כל מה שחשוב ויפה
סיפור אחרי השינה. איור: עינת צרפתי

חדרי ילדים כממלכה של אי סדר גאה

רגע לפני שמתחיל שבוע האיור 2015, מיכל פז־קלפ מספרת על תערוכת האיור הישראלי שאצרה בקוריאה – חוקים ושבירתם – בחודש מאי האחרון, שעסקה באופן שבו באים לידי ביטוי חוקים, מסגרת וסמכות באיורים ישראליים בני ימינו. פז־קלפ – עורכת ספרי ילדים, נוער וקומיקס בהוצאת כנרת, ואוצרת תערוכות במוזיאון הקומיקס בחולון – שואלת למה האנשים שיוצרים ספרי ילדים בישראל במאה ה־21 בוחרים להציג את חדרי ילדים כממלכה של אי סדר גאה, ומה קרה לנו כחברה שהוביל לבחירה הזאת.

DSCN3952

Yuval:

הי מיכל. מה שלומך?

Michal:

בנחמדות…

Yuval:

נייס. בואי נישאר עם דברים נחמדים: קוריאה! את בכלל זוכרת איך היה?

Michal:

איך אפשר לשכוח? זה אמנם נראה כמו משהו שקרה בגלגול אחר, אבל זאת הייתה חוויה מדהימה

Yuval:

ספרי בכמה מילים מה היה, למה נסעת

Michal:

הכל התחיל מפנייה שקיבלתי מדויד לוי מהשגרירות הישראלית בסיאול. אנשי השגרירות חיפשו אוצר לתערוכה של איורי ילדים ישראליים לפסטיבל תרבות הילד שנערך בכל שנה בנאמי איילנד.

נאמי איילנד הוא תופעה מעניינית במיוחד: הוא התחיל בתור אי מלאכותי שהפך לאי של פסולת, עד שנקנה בידי ארגון פרטי שהחליט להפוך אותה לאי נופש. הבעיה הייתה שבאי היו טונות רבות של פסולת. מהר מאוד הבינו הבעלים שלא יוכלו לפנות את הפסולת מהאי ולכן החליטו להשתמש בה לשיקומו.

הם בחרו כמנכ״ל את קנג יו־היון, מעצב ואמן קוריאני ידוע, שהפך את האי למרכז של מחזור ואמנות. האי מתרכז בשני נושאים מרכזיים: מחזור ותרבות הילד בכלל ועידוד קריאה בפרט. בכל מקום באי אפשר למצוא פינות קריאה, וגולת הכותרת שלו היא ספרייה עצומה ובה גם גלרייה נהדרת. במבנה הזה הוצגו השנה שתי תערוכות: האחת הציגה את עבודותיהם של הזוכים במקומות הראשונים של תחרות האיור נאם־בוקס לשנת 2014, והאחרת הייתה התערוכה שאני אצרתי: חוקים ושבירתם. התערוכה הציגה עבודות של 16 אמנים ישראלים ועסקה באופן שבו באים לידי ביטוי חוקים, מסגרת וסמכות באיורים ישראליים בני ימינו

Yuval:

מעניין. את יכולה לתת דוגמה למאייר או שניים שבחרת לתערוכה ושוברים את החוקים?

זהרורים. איור: יניב שמעוני

זהרורים. איור: יניב שמעוני

Michal:

ודאי! האיור שגרם לי להתחיל לחשוב לכיוון שבירה של חוקים היה איור של יניב שמעוני מתוך ״זהרורים״. באיור רואים ילדה ששוכבת על רצפת החדר שלה, מניחה רגליים על המיטה ומביטה בלהקת ברווזים שמתעופפת מחדרה החוצה. הדבר הראשון שעבר לי בראש כשראיתי את האיור היה: למה יניב בחר לצייר את הילדה עם הרגליים על המיטה? זה לא היה מצויין בטקסט ולמען האמת גם לא נראה נוח במיוחד. אז מה הקטע?

מובן שמיד עלו לי בראש שני ספרים נוספים שבהם הכלים נשברים בקול נפץ עז: ״סעודה אצל המלכה״ של רותו מודן ו״סיפור אחרי השינה״ עם האיורים המתוקים אך נשכניים של עינת צרפתי. אמנם בשני הספרים האלה הטקסט הוביל את המרד, אבל בכל זאת הייתה לי הרגשה שהתחושה של שבירת החוקים מוכרת לי מדי. החלטתי לבדוק מה קורה בספרים אחרים.

עברתי על המון ספרים וגיליתי שאם לפני 20 שנה הילדים ו״שטחי המחייה״ שלהם היו נקיים, מסודרים ומנומסים, הרי שבעשור האחרון הילדים, החדרים שלהם ואזורי המשחק שלהם הפכו פרועים יותר, מבולגנים יותר, ובגדול – חופשיים יותר. היה מעניין לראות שפעמים רבות המאיירים הכניסו את החופש הזה והיעדר הציות לחוקים כדי לבנות אווירה ולאפיין דמות, וזאת מבלי שהטקסט דרש את זה מהם.

המפלצת פועה

המפלצת פועה. איור: שירה נחומסון

קח לדוגמה את האיור הפותח את הספר ״המפלצת פועה״ שאיירה שירה נחומסון. אנחנו פוגשים חדר ילדים ובו ילד ישן. על פניו היינו מצפים לראות חדר מסודר (הרי בסוף היום מסדרים הכול לפני שהולכים לישון), אבל החדר הזה הוא ״מלכודת להורה היחף״… צעצועים פזורים כאלה תפגוש בהמון מקרים אחרים

Yuval:

וזו חירות שהמאיירים נוטלים לעצמם? הסופרים מעודדים אותם? העורכים מתערבים? מההכרות שלך עם התחום, איך זה עובד?

Michal:

תראה, זה מאוד מאוד תלוי באנשים עצמם. יש סופרים שמכתיבים למאיירים איך יראה כל מילימטר בספר, ויש גם עורכים ומעצבים שמתערבים באיורים ברמת הפסיק. בעיניי זאת טעות מרה. כשאני עובדת עם מאיירים, אני משתדלת לתת להם את החופש לפעול ולעוף על כנפי הדמיון והיצירתיות. אני באה מחקר התרבות וחקר התרגום, ובעיניי איור הוא סוג של תרגום. לדעתי, היצירות המרתקות ביותר הן אלה שאיפשרו דיאלוג פתוח ופורה בין מאייר לסופר. הרי הסופר כבר אמר את מה שהיה לו לומר בטקסט. אם הוא לוקח מאייר רק בגלל שהוא לא יודע לצייר ומבקש שמישהו יצייר את מה שהוא רואה בדימיונו, זה פספוס עצום.

בתערוכה בחרתי בין השאר יצירות שנכתבו ואויירו בידי אותו אדם, כמו ״שבלול בצנצנת״ של רינת הופר או ״אמיליה״ של נעמה בנזימן, שברור שהאיורים בהן תואמים את הרצון של המאייר. אבל גם במקרים אחרים שבהם לא ברור אם מדובר רק ברצונו של המאייר או ברעיון שלו, זה לא ממש משנה  בעיניי. כפי שבחקר התרגום לא מתייחסים רק למתרגם אלא למוען (מתרגם + עורך + מגיהים), כך גם באיור יהיה נכון להתייחס למוען (מאייר + סופר + עורך + מעצב).

בסופו של דבר התערוכה הזאת, כמו רוב התערוכות שאני אוצרת, לא עוסקת בנבכי נפשו של אמן X, אלא במגמות תרבותיות. הרבה יותר מעניין אותי לשאול למה האנשים שיוצרים ספרי ילדים בישראל במאה ה-21 בוחרים להציג ככה את הילדות? ומה קרה לנו כחברה שהוביל לבחירה הזאת?

רינת הופר

רינת הופר

Yuval:

האמת שזה שאלות שגם עניינו אותי בתערוכה שאני אצרתי במוזיאון העיצוב חולון, אבל בואי נחזור לקוריאה. איזה תגובות קיבלת שם?

Michal:

התגובות היו מדהימות! כשהבנתי במה התערוכה תעסוק קצת חששתי, כי העם הקוריאני ידוע במשמעת הנוקשה שלו ובלוח הזמנים העמוס של הילדים, שכולל לימודים מבוקר ועד ערב. חששתי להציג בפניהם איורים שמציגים את ההורה כחבר יותר מאשר כבעל שררה, וחדרי ילדים כממלכה של אי סדר גאה.

לשמחתי התערוכה התקבלה בחום ובהתלהבות. עוד לפני שהגעתי לנאמי איילנד נתתי הרצאה במרכז לתרבות ישראל בסיאול (מרכז פרטי שהוקם ומנוהל בידי זוג נוצרים אוהבים ישראל). ההרצאה עסקה בתולדות ספרות הילדים הישראלית ובקשר שלה לחינוך. היא התקיימה בצהרים, באמצע השבוע, ועל אף אותו סדר יום נוקשה הופתעתי שהאולם היה מלא. ההרצאה גם צולמה לערוץ טלוויזיה מקומי. אני מספרת את זה כדי להמחיש עד כמה העם הקוריאני מתעניין בישראל בכלל ובספרות והחינוך הישראלים בפרט.

כשהגעתי לאי התברר לי שאותו סוף שבוע הוכרז כסוף שבוע ישראלי. התערוכה מוקמה בשני מקומות: בקומת הקרקע של הספרייה הוצגו האיורים (הדפסים על קנבס בגודל מקורי) לצד הספרים ובחוץ, בהגדלה, במה שהקוריאנים מכנים ״תערוכת תצלומים תיירותית״ (או במילים אחרות: איורים שאפשר להצטלם לידם למזכרת). היה מרגש לראות משפחות עוצרות, מתבוננות באיורים ומדפדפות בספרים (היה לי חשוב להציג את הספרים לצד העבודות), ודי מדהים לראות אנשים שעוצרים ומצטלמים ליד העבודות…

בנוסף, היו לי שני מפגשים נפלאים עם ילדים קוריאנים, וגם הם הבהירו לי עד כמה נושא התערוכה רלוונטי לקוריאה. התערוכה הוצגה באי במשך כל חודש מאי ועכשיו היא נודדת בין ספריות ברחבי קוריאה.

רותו מודן

רותו מודן

Yuval:

יש מחשבה להביא אותה לישראל?

Michal:

כרגע נבדקת אפשרות להציג את התערוכה במקומות נוספים בחו״ל, אבל שום דבר עוד לא סגור. אשמח מאוד להציג אותה בישראל. נראה לי שיהיה מעניין לקהל הישראלי להביט בעצמו במעין מראה שכזו

Yuval:

לא שיש לי איך לממן את זה אבל הייתי שמח לאחר אותה בשבוע האיור ביחד עם 40 התערוכות האחרות (!). ובהקשר הזה, של איור בכלל, אני מניח ששאלו אותך שם לא מעט אז אני אשאל גם (כדי שתהיה לי תשובה…): איך היית מאפיינת את האיור הישראלי של השנים האחרונות?

שחר קובר

שחר קובר

גלעד סופר

גלעד סופר

Michal:

יצירתי, בועט ומלא תעוזה. והומור. יש לנו המון-המון הומור באיורים. האיור הישראלי מגוון מאוד – המון טכניקות, סגנונות וקולות. ניסיתי להעביר את העושר הזה בתערוכה כשבחרתי אמנים עם קווים מגוונים ושונים: הקו הנקי של מישל קישקה, האיורים הרכים של גלעד סופר ושחר קובר, האינטילגנציה הרגשית הנוגעת ללב של צחי פרבר, הקו המהיר והפראי של עומר הופמן, הצביעה הוירטואוזית של אביאל בסיל ודוד פולונסקי, מלאכת הציור המופלאה של ולי מינצי, הקולאז׳ים המרהיבים של איה גורדון-נוי או האיורים הרקומים המורכבים של לנה גוברמן – כולם מציגים את עולם האיור הישראלי כפי שהוא באמת: עשיר, מורכב ואיכותי ביותר.

אני מאוד מאוד גאה במאיירים שיוצאים מבתי ספר תובעניים לאיור בכל זאת לא מאבדים את עצמם, לא עוברים לצייר כמו המורים שלהם ומצליחים לצייר בקול הייחודי להם

עומר הופמן

עומר הופמן

Yuval:

חותם על כל מילה. אולי לפני סיום תעשי לנו איזה טיזר קטן על ספרים שאת עובדת עליהם ולא יצאו? משהו שכדאי לחכות לו?

Michal:

פרויקט מרגש במיוחד שיש לי הכבוד ללות הוא רומן גרפי של זוג יוצרים צעיר, יוסי וירדן ואסה, שיביא למדף הישראלי נרטיב חדש ועוצמתי ואיכויות מדהימות של כתיבה ושל איור. ואם תרשה לי, אספר גם שבמוזיאון הקומיקס בחולון נפתחו שלוש תערוכות העוסקות בתנ״ך, ובהן תערוכה שלי, שעוסקת בעיבודים חזותיים לסיפור המבול. יוצגו בה איורים של חיים רון ז״ל, ולי מינצי, ליאורה גרוסמן ואורית ברגמן

Yuval:

יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Michal:

כן! בשנים האחרונות חלה התעוררות משמחת ביותר בקרב מוזיאונים ומרכזי תרבות נוספים בכל הקשור לתערוכות העוסקות באיורים. זאת מגמה ברוכה וחשובה שמצביעה על שינוי בגישה כלפי האיור והמאיירים. אם בעבר המאיירים היו רק ״אלה שציירו את הציורים בספר״, היום מתחילים להבין שאיור הוא אמנות מורכבת ומאתגרת שכדאי וחשוב להכיר. אני מאוד מקווה שהמגמה הזאת רק תמשיך ותתחזק, כי היא מעשירה את כולנו. 🙂

Yuval:

לגמרי

facebook_490

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. הדס

    מרתק, תודה. אז מה קרה לנו כחברה שהוביל לבחירה הזאת? למה כולם שוברים את החוקים ומתי הסדר הפך לבלאגן? איפה אפשר לקרוא עוד בלי לנסוע לקוריאה?

    1. מיכל פז-קלפ

      עוד לא ברור אם התערוכה אכן תוצג בישראל, אבל אם לא, אני מתכוונת להפוך אותה למאמר ולפרסם אותו ברשת.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden