כל מה שחשוב ויפה

תעשו משהו שהוא לא לחפור בור ולמלא אותו במלט

״אי אפשר שלא להתרגש כשמדמיינים את מרכז העיר עם עוד אלפי סטודנטים שיהפכו אותו לשוקק, תוסס ואטרקטיבי יותר״, אמר ניר ברקת, ראש העיר ירושלים, בטכס יוצא הדופן של הנחת אבן הפינה לקמפוס החדש של בצלאל במגרש הרוסים בירושלים.

עידו ברונו, מרצה בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי, מספר על תהליך העבודה על הטכס – שהחל ארבעה חודשים קודם לכן – ועל ההיסטוריה המחלקתית של מכונות ש״עושות משהו״

אפקט הדומינו של המכונה שהניחה את אבן הפינה לקמפוס החדש של בצלאל החל בחודש יוני האחרון, כשהנהלת בצלאל פנתה אל דב גנשרוא ואלי בבקשה שנציע משהו מעניין יותר מאשר ״לחפור בור ולמלא במלט״. הצעתי לבנות מכונה שמניחה את אבן הפינה, וההצעה נתקבלה בשמחה. הרעיון הבסיסי היה לבנות מקטע – או תת-מכונה – שתייצג את כל אחת ממחלקות האקדמיה, ושביחד יפעלו כל המקטעים בשרשרת עד להנחת האבן במקומה. המכונה, שבהתאמה למגרש שבו פעלה, תוכננה מראש לממדים גדולים ומרשימים מתופעלת כולה על טהרת המנגנונים המכניים.

המכונה הזאת מסמלת את העובדה שהבניין שיבנה, הוא גם בעבור, אבל גם בזכות העשייה רבת השנים של כל המחלקות. בעצם היצירה המשותפת יש כאן כמובן גם מסר נוסף: כוחה של האקדמיה בפעולתן המשותפת של כל המחלקות – המחלקות תלויות זו בזו לצורך פעולתה המוצלחת של האקדמיה. בנוסף, היה לנו חשוב להדגיש את הקשר בין בצלאל של שץ לבצלאל בת ה-106 והקמת הבניין החדש בעיר. זהו רצף היסטורי שיש לו משמעות אמיתית. לכן התעקשנו שהאבן שתונח היא אבן שנלקחה פיזית מחומת המבנה ברחוב בצלאל 1. מטעמי שימור היא כמובן הוחזרה לשם לאחר הטקס.

לצורך העבודה גייסנו בוגרים טריים ומוכשרים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי והרעיון הוצג בפניהם כבריף לפרוייקט. לשמחתנו הרבה הסטודנטים – בועז מנשרי, דניאל נחמיאס ועלמה שחם – הרימו את הכפפה ותחת ההנחייה שלנו יצרו והפיקו את האירוע המשמח הזה. במהלך העבודה הצטרפו אליהם סטודנטים רבים נוספים מהמחלקה ומהמחלקות האחרות באקדמיה. המכונה הזו היא בראש ובראשונה עדות לכשרונם, התלהבותם ויכולת הביצוע שלהם.

מתוך תהליך ההקמה. צילום: עידו ברונו

מתוך תהליך ההקמה. צילום: עידו ברונו

בניית המכונה היא נדבך נוסף במסורת ארוכת שנים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. בז׳רגון הפנים מחלקתי אנו קוראים לה ״משהו שעושה משהו״. (פרופ׳) חנן דה לנגה נהג להנחות בנייה של מתקנים מהסוג הזה בקורסים שהנחה לפני שנים, שבהם נבנו מתקנים ומכונות ש״עושות משהו״ שאינו בהכרח פעולה יצרנית במובן המקובל של המילה. בפעם הזו היה למכונה תפקיד ברור: הנחת אבן הפינה לקמפוס החדש של בצלאל שיבנה במגרש הרוסים בירושלים.

לפני 26 שנים, ביחד עם דניאל צ׳רני שלמד איתי בכיתה בבצלאל, בנינו מכונה כזאת כ״הפתעה״ בקורס של המורה המיתולוגית מילכה צ׳יזיק ז״ל. בסוף התהליך המכונה מזגה בקבוק וודקה לתוך אקווריום מלא מיץ תפוזים. מכונה אחרת בנינו עם בת כיתתנו דניאלה מאנה ז״ל בקורס עיצוב שעסק במים. מידי שנה תלמידינו בונים מעין מכונה שכזאת שמדליקה נרות חנוכה בטקס הדלקת הנרות המסורתי של המחלקה.

מעבר להנאה הצרופה שבעיסוק בתכנון, בבנייה ובצפייה במכונה בפעולתה, היא מעבירה לנו מסר סמוי וחשוב: תרבות והומור הם עניין רציני ביותר. על מנת שבסופו של דבר הרבה אנשים יוכלו לצפות בכמה עשרות שניות של שמחה מכנית צרופה, הרבה אנשים צריכים ללמוד מקצוע ולעמול זמן רב וברצינות תהומית.

מעט רקע היסטורי

  • ה״מכונות״ הללו שנבנו על פני השנים במחלקה לא נוצרו יש מאין. הן מתייחסות למסורת ארוכת שנים שיש לה שורשים בתולדות האמנות, כמו גם בהיסטוריה של ההתפעלות האנושית ממכאניקה.
  • כמה רפרנסים רלוונטיים: בתחום ההנדסה הפופולרית, המכונות הללו קרויות Rube Goldberg Machines על שם המאייר והקריקטוריסט האמריקאי שנהג לצייר מכונות מורכבות מהסוג הזה. למעשה, כבר ב-1931 מילון מריאם-וובסטר מציין את המונח ״רוב גולדברג״ כשם נרדף ל״ביצוע משימה פשוטה בדרך מסובכת״.
  • האמן השוויצרי ז׳אן טינגלי בנה עשרות רבות של מכונות מהסוג הזה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, והתעניין במיוחד במכונות שמשמידות את עצמן.
  • בשנות ה-80 האמנים השוויצריים פישלי ווייס (Fischli & Weiss) יצרו סרט וידאו שהפך אולי לאבן הדרך המשמעותית ביותר בתחום ונקרא Der Lauf der Dinge, או בתרגום חופשי ״הדרך שבה הדברים הולכים״.
  • יצירות מופת יותר עכשוויות כמו הפרסומת של הונדה, Cog, או הקליפים של להקת הבנים Ok GO כדוגמת This Too Shall Pass, שואבות משם השראה ישירה ולמעשה מתכתבות איתה תרבותית.

line

פרופ׳ עידו ברונו – בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל – הוא מעצב תעשייתי ובעל הסטודיו IDBruno, שעוסק בעיצוב תערוכות מוזיאליות בתחומי אמנות, ארכיאולוגיה מדע והיסטוריה; בעיצוב סביבות פעילות לילדים ולאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים; בעיצוב אובייקטים אקטיביים/אינטראקטיביים ניסיוניים; ובעיצוב מוצרים, בעיקר מוצרים רפואיים.
בין השאר היה שותף לכתיבת פרוגרמת התצוגה למוזיאון הטבע החדש של ירושלים, וביחד עם תלמידו לשעבר ארטור ברוטר עיצב ותכנן שולחן מגן מרעידות אדמה לתלמידי בית ספר, שנרכש לאוסף הקבע של ה MOMA בניו-יורק. בשנת 2012 זכה ברונו בפרס שרת התרבות לעיצוב על מכלול עבודתו, ובימים אלה הוא שוקד על ״שביל התגליות״ – שביל ומכלול סביבות פעילות לילדים בגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden