כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

יותם הדר

שלושה בוגרי בצלאל זכו בתעודת הצטיינות טיפוגרפית של ה-Type Directors Club של ניו יורק

שלושה בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל – יותם הדר, יואב פרי ועידן ועקנין – זכו בתעודת הצטיינות טיפוגרפית של ה-Type Directors Club של ניו יורק, התחרות החשובה בעולם לטיפוגרפיה. העבודה של הדר – בוגר המחלקה משנת 2006 – נוצרה במסגרת לימודיו בתכנית לתואר שני בעיצוב גרפי בבית הספר לאמנות של אוניברסיטת ייל. עבודותיהם של ועקנין ופרי – בוגרי המחלקה מהשנה שעברה – נעשו במסגרת קורס ״לטרינג וטיפוגרפיה דיגיטלית״ בהנחיית ראש המחלקה פרופ׳ עדי שטרן. העבודות יכללו במגזין השנתי של ה-TDC, יוצגו בתערוכת העבודות הזוכות (TDC61) בניו יורק, ולאחר מכן בשבע תערוכות נוספות שינדדו בעולם).

יותם הדר

יותם הדר

יותם הדר

אורכה של עבודת הווידאו של הדר הוא דקה אחת המוקרנת בלוּפ, והיא מתפקדת כפוסטר אנימטיבי שנוצר בעבור אירוע הקרנה ודיון מסכם של הקורס Moving Image Methods, שהתקיים במסגרת התכנית לתואר שני בעיצוב גרפי בבית הספר לאמנות של אוניברסיטת ייל. העבודה היא חלק מגוף עבודות שבוחן יחסי גומלין בין פורמטים וסוגי מדיה שונים דרך הסתכלות על מרכיבי היסוד שמהם הם בנויים. ״כשניגשתי לתכנן את העבודה, התעניינתי ביחס הצורני בין קטע וידאו לבין הדימוי שנוצר ברגע שפורסים את הפריימים שממנו הווידאו מורכב״, מספר הדר.

״חשבתי שיהיה מעניין לייצר סיטואציית עבודה שבה לפריסת הפריימים יש עדיפות על הווידאו שאותו הם מרכיבים, ובעצם לעבוד בעבור הפריסה ולהתייחס לווידאו כתוצר לוואי. בצירוף מקרים די מפתיע, באותו זמן נכחתי בהרצאה רלוונטית אודות עבודות ה-flicker films של האמן פול שאריטס (Sharits), שמתעסק בין השאר בסוגיות דומות.

״רציתי שהדימוי הסופי של הפריימים הפרוסים יהיה טיפוגרפי-אינפורמטיבי, וביליתי זמן רב בחישובים לקראת מציאת שילוב אפקטיבי של משך הווידאו, קצב הפריימים לשנייה, תכנון הגריד שיציג את הפריימים הפרוסים והמהירות שבה הדברים צריכים לקרות על המסך. בסופו של דבר לא הצלחתי למצוא פתרון אלגנטי לסט הבעיות הזה, אבל כל הניסיונות והחישובים הובילו אותי ליצירת פרויקט חדש שבוחן ממקום אחר את המרכיבים שהתעניינתי בהם.

״כך, החלטתי לייצר מעין קולאז׳ מוקרן בן דקה המורכב ממערך של 50 סגמנטי וידאו; ברגע שכל יחידות הווידאו מתנגנות באופן סימולטני ומתלכדות לפורמט יחיד – מתקבלת סצנה של בניית הצבה טיפוגרפית גדולת ממדים. את הסקיצה לקומפוזיציה הכללית עיצבתי במחשב והיא שמשה כרפרנס לבניית 50 הסצנות הקטנות. הרכבתי את הסצנות מהרפרנס ׳לפי העין׳ כדי לפתוח פתח לאי־דיוקים ואלתור.

״הדימוי הטיפוגרפי המרכזי מורכבת מיריעות בד גדולות בדוגמת זברה (הבד הזול ביותר שמצאתי באיביי) והפרטים הקטנים מסודרים מדפי נייר שעליהם מודפס האלפבית (בפונט שעיצבתי במקביל). כל תהליך העבודה על ההצבה התבצע על אותו הקיר שעליו הוקרן הווידאו בסופו של דבר״.

לטרינג וטיפוגרפיה דיגיטלית

״קורס לטרינג וטיפוגרפיה דיגיטלית עוסק כמובן בעיצוב אותיות״ מספר פרי, שעובד כיום בסטודיו ג2 (נעמי גיגר ודנה גז), על ההקשר שבו נוצרו העבודות שלו ושל ועקנין, ״אבל לטרינג שונה מעיצוב פונט וכן מקליגרפיה. בפונט מייצרים סט של כל אותיות האלף-בית והאותיות צריכות להיות מסוגלות לתפקד יחד בשילובים שונים, לכתיבת טקסט – אם כותרת או טקסט רץ – והפונט הוא כלי שאמור לתפקד באופן אידיאלי בכל קומבינציה שהיא. בשונה מכך, לטרינג הוא עיצוב אותיות בעבור מופע חד פעמי – לדוגמה: לוגוטייפ, מילה, שורה משיר וכן הלאה.

״ההבדל הזה מאפשר ליצור אותיות ספציפיות בעבור אותה מילה או אותו משפט והן יהיו ייחודיות וחד פעמיות. הן יכולות לא לחזור על עצמן, להיכתב לאו דווקא לפי הבייסליין וכו׳. במובן הזה יש הרבה יותר חופש. כמו כן, ההבדל המהותי בין קליגרפיה ללטרינג הוא שקליגרפיה עוסקת בכתיבה (ידנית) כאשר צורת האות נובעת מכלי הכתיבה, בעוד שבלטרינג מציירים את האות. היא למעשה יכולה להיות מורכבת מכל דבר שהוא בטכניקות שונות, גם ידנית וגם דיגיטלית.

״האתגר הכי גדול בקורס הזה, הוא להצליח לייצר יחידה טיפוגרפית שהיא גם יפה וגם קריאה. ההתעסקות עם אסתטיקה של צורות ויופי היא מאוד חשובה, אך אסור לשכוח שאלו אותיות, טקסט. יש להן תוכן ומשמעות, ברגע שהן לא קריאות, כל היופי הזה לא שווה הרבה, כי המטרה היא לתקשר ולא לייצר ציור מופשט ׳אאוט אוף קונטקסט׳״.

עידן ועקנין

עידן ועקנין

עידן ועקנין

״׳למה לי לקחת ללב׳ נוצרה במסגרת התרגיל הראשון בקורס״, מספר ועקנין, שעובד כיום כמעצב של מוזיאון המדע בירושלים וכן של רשות המחקר והחדשנות של בצלאל. ״נדרשנו לעצב לוגו בלטרינג למשפט/אמירה/מטבע לשון קאנוניים בשפה העברית. כיוון שלא היה צורך בהלימה בין התוכן לעיצוב הדגש, מבחינתי, היה על הוויז׳ואל.

״חיפשתי משהו חדש בצורה ובמבנה של האות העברית, שגם יכיל בתוכו ערכים של דימוי מסקרן וייחודי. הושפעתי מעולמות של אוריגמי וקונסטרוקטיביזם, אבל בפרשנות חדשה, יותר לירית ושברירית, וכמובן עם אסתטיקה מודרנית. כדי לסייע לקריאות ולאבחנה בין האותיות השתמשתי בשני צבעים (בחוקיות לא קבועה). אחרי עשרות פירוקים והרכבות הגעתי ליחידה הטיפוגרפית הזאת. בניגוד לעיצוב של גופן, לטרינג הוא מופע טיפוגרפי חד-פעמי שמאפשר לך (וגם דורש ממך) התייחסות פרטנית לכל אות ואות וכן לחלל ולפורמט. כך לדוגמה בכל חמש ה-ל׳ נדרשתי לפתרון חדש ואחר שגם מדגיש את האופי של הטכניקה והתפיסה העיצובית.

״הקורס היה מעורר השראה ובהחלט מהחשובים שלקחתי בבצלאל. הוא חשף בפני עולם שלא כל-כך הכרתי והעניק לי כלים חדשים בעיצוב גרפי שגם יישמתי בפרוייקט הגמר שנעשה במקביל. אחד הדברים המעניינים בלטרינג הוא שהוא מחזיר אותך לכתב היד שלך, שעם השנים ועם המחשב אתה נוטה לאבד. גם אם הטכניקה היא דיגיטלית, כתב היד שלי (ושל שאר חברי לכיתה) היה מאוד מובהק בעבודות השונות״.

יואב פרי

יואב פרי

יואב פרי

״בתרגיל שבו נעשתה העבודה, היינו צריכים לבחור אלבום מוסיקלי של אמן ישראלי ולעצב בעבורו כרזה המכריזה ׳אלבום חדש׳״, מספר פרי על העבודה שלו. ״אני בחרתי באלבום החדש של רות דולורס וייס, ׳בשפת בני האדם׳, קודם כל כי אני מאוד מעריך אותה: היא בעיניי אחת היוצרות המעניינות כיום בארץ. מעבר לכך, האלבום הזה נוגע בתקשורת ובשפה גם בכותרת שלו וגם בתוכן שלו, שולח את המושגים הללו למחוזות בראשיתיים ומחזיר אותם לכאן ועכשיו.

״בשלב ראשון היינו צריכים לבחור רפרנס ויזואלי שקשור לתנועה, שיהווה השראה לעיצוב האותיות. אני בחרתי בתופעה יפהפיה בטבע שאפילו יש לה שם באנגלית: Mumuration – תנועה של זרזירים בשמיים, להקות ענק של אלפי ציפורים שעפות בצורות משתנות, כמו תרגילי אקרובטיקה אבסטרקטיים. אין הסבר מוכח לסיבה למעוף הזה, כנראה על מנת להפחיד את האויב שלהם, כך גוש ענקי של אלפי ציפורים קטנטנות נראה מאיים וחזק. התוצאה היא כמו ריקוד מדהים בשמיים של חלקיקים שנעים בתיאום, משנים כיוון ומשנים צורה יחד.

״השלב השני היה לזהות מרכיבים חזותיים שיהיה ניתן ליישם בעיצוב האותיות. אותם ערכים שהיה לי חשוב לשמור עליהם היו מהירות (ושינוי מהירות), קלילות, תלת ממד, צפיפות ופיזור, שינוי כיוון. בחרתי לעצב אותיות כתיב, ולא אותיות דפוס: כתב היד הרבה יותר עגול, ׳קל׳ על הנייר, נונשלנטי, לא מתאמץ – מזכיר את אופי התנועה של הציפורים. די מהר הבנתי שאותם קלילות ו׳חוסר מאמץ׳ כרוכים בהרבה מאמץ על מנת לשמר את האופי הזה.

״היה לי חשוב לייצר תחושה של שינוי מהירות בכתיבה – פעם מהר, ופעם לאט – וגם בתוך האותיות עצמן יש חלקים שמרגישים מהירים יותר, ואיטיים יותר, וכמו כן הכיוון משתנה בפתאומיות ונשבר ברכות יחסית ולא בפינה. תמיד היתה לי בראש איזושהי נקודת גרוויטציה בכל אות ואות, שסביבה נע אותו גוש ומצייר את האות, פעם רחוק ממנה, ופעם קרוב. התחלתי בסקיצות ידניות, ללמוד את אופי התנועה שאני מחפש, אבל זה היה מאוד ראשוני ואז פניתי לשחק עם המחשב.

״אחד האתגרים הגדולים היה לייצר אשליה של ממד נוסף, של עומק. התנועה המופלאה של הציפורים קורית בשמים, במרחב, 360 מעלות. איך אני מצליח להעביר את אותה תחושה באותיות, ומלבד זה, שהכל יהיה קריא… היו נסיונות שהרגישו כפויים ופלסטיים, שסתרו את כל הטבעיות והרכות של הדבר הזה. ואז הגיעה החלטה שחומר הגלם של האות הוא ציור של מעין אבק, בעל צפיפות משתנה. התחלתי לצייר אותו בפוטושופ, הוא התחיל פרוש ושטוח, ולאחר מכן  התחלתי לפסל אותו כך שהוא יכול היה להתקפל ולהתעוות סביב עצמו. התוצאה איפשרה לי לקבל החלטות שקשורות לשלד של האות. לפעמים הוא נשאר כמעט חשוף – האות נקראת על ה״אין חומר״ שלה – ולפעמים הוא מקבל יותר חומר שעוטף אותו.

״שלא כמו תנועת הציפורים, אותו אבק נקרא יותר טוב בנגטיב – בהיר על כהה. ומעבר לפונקציה, זה עוד עיבוד של ההשראה, שמרחיק את העיצוב מעט מהמקור על מנת לא ליצור אילוסטרציה של הדבר. הדבר שאני שמח עליו, כמו בכל תהליך יצירתי, זה שיש מקור השראה שמתוכו יוצאים, אבל שאפשר להתרחק ממנו; צריך גמישות. לעיתים הוא אפילו לא נראה לעייני המתבונן, אבל מקור ההשראה הוא התווך של העבודה שאיפשר ליוצר לבנות חוקים ולעבוד בתוכם. זה מקנה אמינות וכנות לעבודה.

״מרגע שהבנתי איך לעבוד, זה היה שלב (מאבק) של ליטוש הצורות. חשבתי הרבה תוך כדי על פסלים יוונים קלאסיים: איך מחומר קשה כמו שיש היו מצליחים לפסל בד רך עם קפלים, בלי אף נקודת ציר שלא במקום, וכל הקשתות זורמות וחלקות. אז היה מעין פינגפונג בין צורה בפוטושופ לבין ציור ידני במקביל של שלד האות שהתהווה במקביל. אותו שלד היה עוד גליון בצד שעזר לי להבין בין כל הניסוי והתהייה את ההיגיון פנימי של האות, ואת ההתנהגות שלה כלפי עצמה וכלפי האותיות האחרות. זה היה שלב יחסית קשה אבל אני יכול לומר שאהבתי את הדו שיח בין ציור דיגיטלי יחסית אימפולסיבי, לבין היד הרושמת והכתיב. אני חושב שזה משהו מהותי בתהליך – הלכתי כמה צעדים קדימה, הרבה אחורה, ניסיתי לכתוב בצד, תיקנתי, ושוב, עד שבסוף יצא משהו. בסופו של דבר התווספה שיכבה גרפית  נוספת, מעין לוח הופעות מומצא, שמה של רות, ועוד קרדיטים, כדי לתת לדבר הזה להיות בקונטקסט, לתת גרוויטציה של עיצוב גרפי, תוך שימוש בגופן ׳מכבי׳ של מיכל סהר.

״לאורך כל התהליך היה לי חשוב לייצר משהו שהוא חדש לי, אולי מוזר, שונה. רציתי לנסות לכתוב גם ככה, כמו שאף פעם לא ניסיתי קודם. אבל אולי בשכבה יותר עמוקה של זה, עניין אותי להתעסק עם השפה כשגם התוכן הוא שפה, ואולי בשל כך הבחירה באותו אלבום של רות היתה טבעית בעבורי, וזה היה תהליך מאוד מספק. אני חושב שזה אחד הקורסים שהכי לימדו אותי על עיצוב, משום שהוא מתעסק עם כל הערכים של טיפוגרפיה גם במיקרו וגם במקרו: מרמת הקומפוזיציה של סידור אותיות יחסית לעצמן, ויחסית לפורמט, ועד רמת העקומות של צורות האותיות. מגיעים לרזולוציות מאוד גבוהות, וכל הזמן יש צורך לעשות זום אין / זום אאוט, על מנת לייצר יחידה שתעבוד גם בפרטים שלה, וגם במכלול שלה.

״יש משהו מאוד יפה בלהצליח לייצר יחידה טיפוגרפית מקורית בשפה העברית. הדבר הזה מאוד נפוץ בלטינית ושפות זרות, ולהרגשתי לא היה מספיק מפותח פה. לדעתי זה משהו חשוב כשאנחנו מדברים על מקוריות, אבל גם במקביל על ביסוס של עיצוב ישראלי תלוי שפה, טריטוריה וזמן. יש לזה חשיבות עמוקה בעיניי גם ליוצר אינדיוידואל וגם כחלק מחברה, ועיצוב השדה שלה״.

yotam_hadar_mim_548x618_short

5 תגובות על הכתבה

  1. אחד

    1. יותם הדר גאון, אומנם פול שארטיס אבל יותר מזכיר מישהו אחר.
    2. לא ברור לי מה כ״כ מיוחד בזה (עידו וקנין)
    3. יפה ומוצלח בצורה יוצאת דופן

  2. הדס

    אהבתי את הדימוי של הפיסול בשיש. מאוד יפה ומדוייק.

  3. יאיר

    מעניין, הצהרת רבות שלא מעניין אותך לכתוב על זכיות, פרסים ואזכורים.
    וגופו של עניין, העבודה של יותם מרשימה מאד ומיוחדת. לגבי האחרים, נראה כמו תרגיל שנה א׳ בתילתן.

    1. yuval saar

      הי יאיר, לי דווקא לא זכור שהצהרתי כזה דבר בהקשר של פורטפוליו, וזו גם לא הפעם הראשונה שאני מפרסם כאלו דברים. לגופו של עניין אני לא מסכים איתך, וגם לא השופטים באחת מתחרויות הטיפוגרפיה החשובות בעולם.

  4. מיכל סהר

    כבוד!!!!!!!!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden