כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

sagakakala. צילום: רונן פדידה

תל אביב פוגשת את רייקיאוויק בלוכסמבורג

בחודש שעבר התקיים בלוכסמבורג פופ אפ ראשון מסוגו לחשיפת מעצבים ישראלים צעירים מתל אביב לצד מעצבים צעירים מרייקיאוויק, בירת איסלנד. מטרת האירוע הייתה יצירת פלטפורמה למעצבים ישראלים ואיסלנדים לחשוף ולהציג את עבודותיהם בלוקסמבורג, במטרה לפתוח דלתות לקהלים חדשים ולשיתופי פעולה.

ביקשתי מגלית רייסמן – בעלת TLVstyle ואחת מיזמיות האירוע – שתספר על הבחירה דווקא בלוכסמבורג, על השיקולים שהנחו אותה בבחירת המעצבים המקומיים, על התגובות של הלקוחות מלוכסמבורג ועל סצינת האופנה המקומית כפי שהיא משתקפת מהעיניים שלה.

Northern Star. צילום: אסף עיני

Northern Star. צילום: אסף עיני

Yuval:

הי גלית. מה שלומך?

Galit:

מצויין. תודה. שלומך?

Yuval:

מתאושש מאיזה וירוס מעצבן אבל חוץ מזה לא רע בכלל!

Galit:

טוב שאתה אחרי. מאחלת שבוע בריא ופורה. איזה כיף להתחיל לדבר שוב אודות הפרוייקט של לוכסמבורג. מרענן להיזכר

Yuval:

תודה! אז איך מכל המקומות בעולם התגלגלת ללוכסמבורג? כאילו, מי נוסע לשם?

Galit:

לפני שנתיים העברתי הרצאה בתל אביב בפני משלחת נשות עסקים מלוכסמבורג אודות הפעילות שלי. אחת הנשים התחברה אלי כמה חודשים אחרי ואמרה שהיא מגיעה לתל אביב ותשמח לשבת איתי לקפה… כך היה, ואט אט פיתחנו במשך שנה מערכת יחסים חברית שהתגלגלה להצעה להגיע ללוכסמבורג לפרויקט משותף

Yuval:

אז אולי רגע לפני שנמשיך תספרי קצת על הדברים שאת עושה ומה הרקע שלך

Galit:

אני בעלת עסק של תיירות אופנה בתל אביב. את העסק הקמתי בינואר 2012 במטרה ליצור פלטפורמה שמגשרת בין קהלים בינלאומים וקהילת העיצוב והאופנה הישראלית. העסק התהווה לאחר חמש שנים של ייצוא מעצבי אקססוריז לארה״ב, שם פיתחתי את אהבתי הגדולה לעיצוב ישראלי ושם החלה לכונן בי ההרגשה של היותי נציגה של קהילת יוצרים נפלאה ומרתקת. חמש השנים על הקו היו מקסימות ועיצבו אותי לא מאט אבל התחלתי להתגעגע לעיר, לאנשיה, לתעשייה פה. עם רקע של כמעט 10 שנים בעולם המדיה שהוסבו לעולם האופנה מצאתי את הרעיון המושלם – להפיק את התוכן שהכי קרוב לליבי מהבית ולארח בו קהלים בינלאומים מכל העולם.

כך התהווה TLVstyle. העסק החל מסיורי האופנה אולם לאורך כמעט ארבע שנות הפעילות שלו הוא מתפתח ומעמיק לעוד כיוונים של הפקת ואוצרות תוכן – כאשר הערכים המרכזיים שמכוונים אותם הם עיצוב ואופנה ישראלים וחיבורים לקהלים בינלאומים (בעיקר)

Yuval:

את יכולה לתת דוגמה או שתיים?

Galit:

הסיורים שלי מועברים לקהלים פרטיים וכולם נתפרים בהתאמה אישית. לאחר שאני לומדת את פרופיל הלקוחות (יש לי שאלון מקדים, לעיתים שיחות אישיות וכד׳), אני יודעת לבנות את החוויה המתאימה ביותר בעבורם. רוב הסיורים הם בני חמש שעות ואני דואגת לעבור ברובעיה השונים של העיר, כדי להעביר את החוויה התל אביבית, ובכל רובע להכיר את פרופיל המעצבים ולבקר כמה בחללי העבודה הפרטיים שלהם.

יש כאלו שמעניין אותם יותר להכיר לעומק את המעצבים, יש סיורים שהם עם דגש על סטיילינג ויותר סביב חוויית הקניה, יש סיורים לקבוצות גדולות יותר כגון משלחות יהודיות מהעולם (שבמקרים כאלו אני לרוב שוכרת חלל ייחודי בעיר ואוצרת כשישה מעצבים שמגיעים להציג את סיפורם ועבודתם בפני הקהל), יש סיורים לעיתונאים (אני ספק של משרד התיירות שמארחת הרבה סיורים של עיתונאים מהעולם). ברוב הסיורים אני דואגת לכלול מעצבי אקססוריז, טקטסיל ואופנה אבל לא פעם יש נגיעות למעצי מוצר או אמנים ייחודים

Yuval:

וואלה. ואת זה את עושה כבר ארבע שנים

Galit:

האמת שבינואר 2016 זה יהיה ארבע שנים מיום ההשקה המסחרית. לפעמים שואלים אותי מה עוד אני עושה ואני בגאווה עונה שהסיורים ואירועי התוכן המשלימים זוהי עבודתי. זה לא תחביב אלא פרוייקט חיי שממלא את כל שעות היממה

Yuval:

יפה! ועכשיו אפשר לעבור ללוכסמבורג. מה את יכולה לספר על הפרויקט?

מדוזה. צילום: גלעד בר שלו

מדוזה. צילום: גלעד בר שלו

Galit:

הפרויקט היה אירוע פופ-אפ לחשיפת ומכירת מעצבים ישראלים בלוכסמבורג. הרבה זמן רציתי לעשות פרויקט שקשור למעצבים נוספים מהעולם והיפה שבאירוע הנוכחי הגיעה נציגה גם מאיסלנד שייצגה כמה מעצבים איסלנדים, ואנוכי שהגעתי מתל אביב עם כמה מעצבים תל אביבים, והצגנו בלוכסמבורג תמהיל מעצבים משולב בפני קהל חדש. בנוסף שירה ברזילי איירה בצד הדמויות התל אביביות גם דמויות מאיסלנד בהסתמך על תמונות שקיבלה מהנצגה באיסלנד

Yuval:

איך בחרת את המעצבים?

Galit:

בחרתי מעצבים שאני מכירה מעבודתי ויודעת שהקו שלהם חדשני ומתוך ניסיוני עשוי לעניין לקוחות אירופאיות. חיפשתי מעצבים שה-price point של המוצרים שלהם נגיש ושתמהיל המוצרים שלהם יפתיע ויירגש. שיהיה לי קל לעבוד איתם בשיתוף פעולה בפרויקט, שבמובן מסויים התייחסתי אליו כפרויקט ניסיוני והייתי צריכה שפה קלה בינינו

Yuval:

מי הם היו?

Galit:

שלחנו מוצרים של חמישה מעצבים: הדס שחם, תום מואטי ל-Tooshaaya, נדב רוזנברג ל-Northern Star, ענבר שחק, וגילי רוזין ועדי גל למדוזה. לצערי בפועל הצגנו רק ארבעה מעצבים, היה סיפור עם החבילות של הדס שחם שנתקעו במכס.

לשמחתי התמהיל עבד בצורה יוצאת דופן: היה מרגש לגלות קהל סקרן, אינטלגנטי ונלהב והיה כיף לראות הרבה לקוחות חדשים. חשוב לציין שהפרוייקט שילב עוד צד מעניין שבו לקחו חלק שני צלמים (אחד מתל אביב ואחד מלוכמסבורג) שצילמו את המוצרים של המעצבים מישראל ומאיסלנד לייב בשטח והוקרנו באירוע הסוגר של הפרויקט

Yuval:

ספרי קצת יותר על התגובות. מה שאלו אתכם, ממה הופתעת?

Tooshaaya. צילום: עמי בורנשטיין

Tooshaaya. צילום: עמי בורנשטיין

Galit:

כל מי שהגיעה לאירוע קיבלה ממני הסבר מפורט על המעצבים. מאחר ואני מכירה את הסיפורים כל כך טוב מתוקף עבודתי בתל אביב ידעתי לספר גם את האנקדוטות והסיפורים המעניינים אודות החומרים ותהליכי העבודה שלהם. האמת שלא הופתעתי, פשוט התרגשתי ושמחתי יחד עם הלקוחות לראות את התגובות הנהלבות שלהן. ההתפעלות מהחדשנות, מכך שרובן קנו. זה היה נעים ומשמח

Yuval:

מה לדוגמה סיפרת להן על המעצבים שהלהיב אותם?

Galit:

על הרקע של המעצבות, על הבחירה שלהן בחומרים, כמו לדוגמה תום שעובדת עם חוטי במבוק וסויה. היא שמעה לראשונה בשנקר שתעשיית הטקסטיל היא השנייה המזהמת בגודלה בעולם והחליטה להשפיע מבית ובחרה בדרך האקלוגית. על שיטת העבודה שלה על נולים ידניים בסטודיו הקטן ביפו, על תכונות החומר, על הפילוסופיה האישית שלה. אצל מדוזה סיפרתי על השותפות ביניהן וכיצד הגיעו לחומר כחלק מעבודתן בשנקר – על ה-PVC שמיוצר במפעל בקיבוץ בישראל. על המוצרים שכולם handmade, על תהליך העבודה ופיתוח הקולקציות ועוד ועוד

היה כיף לראות אצל נדב כמה הם התרשמו מעבודת הטקטסיל, מחיתוכי הלייזר, מהגזרות המעניינות. הכי יפה היה לראות אישה בת 92 עם הליכון (סופר מגניבה) יוצאת עם מכנסיים וחולצה של נדב. אני חובבת צילום מושבעת ודווקא את זה שכחתי לצלם…

Yuval:

מה היו ההבדלים בין מה שאת הבאת מישראל לבין העיצוב מאיסלנד?

Galit:

האמת שמרקיעה שחקים, דבר נוסף שחידד אצלי את הגאווה בעיצוב הישראלי. הנציגה מאיסלנד הביאה ליין תכשיטים מאד מאתגר – הקו העיצובי נראה כמו שלדי דגים ומאד לא מתקשר לטעמי. מאד נישתי, וליין הבגדים היה בטווחי מחירים גבוהים. הרגשתי שהחומרים והעיצובים של המעצבים מתל אביב, על אף חדשנותם, פונים למכנה משותף רחב יותר. הם הציגו גם ליין צעיפים יפהפה אבל המחיר היה גבוה והקהל נטה יותר לבחור בצעיפים האקלוגים שלנו. אנשים נכבשו בעבודת הבמבוק הנפלאה ובשילובי הצבעים

SiggaMaia. צילום: Birta Rán Björgvinsdóttir

SiggaMaia. צילום: Birta Rán Björgvinsdóttir

Yuval:

מהנסיון שלך, מה בכלל את יכולה להגיד על האופנה המקומית? אם בכלל

Galit:

אני מאד מכבדת את האופנה המקומית. יש פה יצירה תוססת ומרתקת והרבה מאד חדשנות. אומנם יש אינפלציה של מעצבים אבל מתפקידי אני דואגת לתור אחר החדשני ומשמח שיש פה סיפורים יוצאי דופן. שכבת ה-artisian פה מאד מפותחת לעומת מה שקורה בעולם, שם יש יותר מותגים בצד האופנה זולה. מבחינתי האופנה נוגעת לא רק להלבשה, אלא גם לאקססוריז, לטקטסיל ולמעצבי מוצר שלא פעם נוגעים בתפר בין שני העולמות. כשעסקתי בייצוא עבדתי בעיקר עם מעצבים שעבדו בחומרים חדשנים ועבדתי הרבה מול חנויות מוזאונים. יכול להיות ששם זיקקתי את האהבתי לחומר וחדשנות, ואני חושבת שזה בשילוב סיפור מקומי או קשר למקום מביא לבולטות בשוק הבינלאומי

Yuval:

אז עשה לך תיאבון לעוד פרויקטים כאלו?

Galit:

בהחלט! יש משהו שמתבשל על הפרט לקראת דצמבר במילאנו. זה עדיין נמצא בבחינה כך שאיני יכולה להרחיב בנושא, אבל אין ספק שחלק מההתפתחות של העסק היא דו כיוונית: להביא את העולם אלינו ולהציג לו אופנה ישראלית ולהוציא אופנה החוצה בפרוייקטים ייחודים בעולם. האירוע בלוכמסבורג אינו האירוע הראשון. לפני שלוש שנים אצרתי תצוגת אופנה בניו יורק לארגון יהודי ודאגתי להפיק גם סרטונים פוצחים לתצוגות אודות תל אביב ולמעצבים. האירוע במילאנו, במידה ויתקיים, לא יהיה אירוע ייעודי שלי אלא יקח חלק באירוע גלובלי.

אבל אחרי ארבע שנים של פעילות בתל אביב גובר הרעב שוב לצאת החוצה ולהפיץ את הבשורה לקהלים שאינם מגיעים לכאן. יש לי גם רעיונות לדיגיטל אבל אני מניחה שזה יתפתח בקצב שלו. לפני שנה דווקא הייתי בפוקוס בנושא כאשר התקבלתי להיות אחת מ-20 נשים בתוכנית של גוגל w-elevation אבל זה נגנז מבחינתי כי הגיע המלחמה ו״נעלמו״ לי שלושה חודשי עבודה ואז נשאבתי לפרויקטים אחרים שנמצאים בעולם ה״מסורתי״ או הפיסי. אבל אני מאמינה שגם לזה אחזור… ‎

לא אגזים אם אומר שאני רואה בי שגרירה של התעשייה המקומית. אני עושה זאת בערוצים שלי. הייתי רוצה לעבוד עם הרבה יותר מעצבים כמה שפעילותי יכולה להכיל אבל מקווה שאמשיך להתפתח ותיהיה במה ליותר ויותר מעצבים. האירוע בלוכסמבורג היה הצלחה גדולה מבחינתי כי הוא פתח דלת ללקוחות חדשים ומדוייקים. הבנתי כמה השוק נכון לאופנה ישראלית. העיר מאד קטנה וצריך לחשוב מכאן איך ממנפים את ההצלחה הזו לאירועים חוזרים

Yuval:

איך, אגב, נכנס הפרויקט של רגבה שעשית עם גיל רויטר? איפה זה נכנס לפעילויות שלך?

Galit:

האירוע בשיתוף עם גיל הוא ביטוי נהדר לתפר שקיים בין אופנה לעיצוב ולערכים ששנינו חולקים, לקדם ולחשוף יצירה צעירה בפני קהלים חדשים. האירוע התהווה בימים שאחרי המלחמה ושם הבנתי שאני לא יכולה להתמקד רק בתיירות הנכנסת, שכל כך מושפעת מהמצב הביטחוני. זה נכון שגם פעילויות תוכן פנים ארציות עלולות להיפגע במצב חירום אבל הואקום שנוצר אצלי לאחר המלחמה גרם לי לרצות לפתח את השוק המקומי, ועל בסיס זה נפגשנו ויצאנו לדרך משותפת בפרוייקט.

העבודה על תמהיל 21 המעצבים היתה כל כך הרמונית ומשותפת שזה היה תענוג. מעצבים שהבאנו מעולמות העיצוב או מעולמות האופנה (אקססוריז) – היינו שנינו כל כך גאים ומרוגשים שזה היה כיף

ענבר שחק. צילום: Miikka Heinonen

ענבר שחק. צילום: Miikka Heinonen

Yuval:

יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Galit:

קולגה שמכירה את אופן עבודתי בצמוד קוראת לי לא פעם ״פופקו״ כי היא אומרת שהרעיונות ״מתפוצצים״ במוחי כמו פופקורן וקשה לעמוד בקצב. כך אני מרגישה. שיש עוד הרבה עשייה בארץ ובחו״ל והרעב לא נגמר…

Yuval:

נייס!

– – –

הצילום שבראש הכתבה: רונן פדידה. עוזר לצלם: Henri Da Cruz. מייק אפ: Marga Mengato / Marga Make Up. סוכנות דומניות: Gia in Style
והאיורים שבהמשך כולם של שירה ברזילי:

nastya-lisanski joe galit reykjavik

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden