ביקור בית: אורית פרייליך

אורית פרייליך לא מרשה לסטודנטים שלה להשתמש במילה אקלקטי.

פרייליך, בת 54, מרצה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר מ-1987, אומרת ש״זה מונח קל וזמין, והוא לא אומר כלום. זה כמו להגיד על משהו שונה, או נחמד, או אחר; או מעניין״, היא מוסיפה, בנסיון להגדיר את האופי החמקמק של הבית שבו היא גרה ושל כל החפצים שפזורים בו.

אורית פרייליך. צילום: נמרוד סונדרס למגזין את

כמעט 20 שנה (מ-1987) היא גרה בשכונת כפר גנים (ב׳) בפתח תקווה, עם בעלה ובנה בן ה-19 (שתי הבנות הגדולות עזבו את הבית). בדירה, שנמצאת בקומה הרביעית (והאחרונה) של בניין מגורים טיפוסי, יש שישה חדרים (סלון, ארבעה חדרי שינה וסטודיו) שמפוזרים בשני מפלסים, ושטחה 200 מ״ר. ״הבית הזה הוא יצור כלאיים, ולכן אולי המילה הנכונה לתאר אותו היא היברידיות. זה הכל ישן וחדש, יש פה המן דברים שניתנו לי כמתנות, ואני בעיקרון לא מחליפה אף מתנה שנותנים לי. אם מישהו בחר ואסף ונתן, גם אם הוא בכלל לא קלע לטעם שלי, אני בחיים לא אחזיר. כמו שיש לי מקום בלב, ככה יש לי גם מקום בבית. וברוך השם הבית גדול״, היא צוחקת.

״אני יודעת שזו סנטימנטליות, ואפילו קיטשיות באיזשהו מקום, אבל כל דבר מזכיר לי מי נתן, מתי ולמה; יש המון סיפורים מאחורי כל מה שאתה רואה מסביבך. זו גם הסיבה שאנחנו נשארים לגור פה. עברנו לפה כי לא רציתי לגור יותר בבני ברק. כשחזרנו מדנמרק ב-1987, שנתיים אחרי שסיימתי את לימודי האופנה בבית הספר הסקנדינבי הגבוה לעיצוב ואופנה בקופנהגן, מפה ועד גבעת שמואל הכל היה פרדסים. זה היה הבית הבנוי האחרון לפני ה׳שום מקום׳. עם השנים רכשנו חברים, הילדים גדלו כאן, כל הזכרונות המשפחתיים שלנו הם כאן״.

הסלון, שנמצא בכניסה לבית וממנו ממשיכים לשאר חלקיו, כולל תערובת מוזרה ומסקרנת של חפצים, רהיטים ופריטי נוי, שכוללים ספרי קודש, עדות לרקע הדתי שממנו מגיעה פרייליך; רהיטים מדנמרק, שם חיה במשך שש שנים; וגופי תאורה ויצירות אמנות של פרייליך, חלקם הוצגו בשנה שעברה בגלריה פריסקופ בתל אביב. ״באמנות שלי אני פועלת הפוך מהדרך שבה אני פועלת כמעצבת אופנה. באמנות אני מסתכלת על מה שקורה בפנים, מתחת ללבוש: אני מפנה את המבט פנימה, ומשתמשת באמצעי ראייה שיכולים לחדור דרך גופים – רנטגן, סיטי, אם-אר-איי, או סונרים למיניהם״.

על השולחן בסלון ערבובייה של פירות קוקוס מהמלדיבים, סחלבים, ספרי אופנה ועיצוב, לצד גוף תאורה בדמות בובת דיגום מסיבי זכוכית, מזוודה עם רגלי עץ וריפוד עור מדרום אפריקה שהפכה להיות כורסה, פסנתר, שלוש רפליקות של כסאות פלסטיק צבעונים בעיצוב ורנר פנטון ועוד. ״פנטון הוא האורים והתומים שלי. הוא גאון. הוא העז ללכת עד הסוף עם החזון שלו, היה חסר מעצורים – מבחינה צבעונית, חומרית, ראיה מרחבית, הכל. היום אתה מסתכל על בית ויכול לדעת שמכאן עד כאן עשה האדריכל, ואז הגיע המעצב, ואז הסטייליסט. הוא עשה הכל. אני קוראת לזה אומץ.

״בבית, החיבור של הכל ביחד הופך את מה שאתה רואה לשלי. הגורל הביא אותי לקופנהגן, וכמה שחשבתי שזה הדבר הכי נורא שהיה יכול לקרות לי, זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי. זה התמהיל שלי – אני גם ישראלית, גם דתית, גם ראיתי עולם אחר. כל הסנטימנטליות שמבעבעת בי זה מה שהופך אותי למה שאני, ואת הבית שלי למה שהוא, לטוב ולרע״.

– – – – –

הטקסט התפרסם בגרסה אחרת במגזין את כחלק מפרויקט ביקור בית אצל שישה מרצים לעיצוב אופנה בישראל. לקריאה נוספת:
ביקור בית אצל עידו רקנטי
ביקור בית אצל מאיה ארזי
ביקור בית אצל רונן לוין
ביקור בית אצל אלי למר גינזבורג
ביקור בית אצל עומרי גורן