הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
בחור בלונדיני עם פאות מחובק עם יפנית בביקיני
Yuval:
הי אפרת! מה שלומך?
Efrat:
הכל טוב! שומעת נלי פורטדו ומבינה שאלכוהול ומזגן על חום לא הולכים יחד
Yuval:
כן… אפרופו קור, משום מה החלטתי שאת גרה בירושלים כי למדת בבצלאל והסרט מוקרן בירושלים. אני צודק? או שכבר הספקת לעזוב?
Efrat:
הספקתי להחליט לעזוב, לסיים חוזה, ולהיתקע איפשהו בין ירושלים לתל אביב בחיפושי דירה בסכום שכנראה לא הגיוני
Yuval:
נו כן… אם התחלנו במגורים, בואי תספרי קצת על עצמך – בת כמה, מה למדת, מתי, מה את עושה מאז וכן הלאה
Efrat:
בטח. אני בת 25, סיימתי השנה שעברה תואר ראשון בווידאו במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל והתחלתי תואר שני בקולנוע בתל אביב. כרגע עורכת דוקו קצר לניו יורק טיימס ומנסה לא להלקות את עצמי על כך שאני לא מפנה זמן למחשבות על סרט חדש
Yuval:
וגזוינדלך היה פרויקט הגמר שלך?
Efrat:
אכן
Yuval:
מגניב! אז בואי נתחיל מהתחלה: מאיפה הגיע הרעיון לסרט? איך מצאת את הגיבורים? מה משך אותך בנושא? וכן הלאה…
Efrat:
אני בעצמי נעה על הספקטרום הדתי, ובתקופה שהתחלתי לעבוד על הסרט התגבשו אצלי שאלות כלפי ההבנתיות הדטרמיניסטית של העולם הזה, שבעקבותיהן כיסוי הראש שחבשתי הלך והידקק עד שנעלם. במקביל גיליתי שקיימת קהילה שלמה של יוצאים בשאלה בירושלים, שבמסיבות שלהם אפשר לראות חבר׳ה בפאות רוקדים לשירים של ביונסה ומדברים יידיש, מה שהדליק אותי מיידית.
את יהודה, הדמות הראשית של הסרט, גיליתי דרך שיטוט בפייסבוק, כשהגעתי לתמונת פרופיל של בחור בלונדיני עם פאות מחובק עם יפנית בביקיני, מה שגרם לי להבין שההיברידיות הזאת מאוד מעסיקה אותי. אז התחלתי לתעד את התהליך האחרון של היציאה בשאלה של יהודה, גזירת הפאות, הסימבול האחרון שקשר אותו לעולם החרדי
Yuval:
נייס! וככה פשוט פנית אליו והוא הסכים או שהיה צריך פה איזה תהליך חיזור כלשהו?
Efrat:
האמת שהכל פעל באופן די ספונטני. רוב הדרמה של הסרט התרכזה בשלושה ימים שבאופן מקרי היה לי את המזל להיות נוכחת בהם, והם הגיבו מאוד בטבעיות למצלמה ולתהליך התיעוד, אולי בגלל שהקשר שלנו גם היה מאוד חברי ולא חד צדדי
Yuval:
באמת מזל. כמה זמן לפני הצילומים נוצר הקשר?
Efrat:
האמת שנפגשתי עם יהודה לסוג של שיחת תחקיר, שבמהלכה גיליתי את התהליך שהוא עובר והצעתי שאתחיל לתעד את התהליך שלו, ומשם הכל זרם. אז… לא הרבה זמן לפני, אבל זה מתקזז עם הזמן שהתנחלתי אצלם במשך שנה שלמה אחרי שנפגשנו ☺
Yuval:
הם באמת נראים אחלה חבר׳ה. אבל מעניין אותי לשאול איזה סוג של הנחייה קיבלת מהמחלקה לפני, תוך כדי ואחרי הצילומים. בכל זאת פרויקט גמר
Efrat:
האמת שאנשים מדהימים ליוו אותי בעשיית הסרט. בעיקר הנחו אותי יאיר לב ואייל גולדברג, שלשניהם יש מלאי בלתי פוסק של תובנות והשראה. בגלל שעשיתי את הסרט לחלוטין לבדי, העין שלהם הייתה חשובה לי, ובעריכת הסרט, אני חייבת לתת קרדיט לטל שפי, שהייתה יועצת העריכה שלי ועזרה לי לגבש את המבנה של הסרט ולקבל תובנות כעורכת.
באופן כללי אני שמחה שעשיתי את הסרט בבצלאל, למרות שהוא לא מוסד קולנועי, דווקא משום שהלימודים נתנו לי גישה שלדעתי רחבה ומעניינת יותר לזמן ולחלל, ועזרה לי לזקק את העניין הקולנועי שלי
Yuval:
ספרי עוד קצת על התהליך. מה חשבת לפני, מה גילית תוך כדי והפתיע אותך, מה הבנת לאחר הצילומים
Efrat:
לפני שהתחלתי לעבוד על הסרט, חשבתי שאני עושה סרט על תהליך היציאה בשאלה ככזה שמסמל את הקאט השחור-לבן מזהות אחת לזהות אחרת. ככל שנכנסתי עמוק יותר לצילומים ולעריכה, הבנתי שהסרט נע דווקא בתחומים היותר אפורים. אחרי שההחלטה כבר התקבלה, ברור להם שהאמונה לא קיימת ורוב החובות ההלכתיות נפרצו, אבל נשאר הקו המאוד דק שנותר לחצות, הקו הנפשי שהוא ההשלמה עם עזיבת זהות שהיא חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם, וגם הגעגוע למה שמעבר להחלטה השכלית, הזכרונות, הניגונים והשפה
Yuval:
ואת חושבת – מעבר לכך שאולי היה להם קל יותר לרכוש בך אמון כי גם את, כמו שאמרת, על הספקטרום הדתי – שהעובדה שאת כזאת השפיעה על התוצאה הסופית? כי יש בסרט הרבה רגישות וחמלה לגיבורים שלו. כמי שיצא בעבר מהארון, באופן קצת מוזר היה לי קל מאד להזדהות עם יהודה
Efrat:
אני בטוחה שכן.
בהרבה סדרות וסרטים על חרדים יש אובר דרמטיזציה של הסיטואציה, והסתכלות חיצונית שלמבין עניין לא לחלוטין קולעת לנימי הניואנסים של ההוויה. לפני הכל היה לי חשוב לספר את הסיפור של יהודה ושל חבריו כבני אדם, עם מאפייני זהות שלא בהכרח קשורים לסטריאוטיפ שאנחנו מציירים בראש, ולהשאיר את הסיפור קטן וספציפי ככל הניתן ולא להפוך אותו ל״גדול מהחיים״, מה שקולנוע אמריקאי מנסה לעשות ואני מאוד סולדת. החילוניות לא פחות כפייתית מהדתיות: שני הצדדים תובעניים באותה מידה, מה שמסית את ההחלטה ממחוזות ה״אמת״ וה״שקר״ לקונפליקט האנושי הפשוט שיש בכל קושי של החלטה שהיא
Yuval:
מעניין אותי איזה תגובות קיבלת על הסרט מהעולם החרדי, או ממי שקרוב לעולם הזה, מאז שהסרט יצא לאוויר העולם?
Efrat:
באופן רשמי הסרט לא שזף עיניי חרדים, אבל מתגובות שקיבלתי מאנשים שהיו מקורבים לתהליך הבנתי שגזירת פאות בעולם החרדי היא אישיו רציני, ממש כמו יציאה מהארון, ולכן יש סקרנות גדולה כלפי האקט הזה.
ברמה האישית אני לא חושבת שאפשר שלא להתאהב ביהודה, ולכן הייתה הזדהות גדולה. מצד שני, לחברים שלי שהם דתיים אדוקים, היה קשה להזדהות לחלוטין עם הדמות בלי להיות שיפוטיים כלפי צעד שנוגד את הערכים שלהם. אני מאוד מקווה שהשיח יצליח לשבור את מחסומי קול ההיגיון החברתי וכן יחולל שינוי של סובלנות כלפי בחירות עצמאיות של פרטים בתוך הקבוצה הזו
Yuval:
הלוואי. מה את יכולה לספר על המסגרת שבה הסרט יוקרן ביום שלישי בירושלים?
Efrat:
הסרט יוקרן ביום שלישי בשעה 21:00 במסגרת מקבץ קצרים של פסטיבל הקולנוע היהודי. עד כה הסרט הוקרן בדוקאביב ובפסטיבלים בעולם, אבל ההקרנה הזו יוצרת אצלי ציפייה מסוג אחר, דווקא בגלל שהסרט מאוד יהודי וירושלמי, ולכן אני מסוקרנת לראות את הקהל שיגיע ואת התגובות. נראה לי שיהיה כיף 😉
Yuval:
בהחלט! מה הלאה? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Efrat:
אני מקווה להבין בלימודים שלי דברים חדשים על קולנוע דוקומנטרי, לעשות עוד סרט בקרוב ובעיקר למצוא דירת שני חדרים בבוגרשוב ב-4,500 בלי להיכנס לרשימה עם עוד 20 זוגות. מעבר לכך דברים חשובים מדי בטוח אין לי לומר. אם מישהו בסביבה בשלישי, מוזמנים לקפוץ ☺
תגובות