כל מה שחשוב ויפה
יעל ברונר רובין, ונוס, 2012

שרון תובל: אמנות עכשווית היא לא חיה רעה לא מובנת ובלתי נגישה

כחלק ממהלך הרחבת אוסף האמנות של החברה בשנת 2016, מונה שרון תובל לאוצר ומנהל אוסף האמנות של רשת מלונות ישרוטל. כמה ימים לפני שתיפתח במלון הרויאל ביץ׳ בתל אביב תערוכה שאצר לרגל שבוע האיור - חמש כוכבים סובנירז של דן אלון - מספר תובל על המינוי ועל ההשפעה החיובית של מהלך מסוג זה על עולם האמנות המקומי (רמז: הוא מדבר על סכומים ״אולי יותר חשובים מסכומי הרכישה השנתיים של מוזיאון תל אביב״)

Yuval:

הי שרון, בוקר טוב. מה שלומך?

Sharon:

בוקר אור. מצוין. בוקר שבת תמיד כייפי ושקט

Yuval:

יפה. אז מזל טוב על המינוי החדש. ספר קצת מה זה אומר ואיך זה קרה

Sharon:

המינוי הוא תולדה של תהליך עבודה ארוך שלי ושל הנהלת רשת ישרוטל, שהתהווה בשנתיים האחרונות. זה היה תהליך ארוך של שנתיים, של עבודה משותפת, והתעקשות שלי להנחיל את ההכרה שאמנות עכשווית היא לא חיה רעה לא מובנת ובלתי נגישה, ושגם כדאי להשקיע בה מבחינה כלכלית, יותר ככלי למיתוג / שיווק תדמיתי של הרשת. היא מאפשרת לרשת היום להיבדל משאר הרשתות ולהגיד אנחנו משקיעים לא רק באירוח מצוין אלא גם בתכנים ״עילאיים״ לאורחים שלנו. משהו כזה.

מצד שני זו גם עבודה ותהליך שלי עם עצמי, של לרדת מהעץ האליטיסטי ולרצות לעבוד רק עם ״ממסד האמנות״, שהיום מבחינה תקציבית אין לו מה להציע בישראל, אין לו מה להציע לאוצרים עצמאיים

Yuval:

מה קרה שנוצר כזה תפקיד ברשת?

Sharon:

הטיימינג למינוי הוא הרצון של הרשת למסד את אוסף האמנות הקיים ולחדש אותו באמנות עכשווית. זהו תהליך עם עצמי, אך הוא לא נעשה במישור הפנימי שלי בלבד, אלא בעבודה מול רשת מסחרית, מול אנשים שלא מגיעים מעולם האמנות ולא מבינים דבר. מדובר כאן על חינוך והובלת הרשת לעולם שבו הם מתחילים היום להכיר יותר טוב את התחום.

והחינוך נעשה ראשית בהצבת הגבולות של האמנות עצמה מול העולם המסחרי.לדוגמה, צילום אמנותי בניגוד לצילום רגיל, יכול להיות מופק רק בחמישה עותקים ושני ״פרופים״, וזהו. ולכל צילום יש תעודת מקור… אלה דברים ששיגעו אותם בהתחלה. למשל, לשלם לאמן על הזמנת עבודה מסויימת, או לרכוש תחריטים של אמנים מפורסמים. עד לא מזמן המילה תחריט לא היתה מובנת עד שנסענו לכברי והבנו את התהליכים ביחד.

ולגבי התהליך הפנימי שלי, הבנתי שאפשר לדבר על אמנות עכשווית גם עם אנשים שהם לא מהממסד, ואין בכך פסול. להיפך. ישנה איזושהי הנחת יסוד, ואני שמח שהיא הולכת ונעלמת קצת היום, בגלל המחסור בתקציבים, שאמנות טובה היא זו שמוצגת במקדשי האמנות הקלאסיים (מוזיאונים, גלריות). יותר נכון, אני רוצה להאמין שהיא הולכת ונעלמת. במקרה שלי, לא הייתי יכול להתקיים כאוצר יוצר בין ארבעה קירות קבועים. זה אף פעם לא בא בחשבון

