כל מה שחשוב ויפה
Alexander Calder, Triple Gong c.1948. Photo: Calder Foundation, New York / Art Resource, NY

אלכסנדר קלדר: תלויים מהתקרה ונדמים בעלי רוח חיים

לקראת הנעילה של הרטרוספקטיבה של אלכסנדר קלדר במוזיאון הטייט מודרן בלונדון, נגה שמשון נזכרת בתרגיל שקיבלה ברויאל קולג׳: סיור מקדים בתערוכה שכוללת גופים עגולים נעים זה סביב זה ויוצרים כוראוגרפיה איטית במרחב

בפתחו של פרוייקט חדש במחלקה ל״תוצרי עיצוב״ (Design Products) ב-Royal College of Art, רגע לפני הצגת הבריף, נשלחנו לסיור מקדים במוזיאון הטייט מודרן: שיטוט של בוקר בתערוכה Performing Sculpture, המציגה מעבודותיו של אלכסנדר קלדר (Alexander Calder). קלדר (1898-1976) היה אמן אמריקאי, מהמשפיעים ופורצי הדרך במאה ה-20 וממציא המובייל (היה זה חברו מרסל דושאן שהעניק לעבודות הקינטיות שלו לראשונה את השם), והתערוכה היא המקיפה והגדולה ביותר המציגה מעבודותיו מאז ומעולם בבריטניה.

Alexander Calder in his Roxbury studio, 1941. Calder Foundation, New York / Art Resource, NY

Alexander Calder in his Roxbury studio, 1941 Photo: Calder Foundation, New York / Art Resource, NY

הכרתי את עבודותיו מדימויים דו ממדיים ומעבודות של מעצבים, אמנים ואדריכלים בני זמננו שהושפעו ממנו, כמו GamFratesi ו-Sarah Sze, אך טרם עמדתי מולם פנים אל פנים. היתה זו אהבה ממבט ראשון: העבודות נראות כאילו נרשמו ביד קלה באוויר הגלריה וקווי הצל המוטלים על הקירות רושמים רישומים דהויים ומשתנים על הקירות הלבנים.

התערוכה משרטטת את מהלך היצירה של קלדר – אמן, פסל, נצר למשפחת אמנים – שהחליט למרוד וללמוד הנדסה, אך הדרך קראה לו לשוב אל היצירה. בעבודותיו הוא משחק עם החומר כפסל אך גם כמהנדס, כוראוגרף ומלחין. חלל התערוכה מחולק לחדרים המתארים את התפתחות יצירתו של קלדר לאורך שלושה עשורים. ההתפתחות היא כרונולוגית, אבל יותר מכך היא באה לידי ביטוי באופן רעיוני ומחקרי, כאשר בכל חדר נגלה נדבך חדש בעבודתו וניסיונות ומשחקים חדשים בחומר.

Alexander Calder, Red and Yellow Vane, 1934

Alexander Calder, Red and Yellow Vane, 1934

קלדר היה פורץ דרך במובנים רבים, החל מחומרי הגלם שבחר, שבאו בכלל מחדר העבודה של המהנדס, או אולי המוסכניק, וכלה בהתיחסותו לגוף הפסל ולחלל שסביבו. בניגוד לפסלים שהכיר ולאלו שיצרו אביו וסבו, שסביבם מתהלך הצופה בכדי להתרשם מהם באופן מלא, הפסלים של קלדר אווריריים וניתן לראות דרכם וביחס אליהם את החלל. בהמשך, כפי שכבר מתחיל להתגלות בחלל הראשון, ייצר קלדר אוביקטים שמסתובבים סביב עצמם, מתפתחים, מרחפים ומשתנים ביחס למרחב וביחס לצופה.

בחלל הכניסה שלושה אוביקטים תלת ממדיים רשומים בחוט ברזל שהם כמו רמז לעתיד לבוא. תלויים מהתקרה ונדמים בעלי רוח חיים. פסל אחד מתאר מאבק בין אריה להרקולס ופורטרט תלת ממדי המטיל צל משורטט על הקיר. לצד השניים התלויים ניצב אקווריום דגים שהכין האמן לאמו, גם כן מחוטי ברזל, בעל מנגנון מכאני פשוט המאפשר לדגים לזוז על ידי סיבוב מנואלה.

במעבר דרך חללי התערוכה הבאים המבקר עוקב אחרי דרך החשיבה והיצירה של האמן ומגלה, כאילו יחד איתו, פלאות וניסים חדשים. תחילה הגילוי שבתנועה, תנועת האובייקטים עצמם והתנועה והאינטראקציה שנוצרת עם הצופה. קלדר בונה קרקס מיניאטורי ודמויות מחומרים לא שיגרתיים – בדים, שעם, חוטי מתכת – שיופיעו על הבמה הקטנה. ל״קרקס קלדר״ הוא מזמין בכל פעם מקבץ צופים לבוא ולחזות במופע ומפעיל בעבורם את הליצנים השונים וחיות הקרקס. התערוכה מציגה הקלטות וידאו של המופע שהיה פרוייקט מתמשך של קלדר. בין אורחי הקרקס היו ז׳אן קוקטו, חואן מירו ופיט מונדריאן.

Alexander Calder, Antennae with Red and Blue Dots, 1953

Alexander Calder, Antennae with Red and Blue Dots, 1953

בחדרים הבאים קלדר מגלה את מאסות הצבע. לאחר ביקור בסטודיו של מונדריאן הרישומים האווריריים בקו מונוכרומטי נמלאים חיים ומקבלים ממד נוסף. בהמשך נוספים לשימוש בצבע גם סאונד, ניסיונות שונים לביית את התנועה הרנדומלית על ידי הוספת מנוע, הוויתור עליו, והחזרה אל הקסם שבאי הוודאות.

לאורך התערוכה, וכאילו יחד עם קלדר עצמו, היחסים בין הקו העדין לבין המסה הכבדה נבחנים. בחדר אחד לוחות צבע שטוחים צמודים אל הקיר ומתוכם פורצים, ניתלים ומסתובבים גופים עדינים ודקים. בחדר אחר העבודות כולן כאילו יוצרות מערכות כוכבים חדשות שטרם נתגלו. גופים עגולים נעים זה סביב זה ויוצרים כוראוגרפיה איטית במרחב. בעבור המבקרים, התערוכה משתנה תמידית ובכל שעה ביום אפשר לראות את העבודות מזוויות שונות.

בזמן הצפייה בעבודות מתעוררות תהיות לגבי היחס של קלדר לחוטים הקושרים בין החלקים הנעים השונים: האם היו הם אילוץ מבחינתו? האם היה מוותר עליהם אם היה מתאפשר וגורם לעבודותיו להסתובב כמו קסם באוויר? נראה שבעבודות המאוחרות יותר נעלמים החוטים וכל חלק מתבסס ונתלה על קודמו. המחברים הופכים מסוגננים יותר, מחושבים יותר. אני בוהה בגופים המרחפים בעדינות באוויר, ומדמיינת את האמן בחלל העבודה שלו, בדייקנות שבין קוסם למדען מחשב שבודק את נקודות שיווי המשקל. מזיז מעט לפה, טיפה לשם, בונה שלב אחרי שלב כבניין קלפים עדין ומדויק.

Alexander Calder, White Panel 1936. Calder Foundation, New York / Art Resource, NY

Alexander Calder, White Panel 1936. Calder Foundation, New York / Art Resource, NY

הצבעוניות שפרצה לעבודתו בקול תרועה נעלמת לאט מהסקאלה ונשארת לקראת תום התערוכה עם רישומי אוויר בשחור-לבן ופה ושם נקודות צבע עדינות, עולם בדיוני שבין ד״ר סוס, לנסיך הקטן, לרישומים של האחים רייט. בחלל האחרון, לאחר מחקר צורני ארוך ומתמשך והבשלה של גופים אורגנים ומערכות נעות, מוצגת, לבדה, במלוא הדרה, ״האלמנה השחורה״ – אחת מעבודותיו המאוחרות של קלדר שאותה תרם ב-1984 למרכז לאדריכלות בסאו – פאולו לאחר ביקורו בברזיל. האלמנה, מובייל שחור בגובה 3.5 מ׳ הנוגע לא נוגע ברצפה ובתקרה, מרקד באיטיות אופיינית במרחב ומכתיב ויוצר את החלל שסביבו. בחלל זה רק עבודה אחת, וספסל ארוך לשבת ולצפות בה.

הנושא לתרגיל החדש, זה שנשלחנו בשמו לחזות בתערוכה, נחשף בפנינו מאוחר יותר משחזרנו למחלקה: Balance.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden