תערוכה במכללה למינהל: ״עורכי דין ללא זכויות״

חוקי הגזע שחוקקו עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ב-1933, לא פסחו על אלה שעיסוקם בחוק ובמשפט. באפריל 1933 הוחל חוק ״רישיון עבודה לעורכי דין״, בעקבותיו אולצו כל עורכי הדין היהודים להגיש בקשות חדשות לרישיון עבודה. רק מי שקיבלו רישיון עבודה לפני 1914 (עורך דין מבוגר) או מי שלחמו במלחמת העולם הראשונה הורשו לחזור לעבוד במקצועם, כל היתר איבדו את פרנסתם, רבים מהם נושלו מרכושם וסבלו מהתנכלויות נוספות.

התערוכה הבינלאומית הנודדת, ״עורכי דין ללא זכויות״, תיפתח ביום א׳ 13.3 בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התערוכה עוסקת בגורלם של משפטנים יהודים תחת המשטר הנאצי. התערוכה מבוססת על תחקיר ארוך שנים של עורך הדין הישראלי המנוח יואל לוי. היא פרי יוזמה משותפת של לשכת עורכי הדין בגרמניה ובארה״ב וכבר הוצגה במסגרות שונות בכ-30 ערים בעולם. לאחר שנחנכה רשמית בבית המשפט העליון בנובמבר האחרון, כעת היא מוצגת לראשונה במוסד אקדמי ישראלי, בסיוע הקונסוליה הגרמנית בישראל.

ככלל הציבור היהודי, רבים מעורכי הדין היהודים לא שרדו את השואה. אחדים הצליחו לעלות לישראל או להגיע למדינות מקלט אחרות ברבות הימים. התערוכה מדגימה את הקושי האישי שחוו אנשי המקצוע, שחרטו על דגלם את השמירה על עקרונות חוקתיים, ואיבדו בעצמם את כל זכויותיהם.

על כך אומרת ד״ר לימור זר-גוטמן, ראש המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית ע״ש דיויד וינר, המכללה למינהל: ״סילוקם המקצועי המוחלט של עורכי הדין היהודים היה אחת הפעולות הראשונות שהמשטר הנאצי ביצע. פעולה ממנה החלה ההתדרדרות של מערכת המשפט הגרמנית, שלילת זכויות האדם ופגיעה בשלטון החוק. לקח חשוב בעיניי נוגע לעורכי הדין האריים וללשכת עורכי הדין הגרמנית שעמדו מנגד ולא עשו דבר בשעה שחבריהם היהודים סולקו. לעורכי דין יש תפקיד חברתי חשוב בהגנה על שלטון החוק וזכויות אדם, ולכן הם צריכים להיות הראשונים שיתייצבו מול שלטון הרומס את  זכויות הפרט״.