הבנתי שאפשר לדבר על אמנות עכשווית גם עם אנשים שהם לא מהממסד, ואין בכך פסול. להיפך. ישנה איזושהי הנחת יסוד, ואני שמח שהיא הולכת ונעלמת בגלל המחסור בתקציבים, שאמנות טובה היא זו שמוצגת במקדשי האמנות הקלאסיים (מוזיאונים, גלריות). יותר נכון, אני רוצה להאמין שהיא הולכת ונעלמת

שרון תובל. צילום: גיא יחיאלי

החממה לאמנות דיגיטלית, מלון רויאל ביץ׳, תל אביב

החממה לאמנות דיגיטלית, מלון רויאל ביץ׳, תל אביב

Yuval:

אז אולי תספר באמת לפני שנמשיך בכמה מילים מה למדת, איפה, מתי, וכן הלאה

Sharon:

למדתי לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל, והיום אני כותב את התזה שלי שבוחנת את השפעתן של טכנולוגיות חדשות על תהליכי אוצרות. את כל העיסוק באוצרות התחלתי בשנת 2009, כשהקמתי קבוצת אמנים, בוגרים טריים, שעימם התחלתי לעבוד על תערוכות ופרויקטים.

זה היה נפלא: קבוצה של 12 אמנים, שבאו אלי הביתה כל חודש בערך, דיברנו על התוכניות של הקבוצה, וכך בעצם התחלתי לאצור ללא ידע או רקע על אוצרות. זכור לי בהתחלה, שפתחתי תערוכה בחללית, פרויקט בינלאומי עם קבוצת אמנים הולנדים וישראלים, את אחת התערוכה שאצרנו בבת ים, יחד עם הילה כהן שניידרמן, ״משחקים באש״ (בעקבות השריפות הגדולות בכרמל).

בנוסף, בין התערוכות החשובות שאצרתי נמנות ״מעברים״ בבית הנסן בירושלים, בהנחיה אקדמית של יגאל צלמונה וד״ר ברוך בליך; תערוכות יחיד לאדם שר, דביר כהן קידר, ליאת אלבלינג, אורלי הומל ואורי לוין במוזיאון חיפה; פרויקטים ניסיוניים באמסטרדם, וינה, לונדון ותל אביב; לצד תערוכות מחקר כמו ״הפואטיקה של הצילום״, שהוצגה במרכז פרס לשלום, ארמון פורצ׳יה בווינה וגלריה שירין שבלב טהרן.

במקביל אני עורך ומוציא סיורי אמנות לחו״ל, פרויקט קרוב לליבי כי הוא יוזמה משותפת שלי עם חברת התיירות נויה הולידייז של בן זוגי. השבוע אני מוציא קבוצה של 15 איש לביאנלה בוונציה. זה כיף אדיר, עבודת מחקר מטורפת של שעות עבודה שבהן גיליתי כל כך הרבה אמנים ופרויקטים בינלאומיים. ובאוקטובר אני מוציא קבוצה לביאנלה באיסטנבול.

ויש לי את ״עכשווית״, הבייבי, ידיעון אלקטרוני חמוד שתופס תאוצה וקהל אוהדים 🙂

Yuval:

ולפני התואר השני מה עשית?

Sharon:

אני בכלל מגיע מהעולם העסקי. בצעירותי למדתי תואר ראשון בהנדסת תעשיה וניהול בטכניון, התחלתי לעבוד בחברות ייעוץ מובילות בתחום ונשלחתי לצרפת – ארץ ילדותי – לנהל פרויקט גדול. לאחר שסיימתי את הפרויקט התקבלתי לתואר שני MBA, בתוכנית בינלאומית יוקרתית של בית הספר ללימודי מסחר גבוהה בפריז (ESCP). לאחר מכן פתחתי לחברת היי טק גרמנית סניף בצרפת, עבדתי כמה שנים, ומסיבות אישיות חזרתי ארצה.

עכשיו כשאני כותב על זה, אני מבין שזה סיכום חצי חיים בערך. וואוו, מפחיד

תום בוקשטיין, ללא כותרת, 2012

תום בוקשטיין, ללא כותרת, 2012

Yuval:

זה באמת הספק לא רע, שאולי קצת מסביר למה דווקא אתה עושה את החיבור בין בתי מלון לאמנות. אבל אני רוצה לשאול על החיבור הזה את השאלה המתבקשת: איפה עובר הגבול בין לתקוע עוד עבודת אמנות, כי זה מה שעושים כולם, לבין לנהל אוסף. מתי האמנות היא רק קישוט ומתי יש לה ערך נוסף?

Sharon:

כל החשיבה הבסיסית שונה לגמרי. כשאתה רוכש אמנות על מנת ״לקשט״ בית מלון אכפת לך אם היצירה ״יפה״ ומתאימה לספה או לצבע הקיר. זה לא אני. החשיבה שלי בבסיסה מגיעה מאוצרות, מבניית נרטיב או מטיפול בנושא שמעסיק אותי, כמו עתידו של המדיום הדיגיטלי בתערוכות שאצרתי בחממה לאמנות דיגיטלית שבמלון רויאל ביץ׳ ת״א.

בבניית אוסף החשיבה היא בנייה אסטרטגית וחשיבה עתידית על אנסמבל של יצירות, ולא כפריט אחד. אני בונה תמהיל שנראה לי מתאים הן לרשת ישרוטל והן לערך המסחרי העתידי של האוסף, תמהיל מדיומלי מגוון יחד עם תמהיל נכון של אמנים שנמצאים בתקופות שונות בפריצה אל השוק. לדוגמה, בבית המלון החדש של הרשת שייפתח במושבה הגרמנית בירושלים, בחרתי להציג אוסף תחריטים מצוין, שהוצג במוזיאון ישראל, כתערוכת ״תיקי אמן״ של בית התחריט בכברי.

התערוכה במלואה תוצג בחדרי בית המלון. אני, אם היתי תוקע תמונה על קיר, פשוט הייתי בוחר פוסטר או דופליקט של יצירה מקורית, אבל כאן אני תולה שירה ליד התחריט, טקסט שכתב האמן כשהוא ביצע את הסדרה בכברי. העבודות שם הם של מיטב אמני ישראל, או נקרא לזה הקאנון הישראלי – סיגלית לנדאו, צדוק בן דוד, אסף בן צבי, מיכה אולמן, הילה לולו לין, חן שיש ועוד. בשאר החללים הציבוריים האוסף יהיה מגוון ביותר, עם צלמים מפורסמים, ציירים ישראלים פורצי דרך, ופסלים צעירים מהאקדמיה

Yuval:

מצד אחד האינסטיקט הראשון שלי בתגובה למה שאתה אומר הוא קצת לעקם את האף, ולהיאחז באותו אליטיזם שציינת בהתחלה: אמנות בבית מלון? מה השלב הבא? מצד שני אולי באמת אין ברירה? ומצד שלישי – מה רע באמנות בבית מלון…

לירון קרול, ללא כותרת, 2012

לירון קרול, ללא כותרת, 2012

Sharon:

בעולם ישנם בתי מלון שמציגים אמנות מצוינת. בדרך כלל הם של אספנים, ומאפשרים לאספן להציג את האוסף. לא הרחק מאיתנו יש את מלון ארט פלוס של דורון סבג, או את עלמא של לילי אלשטיין בזכרון יעקב. הייתי בכמה בתי מלון כאלה בעולם, וזה כל כך שונה, כל כך יותר עוצמתי. אתה גם מבין שהבעלים אוהבים אמנות, משקיעים בה.

צריך לצאת קצת מהמיקרו במינוי הזה שלי. תמונת המאקרו מבשרת טובות לעולם האמנות בישראל (אני מקווה): ישרוטל היא החלוצה, לפחות בענף המלונאות, שמבינה את הערך והעוצמה שיש לאמנות, ואומרת אני משקיעה בה, ומדובר על סכומים אולי יותר חשובים מסכומי הרכישה השנתיים של מוזיאון תל אביב. זו פעם ראשונה, נראה לי, שגוף מסחרי מהסוג הזה נכנס לתמונה המורכבת של עולם האמנות ומתברג בה. ואני הוא רק המתווך.

וכשאני אומר משקיע, זה לא רק בכסף, אלא למשל בעתיד המאוד קרוב, אני עומד לפתוח תוכנית רזידנסי באחד ממלונות היוקרה של הרשת, שכל אמן או אדם מן השורה היה חולם להגיע אליו לרזידנסי. באותו מלון אנחנו גם פותחים סדנאות אמן: מזמינים את האמנים שמציגים במלון (שם אני פותח בימים אלה חממה לאמנות ישראלית), לסופ״ש, שהוא יקיים בתשלום כמובן, סדנה מהתחום שבו הוא יוצר: ציור, פיסול, צילום וכו׳. אנחנו מביאים את התכנים האמנותיים לקהל האורחים של המלון, וזה גישור אמיתי. בעיניי, לשם כך אני בתחום

Yuval:

ומה עם עיצוב, אגב? גם לו יהיה מקום?

Sharon:

כן. אני מתכוון להקדיש חלל מיוחד למעצבים צעירים, שיציגו את עבודתם ויוכלו למכור אותה. אורחי המלון שעליו אני מדבר הם עמידים, ויש להם זמן פנוי רב בשהות שלהם שם, כי גם אין כניסה לילדים, אז כל הראש פנוי רק להנאה

Yuval:

אז שנייה לפני שאנחנו מסיימים, בוא תספר כמה מילים על חמש כוכבים סובנירז!

דן אלון - חוף הים תל אביב - חמש כוכבים סובנירז - החממה לאמנות דיגיטלית

דן אלון, חמש כוכבים סובנירז

 דן אלון - מלון רויאל ביץ' תל אביב - חמש כוכבים סובנירז - החממה לאמנות דיגיטלית

Sharon:

אחחחחחחחחחחחחחח… פרויקט כל כך כייפי. גם לעבוד עם דן אלון זו ממש שמחה ו-FUN. עוד בתחילת הדרך, כאשר נפתח מלון רויאל ביץ׳ תל אביב, שבו מתקיימת החממה לאמנות דיגיטלית, מאוד הייתה חסרה לי חנות במלון. כשהיינו ילדים, היינו מטיילים עם ההורים הרבה בבתי מלון, ותמיד החנות הייתה היעד הראשון שיש לכבוש.

אהבתי במיוחד את הגיוון האקלקטי של החנויות האלה, ויחד עם דן אנחנו פותחים כזו חנות. היא תהיה מינימליסטית במוצרים שבה, אך מאוד הומוריסטית ודי נוקבת בביקורת שהיא תעלה. מלבד כמה מזכרות דן יאייר כל יום נושאים שונים הקשורים לישראל ולחיים הלחוצים שלנו כאן. מי שמכיר את דן, יודע שהוא חד ונוקב אך גם מאוד משעשע.

אני בעצם לא יודע מה יוצג על גב הקירות כי זה טרם נוצר, יש לי שליטה רק באובייקטים שתכננו מראש. יצרנו גלויות ״ישראליאנה״ מצחיקות, שהמבקרים יוכלו לקבל, וגם יוכלו לרכוש מדן ישירות את איורים. זהו בעצם מיצג / מיצב של דן אלון. המיצג הוא במשחק שלו של בעל החנות המלוקקת.

והכותרת ״חמש כוכבים סובנירז״, ולא חמישה כוכבים, היא מחווה לכל אנשי החמש שקל בישראל שאנחנו אוהבים, אחרת זה לא היה מקום כזה מיוחד. אז בואו לצחוק וליהנות אתנו

Yuval:

מגניב! אני ממש מחכה לתערוכה הזו. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Sharon:

בסך הכל יש לי הזדמנות ודלת די פתוחה ליצור המון פרויקטים מעניינים ואני מקווה שהן האמנים והן המבקרים במלונות ייהנו מהם בכל המישורים. ושתהיה שבת שלום

Yuval:

אמן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden