כל מה שחשוב ויפה
מתוך התערוכה ״א׳ אייקון ב׳ זה בולד״. כל הצילומים: אחיקם בן יוסף

לחשוב, לאצור, לסדר, לארגן

מה הקשר בין פרויקטי הגמר לבין תערוכות הבוגרים? איך מסבירים לקהל הרחב מה זה תקשורת חזותית? ומה רוצה דקל בוברוב, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, שנחשוב כשאנחנו עושים קניות בסופר, צופים בטלויזיה או נכנסים לאינטרנט להזמין אוכל? שיחה לרגל פתיחת התערוכה ״א׳ איקון ב׳ זה בולד״ במוזיאון בת ים

בהמשך לדיון שנערך בשנים האחרונות באקדמיות ובבתי הספר לעיצוב על פרויקטי הגמר ותערוכות הבוגרים, החליט בוברוב על מהלך שמטרתו לבדל את הגשת פרויקטי הגמר מקונטקסט מוזיאלי, ולקיים תערוכת נושא שנתית המציגה את עבודות הסטודנטים. ״א אייקון ב זה בולד״, שנפתחה ביום ראשון בבת ים, היא הפרק הנוכחי של המהלך, ומטרתה להציג מבט מקיף על תחום התקשורת החזותית, תוך פריטתו למושגי מפתח שימושיים.

אלו נאצרו על ידי קובי פרנקו ורחל דהאן, וכונסו בסדר אלפביתי שתורגם לשיטוט במרחב תלת־ממדי של מילון מושגים. כל אחד מהמושגים המוצגים בתערוכה מלווה בהגדרה מילונית־מקצועית־שימושית, והעבודות שלצד כל מושג משמשות כ״איור״ מפרש. באופן זה מטרת התערוכה היא להנגיש את התחום לקהל הרחב, להבהיר תהליכי היצירה, ולפתוח צוהר לצורת החשיבה שמאפיינת את העוסקים בתחום.

B35A2963

Yuval:

הי דקל. מה שלומך?

Dekel:

מחפש נשימה אחרי הפתיחה אתמול

Yuval:

כן, ככה זה… כמה זמן עבדתם על התערוכה?

Dekel:

בשלב המחשבות אנחנו כבר יותר משנה, במעשים, בגלל שכולנו עושים עוד מיליון דברים, אז בוא נגיד בשלושה חודשים האחרונים

Yuval:

אז בוא נתחיל בשלב המחשבות: למה בכלל לעשות תערוכה למחלקה במוזיאון (ולא שחסרות סיבות…)

Dekel:

תכל׳ס, הכל בגללך…

כי בפגישה הראשונה שלנו (שלי ושלך) כשנכנסתי לתפקיד ראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, הכנסת לי לראש רעיון של תערוכה אוטופית, שיש זמן לחשוב, לאצור, לסדר, לארגן, והדלקת אותי על זה

Yuval:

למרות שהשאלה לא נועדה לסחוט מחמאות אני שמח על הגילוי הנאות…

Dekel:

זה גם נפל לי טוב בתקופה של מחשבות על פורמט תערוכות הבוגרים ותחושה של החמצה, שאנחנו בעיקר לא מצליחים בפורמט הקיים לדבר לקהלים יותר רחבים שהם לא רק אנחנו והקולוגות שלנו

Yuval:

אז אם הזכרת את תערוכות הבוגרים, שתי שאלות: 1. מה לא עובד שם לשיטתך, ו-2. לקהל שלא בקיא בדקויות ויגיע לתערוכה, מה זה משנה? כי אם להיות לרגע קצת בוטה – יש בתערוכה עבודות של מעצבים גרפיים, ובהרבה מובנים היא לא מאד שונה מתערוכות בוגרים, עד שמתחילים לצלול לתוכה

Dekel:

זה מאוד מורכב.

תערוכת הבוגרים בתפקידה המסורתי נועדה להציג את הבוגרים דרך פרויקטי הגמר, והפורמט הישן שירת באיזשהו אופן את המטרה הזו. בעיני היא צרה מידי ויעודית מידי (שוב – לקהל שבוי, למקומות עבודה שמחפשים עובדים, לבני משפחה, ולמוסדות ללימוד עיצוב עצמם, שאמורים לבדוק ולראות מה קורה במקומות המתחרים). הרגשתי שאנחנו מפספסים את קהל היעד שלנו במובן המקצועי, את לקוח הקצה שאליו אנחנו פונים ובשבילו אנו מעצבים; שהדיון נהיה על ה״תערוכה״ ולא על המוצג בה, שנהיה שיח פנימי של אנשים במקצוע שהשאיר בחוץ קהלים לא פחות חשובים, אם לא חשובים יותר.

לגבי תערוכת הבכורה שלנו עכשיו בבת ים, רציתי קודם כל להתרחק מה״רעש״ של תערוכות הבוגרים של המוסדות המקבילים, לגמור את הקיץ, את הלחץ של סוף שנת הלימודים, ולייצר מסגרת נעימה אקלימית ונגישה שיוצאת מגבולות האקדמיה ופונה – או מנסה לפנות – לקהלים נוספים, קהלים שחשוב לי שיכירו את מקצוע העיצוב ואת תפקיד המעצב

B35A3079

Yuval:

אז איפה עובר הגבול בין החוויה שבתערוכה לבין הדידקטיות. כמה אנשים (חוץ ממני) באמת מתעניינים בהגדרה של וקטורי…?

Dekel:

תראה, אני חושב שהשיטוט בתערוכה (כמו בכל תערוכה טובה) יכול להתקיים בכמה מעגלים. המעגל הראשון הוא באמת להתבונן בעבודות הסטודנטים כעבודות היוצרות עניין בזכות עצמן. המעגל השני הוא היכולת להבין מה כרוך בתהליך העבודה על פרויקטים מהסוג הזה, והמעגל השלישי, למי שזה מעניין אותו, או לסטודנטים השוקלים ללמוד את המקצוע, להיכנס טיפה יותר לעומק ולערוך היכרות עם מושגים שהם השפה שבה אנחנו מדברים, כמרצים, מעצבים וכסטודנטים

Yuval:

אז מה השאיפה? חוץ מזה שמי שיבקר ירצה להירשם למחלקה… שמי שיבקר בתערוכה, מה הוא יבין אחרי התערוכה על המקצוע? או על המחלקה?

Dekel:

מקצוע התקשורת החזותית הוא לתפישתי מקצוע שלעיתים קרובות הוא ״שקוף״ למשתמש, למרות שהתוצרים שבהם מעורב מעצב תקשורת חזותית הם תוצרים שהקהל הרחב נחשף אליהם הכי הרבה. השאיפה שלי היא ליצור הבנה שמאחורי פתיח גרפי לסדרת טלויזיה, אפליקציה או אריזה בסופר, עומד בעל מקצוע

Yuval:

וההחלטה ליצור מילון מונחים של א״ב. איך זה קרה?

Dekel:

בישיבות של אנשי סגל העליתי את הרעיון והרציונל מאחורי המהלך, וביקשתי שנערוך שיחה ונעלה רעיונות, וזה היה אחד הרעיונות שעלה. המטרה היא שבכל שנה נציג זווית אחרת של המקצוע ובאיזשהו מקום הבחירה במילון מונחים כדי להציג את אבני היסוד היתה נכונה, גם מכיוון שזו התערוכה הראשונה

Yuval:

רגע רגע. כתבת בכל שנה… יש לך תוכניות לעשות תערוכה בכל שנה?!

Dekel:

אההה

Yuval:

כלומר?

Dekel:

בשלוש שנים האחרונות הגשות פרויקטי הגמר שלנו (למרות שהן מוצגות במקביל לתערוכות הגמר האחרות) הן הגשות וזהו: לא ״תערוכה״, אין אוצרות, אין סלקציה, מי שזה מעניין אותו מוזמן לעלות ולהסתובב. הספוט מבחינתי אמור לבוא במסגרת התערוכות האלו שבהן נציג גם את היכולות המקצועיות הגבוהות של המחלקה, דרך הצגת עבודות הסטודנטים, וגם נושאים או זוויות אחרות שאינם תלויים או קשורים בפרויקטי הגמר של אותה שנה.

הרציונל הנוסף הוא לייצר שדה של תערוכות תקשורת חזותית שאינן קיימות בכלל בארץ, וכמעצב חשוב לי שיהיו כאלו.

סליחה. כמעט ולא קיימות

Yuval:

האמת, סופר חשוב… בוא תתן כמה דוגמאות לעבודות שאתה חושב שמייצגות את רוח התערוכה

B35A3012

Dekel:

השולחן של האריזות, השולחן של המיתוג, הפתיחים הגרפיים לסדרות טלויזיה, הספרים, המושג ״דף בית״: כולם מוצגים שאנשים נפגשים איתם ביום יום והם פחות ״תרגילים״ או פרוייקטים״ באקדמיה. במובן התקשורתי של המילה

Yuval:

כלומר? אני לא בטוח שהבנתי למה אתה מתכוון

Dekel:

אני רוצה שמבקר בתערוכה שאינו מעצב גרפי יתקל בעבודות שהוא נתקל בהן ביום יום – כשהוא עושה קניות בסופר, כשהוא צופה בטלויזיה וכשהוא נכנס לאינטרנט להזמין אוכל. הבידוד הכפול שלהן, הן מהאקדמיה והיעדים הלימודיים שלה והן מהפונקציה בעולם החיצוני לאקדמיה, יאפשרו (אני מקווה לפחות) לעשות את החיבור בין המקצוע לדברים שנעשים במסגרתו.

כשבפעם הבאה שאתה צופה בפתיח לסדרה תסתכל עליו אחרת מאיך שהסתכלת עליו עד עכשיו

Yuval:

אתה לא מפחד להיות דידקטי מידי?

Dekel:

ממש לא. אני איש חינוך (-:, תפקידי לחנך (אגב גם כמעצב) לא בללמד, אלא בלעשות את העבודה כמו שצריך, ברצינות, עם מחשבה, עם הקפדה על פרטים ועם הרבה כבוד לקהל עבורו אני מעצב

Yuval:

זה ברור. אבל תערוכה היא בכל זאת פרקטיקה אחרת

Dekel:

אז זהו, אנחנו שבויים בקונבנציות. תערוכה לא חייבת להיות כבדת ראש ו״למביני דבר״. היופי (ובצידו גם הקושי) של המקצוע שהוא דורש סופר יצירתיות, ומצד שני עליו לתקשר לקהל יעד פוטנציאלי. לתפישתי זוהי גם המטרה של התערוכה.

יש פה משחק כפול: מצד אחד האקדמיות לעיצוב שומרות על דיסטנס מהעולם האמיתי (בכדי להקנות כלים לפיתוח מחשבה יצירתית זה הכרחי), ומצד שני תפקידן להכשיר את הסטודנטים הלומדים בהן לעבוד באותו עולם. על התפר הזה אמורה לתפקד התערוכה הזו

Yuval:

תגיד, איך הגיבו הסטודנטים למהלך הזה? הם הבינו את מה שאנחנו מדברים עליו? כי זה לא פשוט להחליט שאין תערוכת בוגרים במובן המסורתי במשך שלוש שנים ואז לבוא עם תערוכה כזאת

Dekel:

תראה, כל שינוי דורש תקופת הסתגלות. השלבים שבהם הזזנו לאט לאט את הפורמט, לא היו קלים והניסיונות של השלוש שנים האחרונות היו ניסוי וטעיה הכרחיים בדרך לפורמט הנכון. אני מאמין שכשהם יראו את התערוכה בבת ים הם יבינו את היתרון הגדול שלה גם בעבורם

B35A3074

Yuval:

ושאלה שאני יודע שאני לא יכול לקבל עליה תשובה מלאה, אבל אשאל בכל זאת: והתגובות של הסגל? ושל שאר שנקר?

Dekel:

מבחינת הסגל אני מרגיש גיבוי מלא לגבי התהליכים שקורים במחלקה בשלוש השנים שבהן אני מתפקד בה כראש מחלקה. אני מקפיד על שיתוף פעולה עם סגל ההוראה, הם שותפים למחשבות שלי, ללבטים שלי, אני משתף ובא עם שאלות בלי לדעת איזה תשובות אקבל, אבל עם ידיעה שפרספקטיבה רחבה מביאה רעיונות ומחשבות שלא בהכרח יכולתי לחשוב עליהן לבד.

בדרך כזו, כשאתה עומד מול מהלך דרמטי כמו שינוי פורמט תערוכת הבוגרים, זה מגיע בקונטקסט של מחשבה, כיוון וסגנון שכבר קיימים במחלקה. זה לא נוחת כרעם ביום בהיר.

גם מבחינת שנקר אני חייב לציין שאני מקבל גיבוי מלא, למרות שלא תמיד הם מבינים עד הסוף ״למה לי את זה״, אבל הם הולכים איתי למרות שזה דורש עוד תקציב ועוד לוגיסטיקה ועוד כאבי ראש; אבל הם הולכים איתי וזה מחזק ונותן ביטחון בצדקת הדרך

Yuval:

טוב, אתה יודע שאני מאד בעד. אם לתמצת את זה במשפט, אני חושב שאיפה אם לא באקדמיה צריך לבחון פורמטים, גם אם לוקח זמן למצוא את הפורמט הנכון, גם אם לא מוצאים אותו בסוף, וגם אם בסוף חוזרים לנקודת ההתחלה…

Dekel:

בוא נגיד משהו גם על קובי ורחל

Yuval:

זו באמת הייתה השאלה הבאה: האוצרות של התערוכה, של קופי פרנקו ורחל דהאן

Dekel:

מסכנים. נפלתי עם זה עליהם (-: וכמו הרבה דברים הקשורים לתערוכה הזו, רב הנסתר היה על הגלוי, אבל הם יצאו לדרך.

חשוב לציין שעבודת אוצרות כחלק מתפקידך כאיש סגל היא עוד מטלה מעבר להרבה מאוד דברים שכל אחד מאיתנו עושה. במקרה של התערוכה זה דורש התגייסות מאוד אינטנסיבית שדורשת ממך המון כישורים, המון הבנה, המון סבלנות, ובעיקר לדעת שאתה עושה הכל לבד: בוחר עבודות, מחפש אותן, מתקשר לסטודנטים שיביאו, תולה, צובע, מנקה, סוחב, מעצב כיתוביות… בקיצור הכל.

אבל אני לגמרי סומך עליהם ולא מתערב עד שהם לא מערבים אותי. אני נותן להם חלל ואומר להם – לכו על זה – ועושה במקביל את כל העבודה השחורה של התקציבים, ציוד, מלחמות, רשימות, אקסלים ורדיפה אחרי סטודנטים במסדרונות שיביאו עבודות… להוריד מהם מה שניתן ולאפשר להם ליצור ולדייק בדרך שאותה בחרו

Yuval:

יפה. והאתגר עכשיו הוא להביא אנשים לתערוכה. אתה יודע שזה לא יהיה פשוט…

Dekel:

כן (-: ותאמין לי שאני עושה בשביל זה דברים שבחיים לא עשיתי…

Yuval:

כמו?

Dekel:

דברים

Yuval:

לא תגלה לנו?

Dekel:

לא

Yuval:

טוב בסדר. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Dekel:

למי שקורא אותנו – בואו לתערוכה. וגם שבמהלך שלושת ימי החמישי הקרובים שבהם התערוכה פתוחה אנחנו מקיימים רב שיח בשלושה מושגים. ביום חמישי הקרוב אני אדבר על ״ספר״, שבוע אחר כך נורית קוניאק תדבר על ״מיתוג״, ובשבוע האחרון ירמי פינקוס ידבר על ״איור״. נראה לי שיהיה מעניין אז אני מזמין את מי שמתעניין לבוא

Yuval:

בהחלט. נשמע מבטיח

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden