקונים זריזים הרבה יותר. היבט נוסף בבחירה בתהליך עבודה דיגיטלי הוא השימוש במודלים תלת ממדיים בשביל הטנקים בחלק גדול מהפעמים שבהם הם מופיעים. כדי לחסוך ציור טכני די רפפטיבי, סך הכל, ועל הדרך להגביר את רמת הדיוק ההיסטורי של הספר. חלק מהיתרון של הרקע שלי באנימציה, דווקא
Yuval:
איך עם עובד נכנסו לתמונה?
Elad:
היה לנו ברור שזה לא עוד ספר שיישאר רק למשפחה של יצחק, רצינו שהוא יגיע לכמה שיותר אנשים. התחלנו לשלוח דוגמאות להוצאות שונות, ולשמחתנו עם עובד הגיבו בהתלהבות. מסתבר שהוויזואליות של המדיום גרמה לזה שאנשים בתוך ההוצאה התחילו להראות את הקומיקס אחד לשני, דבר שקשה יותר לעשות עם טקסט פשוט
Yuval:
ומי החליט בסופו של דבר על הדברים? ההוצאה? אתם? הלקוח…?
Dotan:
אני חושב שאפשר לשבח את עם עובד על ההחלטה, במיוחד בשנה קשה זאת. בכל זאת הימור כלכלי לא פשוט… אבל בכל אופן, הייתה עבודה מול כל המערכת: תרזה בירון פריד ערכה את הספר נאמנה, וכמובן, תהליכי הגהה ועריכה לשונית. אני מוכרח לציין שההוצאה ממש הלכה לקראתנו מבחינת ההחלטות האמנותיות, גם עיצוב הספר, גם הכריכה וסוג הדפוס הייתה חוויה מאוד נעימה
Yuval:
שניה יש מישהו בדלת
Elad:
לא ידעתי שמותר לעשות את זה. בינתיים כבר היו פה אורחים, הזמנה לארוחת ערב וחתול
Yuval:
בטח שמותר! והנה חזרתי עם צרור שאלות. ראשונה, אפרופו עם עובד. ברשימת הקרדיטים מופיעה גם מועצת הפיס לתרבות ואמנות. מה היה החלק שלה בהוצאת הספר?
Elad:
במסגרת תמיכה של מפעל הפיס בפרויקטים תרבותיים, הוא גם עוזר במימון הוצאת קומיקס. עם עובד הגישו את הספר והוא קיבל תמיכה כספית. בכל מקרה לא היתה מעורבות של הפיס בתכנים או בתהליך העבודה
Yuval:
ברור. ומגניב! אז יש לי עוד שאלה: למה עד שיוצאים רומנים גרפים בארץ הם מתעסקים במלחמת יום הכיפורים (במקרה שלכם), בשואה (מישל קישקה) או בפולין (הנכס של רותו מודן)? יש לכם תשובה לזה?
Elad:
אני חושב שכשהמדיום הוא כל כך מחוץ למיינסטרים, יש נטיה לעסוק בנושאים שקהל רחב יחסית יכול להתחבר אליהם. ספציפית אצל קישקה נראה היה שמדובר בסיפור אישי לפני שזה היה סיפור שואה
Yuval:
זה נכון, ועדין…
Dotan:
נראה לי שראוי גם להפריד בין שיקולי ההוצאה ושיקולי היוצר. קרוב רחוק של רותו מודן, לדוגמא, לא עוסק במלחמה
Elad:
ולגבי ״בקרב ובשבי״, לקחנו את הסיפור קודם כל כי הוא סיפור טוב. אבל כמו שכתבתי, יתכן שקל יותר להוצאות להמר על נושא יותר מיינסטרימי כשמדובר ברומנים גרפיים
Yuval:
אתם באמת חושבים שזיכרונות ממלחמת יום כיפורים זה מיינסטרים? כלומר, אני לא חושב שזה שוליים אבל זה לא בדיוק ספר קליל…
Elad:
זה מיינסטרים במובן שזה מדבר אל חלקים גדולים בחברה, כמובן שזה לא בידור קליל. ואני סקרן: אילו נאמר לך שעומדים לצאת שלושה רומנים גרפיים ישראלים, באילו נושאים היית חושב שהם יעסקו?
Yuval:
ברור שהייתי מהמר על השואה… או על מלחמה (אפרופו גם ואלס עם בשיר, שהוא אמנם סרט אבל בכל זאת). וברצינות – אין לי מושג. יש כל כך הרבה נושאים שאפשר לעסוק בהם ולכתוב עליהם, שזה קצת מוזר לי
Elad:
אני מסכים שהתרבות הישראלית היתה מעניינת יותר אילו עסקה במגוון רחב יותר של נושאים
Dotan:
אני חושב שהבעייה היא שהדיון על קומיקס ישראלי מוגבל למספר מועט מדי של יצירות מכדי שאפשר יהיה לדבר אפילו על נושאים רווחים
Yuval:
לגמרי. אבל בואו נחזור לספר, גם אפרופו הדיון הזה. במה אתם חושבים עזר הפורמט של רומן גרפי להעביר את הסיפור לעומת אם הוא היה יוצא כספר זכרונות רגיל בלי דימויים?
Elad:
התגובות של אנשים שקראו את הספר היו מובהקות בנושא הזה – היה להם קל יותר להמחיש לעצמם את הסיטואציה. כשאתה קורא אתה שבוי של המטאפורות, ולא תמיד קל להפריד בין אסוציאציה פרטית לכוונת המחבר. יש לזה יתרונות רבים, אבל כשאתה רוצה להעביר באופן נאמן את גם את הסביבה הפיזית וגם את התחושה של הדמויות, יש לשילוב בין המילה הכתובה לדימוי הויזואלי ערך לא מבוטל
Yuval:
דותן, מעניין אותי מה אתה אומר, כמי שמגיע מעולם של דימויים
Dotan:
בואו לא נפסח על נושא הנגישות, הרבה אנשים מוצאים את הדימוי הוויזואלי נגיש בהרבה מאשר המילה הכתובה. לא מעט אנשים מתמסרים גם ביתר קלות לתמונה מאשר למילה. מצא חן בעיני שמספר אנשים אמרו שזה הרבה יותר דומה לצפייה בסרט מאשר לקריאת ספר. גם סיפורים על קריאה ברצף אחד חזרו על עצמם שוב ושוב, וזה מדגיש את הקרבה החווייתית לסרט
Yuval:
זה באמת הרבה יותר דומה לצפייה בסרט
Elad:
תוצר לוואי מעניין היה הגילוי שרומנים גרפיים הם הרבה יותר ידידותיים לדיסלקטים. שכנה שלי שקראה את הספר סובלת מדיסלקציה, והיא גילתה שהיא מאד נהנית לקרוא קומיקס
Yuval:
מעניין ענין הדיסלקטים, לא חשבתי על זה קודם…
Dotan:
ויש גם את רווח המוחשיות הנוספת, יש הרגשה פיזית הרבה יותר, ואפשרות להמחיש את המרחב שבו מתרחשים הדברים
Elad:
מסכים
Yuval:
יפה! משהו נוסף חשוב להגיד לפני שמסיימים?
Elad:
כדאי להזכיר שהספר עדיין בחנויות, ואפשר לקנות אותו באתר ההוצאה. ועמוד הפייסבוק שמציג מעט מאחורי הקלעים של העבודה על הספר
Yuval:
בהחלט!
Dotan:
וגם המוני תודות למעצב המוכשר שלנו אילן ברנד
Elad:
ועוד מילה לגבי פרויקטים עתידיים: אנחנו עובדים בימים אלה על רומן גרפי נוסף, הפעם לא מדובר בסיפור אמיתי, או אפילו ריאליסטי. רק טיזר: קיבוץ בשנות החמישים, שקורים בו דברים לא רגילים. בשלב זה הפרויקט עצמאי לחלוטין ואם מי מהקוראים מעוניין לתמוך בו, נשמח לכך.
Yuval:
וואלה! נהדר. אני כבר מחכה ומחזיק אצבעות
