כל מה שחשוב ויפה

לפעמים נדמה לי שהמוסכמות הטיפוגרפיות ״משטיחות״ כל תוכן לצורה זהה, ובכך מגבילות את אפשרויות הביטוי של הטקסט

בסוף החודש שעבר הושק הגליון העשירי של מגזין החוטם ב״משולש – חלל לאמנות״. זו לא הייתה עוד השקה שבה רק מקריאים שירים: באירוע הושק גם מארז גלויות דו צדדי ופוסטרים, שעיצבו שיר חולב וערן טל, מה שהפך את הההשקה למעין תערוכת שירה, שממשיכה להתקיים בפורמט מודפס שעדין אפשר לרכוש. מגזין שלם של 20 גלויות ב-50 שקלים, או גלויה אחת ב-5 שקלים.

למי שלא מכיר, החוטם הוא מגזין מקוון לשירה ספרות ואמנות, שהוקם ב-2008 על ידי אביטל גלוברמן. מאז הקמתו הוא מחבר בין מדיות אמנות שונות, ובכל גיליון מתפרסמים שירים, סיפורים, יצירות אמנות חזותיות, עבודות וידאו, סאונד ומסות. המגזין רואה שליחות לקדם יצירה של אמנים וכותבים צעירים ופרסם לאורך השנים יצירות ביכורים של כותבות וכותבים רבים. המגזין יוצא לאור מדי שלושה חודשים סביב נושא והעבודות מתכתבות איתו, חוקרות אותו ומעלות אודותיו שאלות.

נושא הגיליון הנוכחי הוא נשים, ומשתתפים בו מורן קליגר, אוחניה ריקו, רוני סומק, ענת לוין, מוטי כהן, טל קציר, גלית דהן קרליבך, לי עברון ועקנין, שרה כוי, רווה שגיא, זוהר טשרשוק, טל ניצן, מירב שין בן אלון, מיטל זוהר, דור צח, איתמר פרנסז, רחלי ולך, אסנת סקובלנסקי, יואב איתמר, אילה נצר, ארז פודלי, שחר מריו מדרכי, אמיר סומר, גל אלגר, ריקי כהן, סיוון אדמוני, חנה טואג, מירי גלעד, מיכל דורמן, הילה סלעי, מרלין וניג, גילי חיימוביץ׳ ומאיה וינברג.

ביקשתי משיר ומערן שיספרו על תהליך העבודה, על המעבר ממגזין מקוון לפורמט המודפס, על האתגר בלתווך שירה לקהל הרחב, ושיענו עד כמה העיצוב מייצר חוויה שונה של קריאה, ולמי הוא מיועד.

hahotem-40-452

Yuval:

הי ערן, הי שיר מה שלומכם?

Eran:

טוב מאד, מה שלומך?

Yuval:

לא רע בכלל! בואו נתחיל שכל אחד מכם יספר קצת על עצמו, בני כמה, מה למדתם, מתי, מה עשיתם מאז וכן הלאה

Shir:

טוב, אני אתחיל: בת 30, למדתי במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר וסיימתי ב-2010. עבדתי לא מעט שנים בעיתון הארץ, בהתחלה במחלקת אינפוגרפיקה בדה-מרקר ואחר כך בתור עורכת גרפית של מוסף סוף השבוע של דה מרקר, MarkerWeek. בשנה האחרונה עבדתי כעצמאית על מגוון פרויקטים, בין דפוס לווב ומובייל. חשוב לציין שאני מכירה את ערן מאז שהיינו בני ארבע, בגן חובה ברחובות. ועכשיו ערן יספר קצת על עצמו

Eran:

כן, למעשה כל חיינו היינו במסגרות משותפות בזמנים כמעט חופפים – מהגן דרך בי״ס, טיול אחרי צבא, שנקר ועד היום – אבל זו פעם ראשונה שעבדנו על פרויקט ביחד.

אני סיימתי בשנקר שנה אחרי שיר. מאז עבדתי כפרילאנסר במגוון פרויקטים בעיקר בשיתופי פעולה, המשמעותי ביותר הוא העבודה יחד עם גיא שגיא (״שועל״) שנמשך עד היום. עבדתי גם בסטודיו של אילן הגרי והצטרפתי אליו כעוזר הוראה בקורס טיפוגרפיה שהוא מעביר במכללת עמק יזרעאל. בנוסף עזרתי גם בקורס של אורית ברגמן בבצלאל שעסק בשילוב בין טיפוגרפיה ואיור

Shir:

ואני משמשת אסיסטנטית במכון טכנולוגי חולון בשלוש השנים האחרונות, בקורס עיצוב אריזה ושילוט. השנה לימדתי עם גולן גפני והיה מאד מוצלח

Yuval:

נייס! אז איך קרה שהתחלתם לעבוד ביחד?

Shir:

זה התחיל כשאביטל גלוברמן, עורכת החוטם, פנתה אלינו. החוטם הוא מגזין לשירה, תרבות ואמנות, ואביטל רצתה לערוך אירוע השקה לגיליון העשירי, ״להוציא״ את התכנים מהמסך אל החלל ולייצר חוויה ויזואלית שבה אנשים יוכלו לפגוש את התכנים, ובו בעת לראות זה את זה וליצור קהילה ממשית בנוסף לווירטואלית. אביטל ואני מיודדות הרבה שנים ודרכי היא מכירה גם את ערן, ומיד חשבנו שזה יהיה מושלם לעבוד על זה במשותף

Yuval:

אז אולי זו שאלה שצריכה להגיע יותר מאוחר אבל אשאל כבר עכשיו: למה ביחד? למה לא רצית לעשות את זה לבד?

Shir:

קודם כל חיכיתי להזדמנות לשתף פעולה עם ערן, שהוא גם חבר וגם מעצב מוכשר בצורה יוצאת דופן. כמו כן, מסגרת הזמן היתה מאד מוגבלת והיה לי ברור שצריך לעבוד בצוות

Yuval:

יפה! אז מה היה הבריף? מה אביטל ביקשה ומאיפה התחלתם?

hahotem-40-454

Eran:

אז ככה: אביטל דיברה על כמה דברים – הראשון היה רצון לייצר איזשהי נראות בחלל שבו נערך האירוע; לא קירות לבנים. הדבר השני היה רצון לאפשר לאנשים לצאת מהאירוע הזה עם משהו ביד, giveaway או משהו במחיר סמלי. והיה גם דיבור (בראיה לטווח יותר ארוך) על גירסה פרינטית של החוטם: היה לה חשוב שלא להיות כמו רוב ערבי השירה המתבססים בעיקר – או רק – על הקראה וללא ממד ויזואלי

Yuval:

ואיך ממשיכים?

Shir:

הבנו שאנחנו צריכים לייצר פתרון כולל לדברים האלה, שיעמוד גם בדרישות הכלכליות וגם במסגרת הזמן, ולייצר ערך נוסף מלבד ההעתקה של התכנים מן האתר החוצה. התפקיד שלנו היה לתת אפיון צבעוני, טיפוגרפי, להגיש מחדש את החומרים ולתת להם פרשנות

Eran:

חלק מהעניין בפרויקט היה להגיש שירה עברית בצורה אחרת. אנחנו רגילים לצרוך את השירה בתוך סט של קונבנציות טיפוגרפיות וצבעוניות. פתאום, כשהינו צריכים להתמודד עם החומרים מהאינטרנט ולהביא אותם לדפוס, נשאלו הרבה שאלות – על הצבע, הפונט, הפורמט, ההיררכיה, הניווט בין החומרים

Shir:

רצינו להסיק מסקנות או תובנות חדשות שעולות מתוך המסלול שבין הספר המודפס, המעבר אל הרשת והחזרה אל הדפוס

Eran:

אם להיות יותר ספציפיים, הרגשנו שאפשר להשתמש בטיפוגרפיה יותר אקספרסיבית: בחרנו במשפטים שיכלו בהעמדה ובאפיון חדשים למשוך קוראים ולגרום להם להסתקרן ולרצות לקרוא את הטקסט השלם

Yuval:

אז בואו תתנו קצת דוגמאות ספציפיות‎

Eran:

בשיר של אמיר סומר, לדוגמה, יש עיסוק בכמיהה עזה ללא שובע, יש דיבור על איזונים, ואנחנו תרגמנו את העיסוק הזה לאופן הסידור של הטקסט – איך שהוא מונח ומרווח ביחס לפורמט. גם הדימוי עושה את אותו דבר. החוויה היא בסופו של דבר מופשטת וגאומטרית – לא בהכרח אילוסטרטיבית

Shir:

הדימוי שנמצא ברקע יכול להיקרא גם בתור האות i וגם בתור דימוי מופשט לחלוטין, ובתוך המערכת הדימוי הזה מתפקד כחלק מה-url של החוטם או כדימוי נפרד, עצמאי. ביחד הגלויות מייצרות מעין ״פאזל״ או רצף שמרכיב את הכתובת של המגזין, אך בנפרד כל אות מייצרת דימוי שעובד ביחס לטקסט. היחסים בין השפה האנגלית לשפה העברית היוו אף הם סוגיה מעניינת: כל שפה קיבלה תפקיד משלה – האנגלית כשפת קוד בינלאומית שמייצגת את הרשת והעברית כשפה של שירה

hahotem-40-455

Yuval:

עד כמה – וסליחה על הנימה הפרובוקטיבית – זה משנה? כלומר, זה מאד יפה (באמת), אבל עד כמה העיצוב מייצר חוויה שונה של קריאה? ולמי בכלל זה מיועד – לאמנים? למשוררים? למעצבים שאוהבים דברים יפים ולא באמת משנה להם מה כתוב? (וסליחה למעצבים על ההכללה)

Eran:

מעניינת. לא פרובוקטיבית.

אני אישית מרגיש ששירה היא לרוב לא מאד נגישה. אני חושב שעיצוב כזה יכול לשרת כל אחד שמרגיש (כמוני) שבעזרת צבע/צורה/פונט הוא יוכל להתחבר לתוכן שאינו תמיד פשוט. מן הסתם אנשים שעוסקים ביצירה ובנראות כמו אמנים ומעצבים – סביר שזה ידבר אליהם, אבל לא רק

Yuval:

שיר, מה את חושבת?

Shir:

אני מאד אוהבת שירה, אבל לפעמים נדמה לי שהמוסכמות הטיפוגרפיות ״משטיחות״ כל תוכן לצורה זהה, ובכך מגבילות את אפשרויות הביטוי של הטקסט. היה חשוב לנו להגיש את השיר – בצד האחורי של הגלויה – בצורה המוסכמת שלו, בפרנקריהל מנוקד ושחור, לצד הפרשנות שלנו. באירוע שמחנו מאד לראות שהמשוררים התרגשו מהמפגש עם המחודש עם הטקסט שלהם. התגובות שלהם היו מאד חיוביות וזה חימם את הלב

hahotem-40-453

Yuval:

זה מעניין: מצד אחד יש משהו מאד גיאומטרי בעיצוב של הגלויות, ומצד שני יש גם את עבודות האמנות שהכנסתם לפעמים. איך זה קרה? ואיך קבעתם את הצבעוניות?

Shir:

עבודות האמנות היו חלק מהבריף. אביטל רצתה לתת ייצוג גם לאמנים שהשתתפו בגיליון, הדימויים הללו מופיעים לצד הטקסטים בגיליון המקוון, ולכן מקבלים ביטוי גם כאן

Eran:

כחלק מהמהלך שבו זנחנו את האות הסריפית המאד מקובלת בשירה, הפרשנויות אכן נטו למראה גאומטרי. זה קשור גם לכך שהדימויים מתפקדים כהפשטה של אותיות (כפי שציינה שיר מוקדם יותר), שבונות יחד את כתובת האתר. הגאומטריה נתפסת מסורתית כצופנת סוד, שער לעולם הרוח. רבים וטובים הדגימו את הכוח שבזה לאורך ההיסטוריה ואנחנו אישית לא עייפים מזה

Yuval:

והצבעוניות?

Eran:

רצינו לבחון את הגבול: עד כמה שירה יכולה לסבול צבע, ואיזה עוגן צריך להוריד כדי להשאיר את הטקסט בתחום השירה (למשל – ניקוד). למען אחידות כללית של הפרויקט ניסחנו פלטה צבעונית מוגדרת ומוגבלת, אבל בעלת מנעד הבעתי רחב‎

Shir:

הצבע האדום, לדוגמה, משמש דם בשיר אחד ורגשות עזים בשיר אחר, כמו במטאפורות. הזהב הוא שמש ותכשיט…‎

hahotem-40-456

Yuval:

יפה! איך אתם מסכמים את החוויה בסך הכל?‎

Eran:

היה נורא כיף לעבוד (סוף סוף) ביחד! לא כל יום מציעים לך לעבוד על פרויקט כל כך פתוח, ואת האפשרות להמציא את הפרויקט תוך כדי העשייה שלו. הדבר היחיד שהיינו צריכים זה (כמו תמיד) קצת יותר זמן מראש…

Yuval:

כמו תמיד… משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Shir:

תודה וחג שמח

Yuval:

חג שמח!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden