איינדהובן 2015: הדבר היחיד שעליו אנו מסכימים הוא אי ההסכמה

במהלך שבוע העיצוב באיינדהובן העיר משתנה ללא היכר, אך דבר אחד נשמר: אופי העבודה המיוחד המתפתח בעיר, על ידי דור מעצבים המייצרים קהילת עבודה שיתופית. בין אם אלה שיתופי פעולה ארוכי טווח, קצרי טווח, חללי עבודה משותפים, פלטפורמות לשיתוף ידע, שירותים או אמצעים, תהליכים פיזים או וירטואלים, קולקטיבים וקואפרטיבים, זוהי מגמה הולכת וגוברת.

היא מטילה ספק בתפקיד המעצב ככוכב על ומציבה אותו כחלק מרשת, מקהילה. מתודולוגיה של שיתוף פעולה שוברת את פרקטיקת העבודה המוכרת ומפנה מבט למורכבות העולה של מקצוע העיצוב, המצריכה חיפוש פרקטיקות חדשות. יותר ויותר אנו מבינים כי עיצוב הוא לא רק מנגנון ייצור וצריכה אלא דרך מחשבה המיושמת לצורך פתרון בעיות וחשיבה מחודשת של היום-יום.

ברוח זו נולד ה-Fictional Collective שבו אני חברה. הקולקטיב מורכב מלמעלה מ-20 חברים-יוצרים, רובם בוגרי התואר השני ב-Social Design באקדמיה לעיצוב של איינדהובן. הקהילה שהובילה להקמת הקולקטיב התחילה להיווצר כחודש לפני שהתחילה שנת הלימודים, כשקיבלנו אימייל המודיע כי ראשי המחלקות התפטרו. מאותו הרגע התחלנו לפעול יחד בניסיון למצוא פתרון לבעיה באמצעים העומדים לרשותנו: שרשרת אימיילים, הקמת קבוצת פייסבוק, הגעה פיזית לאקדמיה וכדומה. בסופו של דבר הנהלת האקדמיה וראשי המחלקות הגיעו להסכמה, הראשים חזרו מהתפטרותם, ולפתיחת שנת הלימודים כבר הגענו כקהילה מגובשת. משם חיי העבודה והקהילה רק התחזקו כרצף אחד של דיונים, ארוחות ערב ופגישות עבודה, ותהליך הלמידה ההדדי הפך לחלק משמעותי מהלימודים הרשמיים.

התערוכה הראשונה של הקולקטיב התקיימה בשבוע העיצוב לפני שנה, כריאקציה לתערוכה של האקדמיה העוסקת לרוב במוצר הסופי בלבד. חברי הקולקטיב בחרו לחשוף חלק מתהליך המחשבה הקבוצתי והאינדווידואלי שהוביל לפרויקטים שהוצגו באקדמיה. התערוכה Fragments of Ongoing Fiction בחנה מתודולוגיות עיצוב מניתוח אנליטי של מקומות והתנהגות ועד ניסויים בחומר והתערבויות בחלל הציבורי. הצגת טווח המתודולוגיות החופפות והמנוגדות יצרה דיון קבוצתי בנושא העיצוב כיום דרך מגוון מדיות רחב.

במהלך השנה האחרונה התקיימו והתפתחו מספר פרויקטים במקביל במסגרת הקולקטיב. המנעד הרחב נע בין האבסטרקטי למוחשי, בין התיאורטי לפרקטי. לדוגמה, התערוכה וההוצאה הדיגיטלית This is Work בשיתוף עם Depot Basel בחנה את נושא העבודה בקרב המקצועות היוצרים במציאות העכשווית. מהסתכלות אישית על תהליך יצירה, דרך בדיקת המערכות הכלכליות האלטרנטיביות ובחינה מחודשת של מהי יציבות. התערוכה התפתחה לסדרת אירועים ודיונים וכן להוצאה דיגיטלית בהשתתפות מגוון יוצרים ואנשי מקצוע המגיבים על הנושא. ההוצאה הדיגיטלית ממשיכה להתפתח מתוך הצורך לייצר דיון ואלטרנטיבות למנגנונים של עבודה יצירתית לסוגיה.

לקראת שבוע העיצוב השנה הוזמן הקולקטיב להשתתף ולבנות את הקונספט בעבור Plug in City, קהילה יוצרת שיתופית המבוססת על המודל ההולנדי של כלכלה מעגלית: עיר בתוך עיר הבנויה ממכולות משומשות, המאפשרת מקום פיזי לשיתופי פעולה בין יוצרים שונים בתחומים שונים. אזרחי Plug in City, הקרוים גם Pluggers, הם אדריכלים, מעצבים, אנשי קראפט, אמנים ויזמים. כחלק מהפרויקט חברי הקולקטיב הקימו את הגלריה הוורטיקלית המהווה מעין חוליה מקשרת, הזמנה לקחת חלק.

הגלריה מזמינה יוצרים להציג את עבודתם אך גם את הקשר ותהליך העבודה שנוצר בינם לבין המקום. התערוכה תהיה תמיד תלוית מקום, תלוית שיתוף פעולה בין הקהילה לאורח. שני פרויקטים אלו הם פרויקטים ארוכי טווח, ביניהם נקודות השקה רבות בגישה, שניהם מייצרים פלטפורמה לשיתוף פעולה, אך אמצעי הביטוי והפרקטיקה העיצובית מאוד שונים. ולמרות, או בזכות, הם מייצרים את השלם.

יצירתיות לרוב נקשרת עם חופש היצירה של הפרט אך המשותף מייצר קרקע למחלוקות, לסתירות, הטלת ספק ובחינה מחודשת וביקורתית, ליצירתיות מזן אחר. יצירת מערכת חשיבה ויצירה רשתית מאפשרת אינטראקציה בין יוצרים מתחומים שונים, מדינות שונות ודעות שונות. כוחה של ורסטיליות זו היא בהסתכלות ברמת המאקרו והמיקרו בו זמנית, בהסתכלות על חברה במקביל לנרטיב פרטי, בתרגום הלוקאלי והפיזי ליישום גלובאלי ווירטואלי, ולהפך.

שיתופי הפעולה המרובים שנכחו בשבוע העיצוב באיינדהובן בחנו שאלות כמו איך עיצוב יכול להגיב לעולם משתנה ולקונטקסט המשתנה של המקצוע. עבודתו של ג׳סי הווארד שהוצגה באיינדהובן תערוכה In No Particular Order החלה ב – BIO 50 – הביאנלה לעיצוב שהתקיימה בלובליאנה בשנה שעברה. BIO 50 קראה תיגר על ביאנלות ושבועות עיצוב טיפוסיים ברחבי העולם: היא היוותה פלטפורמה לשיתופי פעולה, והמעצבים המשתתפים התחלקו לקבוצות עבודה בנושאים שונים הקשורים בחיי היומיום ועבדו יחדיו מעבר למרחקים גאוגרפיים במשך כחצי שנה. כחלק מקבוצת Hacking Households הווארד ממשיך בעבודתו שוב בשיתוף פעולה, ומוכיח את הרלוונטיות שבפרקטיקת העיצוב השיתופית.

יחסי העבודה במקרה של BIO 50 וב-Fictional Collective מתבססים על מרחב ללא מקום ממשי, על רשת של בסיסים מפוזרים ומשתנים. חלק חשוב מתהליך העבודה השיתופי מוקדש לעיצוב דרך העבודה, להגדרת הכלים והכוריאוגרפיה הקבוצתית בתהליך המחקר והיצירה. הכלים של המדיה החברתית התפתחו בצורה טבעית לכלי עבודה: אימייל, פייסבוק, גוגל דרייב, סקייפ, אינסטגרם, פינטרסט וכדומה הפכו לדומיננטיים בתהליך עבודה שיתופי.

ישנם כמובן קשיים לא מעטים בתהליך שיתופי: קשיים טכנים של תקשורת, אי ודאות, חוסר יכולת לצפות או לשלוט בתהליך ובתוצאה. ישנו תסכול בדברים הקטנים כמו להבין מתי זכות הדיבור שלך בשיחת סקייפ של מעל עשרה אנשים. הדבר מחייב סבלנות רבה ואמונה בתהליך ובאפשרויות הטמונות בו. האתגר הוא ביישום המגבלות של אי-ודאות, אי-סדר והתפתחות לא ליניארית לשימוש יצרני.

אי-הוודאות מוביל לשאלות חדשות ותשובות חדשות ומרגשות. לקבוצה יש את האפשרות ללכת לאיבוד בתוך התהליך ומצד שני בשלב מאוחר יותר היעילות באה לידי ביטוי בטווח היכולות הרחב ובתפקידים השונים שכל אחד לוקח. הקולקטיב כגוף יצרני מוגדר מחדש בכל רגע בזמן, ללא חיפוש אחר הגדרה אחת עקבית ושלמה. הדבר היחיד שעליו אנו מסכימים הוא אי ההסכמה: אי ההסכמה מניע אותנו ואת הדיאלוג, בפלטפורמה של הדדיות, התפתחות ואתגור תמידי. תהליך העבודה השיתופי הוא שיקוף של הזמן שבו אנו חיים: אין נרטיב אחד, אין דעה אחת, אין דרך אחת או נורמה אחת, לא מקצב אחיד אלא רב-שיח של מקצבים, משא ומתן מתמיד בין המקצבים הפרטיים ומקצב החברה כגוף.

—

איה בנטור היא בוגרת התואר הראשון במחלקה לצורפות בבצלאל ובוגרת התואר השני ב-Social Design מהאקדמיה לעיצוב באיינדהובן. היא חוקרת את הממשק בין הפיזי והווירטואלי דרך מחוות וגוף, מעצבת משקפיים ושותפה ב-Reforma Eyewear וממקימי Fictional Collective.