כל מה שחשוב ויפה
ורד קמינסקי, אבנים מלאכותיות, מוזיאון תל אביב. צילום: אלעד שריג

ורד קמינסקי: על המוחשי

בעבור ורד קמינסקי צורפות היא דרך להבנה של רעיון מופשט, דרך העבודה על המוחשי: צורפות היא לא חומר או אוביקט כזה או אחר, היא דרך מחשבה. רגע לפני שתערוכת היחיד שלה ננעלת במוזיאון תל אביב בסוף השבוע הקרוב, איה בנטור מבקרת בה - פעם נוספת ואחרונה

בשנה הראשונה ללימודי הצורפות לימדה אותי ורד קמינסקי דברים כמו ש״בשביל להשיג שני חצאי עיגול שיתאימו בדיוק אחד לשני, צריך להתחיל משני עיגולים שלמים ולא משלם אחד״. לכאורה זו תובנה טכנית שעוסקת בעובי חומר, אך מבחינתי זה היה מעבר לכך: זה היה שיעור על מקומו והתערבותו של יוצר בתוך תהליך וחומר, כמה עבודה נדרשת מיוצר בכדי לייצר אשלייה שלא נעשתה עבודה כלל.

צורפות, כפי שלמדתי מקמינסקי, היא הדרך להבנתו של רעיון מופשט דרך עבודה על המוחשי. צורפות היא לא חומר או אוביקט כזה או אחר, היא דרך מחשבה, היא הדרך שבה היא מתייחסת ליצירה. החיפוש אחר מהו דבר יקר ערך לא מסתיים ב״נוצץ״ אלא בהכרות עמוקה עם חומר, עם תהליך.

מאז שנפתחה תערוכת היחיד של קמינסקי, אבנים מלאכותיות, בעקבות זכייתה בפרס אנדי, ניצלתי כל הזדמנות שהייתה לי לבקר שוב במוזיאון, ובכל ביקור גיליתי דבר חדש, בעבודותיה או בהסתכלות שלי. קמינסקי יוצרת בעבודותיה מבנים בעזרת הסתעפויות, התפצלויות, התאחויות, אריגה ובנייה; היא בונה ביטוים חזותיים לנוסחאות מתמטיות. עבודתה נעשית לרוחב ולעומק, והיא שואלת שאלות דרך עבודתה באופן אנליטי וחקרני.

כל עבודה היא שאלה, ניסיון למצוא תשובה, ושוב העלאה של שאלה נוספת. בשיטוט בתערוכה אני כמעט ויכולה לעקוב אחר חוט המחשבה המנחה, אחר השאלה שאותה קמינסקי שאלה, או לפחות אחר הנימה שבה היא נשאלה. לפעמים התוצאה גורמת לה תהייה, ולפעמים צחוק, או לפחות כך אני מדמיינת.

ורד קמינסקי. שרשרת כפולה. תליון. 2012

ורד קמינסקי. שרשרת כפולה, תליון, 2012

ורד קמינסקי. תליון 2012. נחושת. כסף אורך 11 סמ.

ורד קמינסקי, תליון, 2012

הסרט שמלווה את התערוכה מציג את ידיה העובדות של קמינסקי בתהליך ביקוע אבנים; מבחירת האבן הנכונה, דרך מיקומה מתוך מחשבה על ההפתעה בבקע העתידי, מכות הפטיש המדויקות, ועד הנחת הזוג החדש שנוצר על שולחן העבודה. מחוות ידיה מדגישות את התייחסותה לחומר, האופן שבו היא הופכת כל אבן, מסובבת אותה, מסתכלת עליה דרך ידיה, המחוות שלה מראות את החיפוש וההתרגשות השקטה והכנה שמאפיינת את יצירתה.

התערוכה מורכבת מקבוצות-קבוצות של נושאים שונים, מחומרים שונים ומטכניקות שונות, אך אם מסתכלים על תאריכי היצירה אפשר לראות שכולם נעשו כמעט במקביל על פני שנים. הווריאציות שקמינסקי יוצרת לא נועדו להרחבת קולקציה אלא להרחבת מחשבה. נראה כי הקבוצות מנהלות שיח פנימי בינן לבין עצמן, ומדי פעם ישנה עבודה המרגישה כנקודת השקה בין שתי קבוצות, או שליחה מקבוצה אחת לאחרת.

גם הכלי ליצירת התכשיט הוא תכשיט בפני עצמו אצל קמינסקי. היא חוקרת תהליכי עבודה מתחומים אחרים כמו פסיפס, יציקת בטון, ייצור ידני של מרצפות צבעוניות ועוד. היא לומדת את התהליך לעומק, נשענת על ידע, על עקרונות מוכרים וידועים, ומתוך ההיכרות והלמידה של מסורת היא יוצאת לתהליך של אדפטציה ופרשנות אישית.

IMG_8961

לדוגמה, בתהליך ייצור מסורתי של מרצפות צבעוניות, יוצרים מסגרת, לתוך כל אחד מהכיסים הנוצרים על ידי המסגרת יוצקים את הבטון הצבעוני, ולפני שהחומר מתייבש שולפים את המסגרת החוצה. קמינסקי משתמשת בטכניקה זו ליצירת קבוצת הפריטים ״חול בבקבוק״: מסגרות מתכת אלו נעשו בעבר על ידי צורפים, דבר היוצר מעין סגירת מעגל.

קמינסקי התבססה על מסורת עבודה כמעט ונשכחת, ולמרות שהיא יוצרת בה שפה חדשה, היא משמרת ומאזכרת את עברה. בשיחה עם מאיה ויניצקי (אוצרת התערוכה), שמופיעה בקטלוג התערוכה, אומרת קמינסקי: ״כפי שאת רואה, יש כאן הרבה פרטים קטנים. רק על ה׳שפיץ׳ של הסיכה אני יכולה לדבר שעה״. קמינסקי רואה הזדמנות בכל פרט טכני. מתוך המבניות היא צורפת מחשבות, תהיות, פרשנויות, עולם ומלואו.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden