כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

מתוך מיתוג תערוכת בוגרי 2016, ויצו חיפה. עיצוב: גל בן דוד

לא סטודנט: בוגר, מעצב, קולגה וחבר

בשבוע שעבר הודיע ראש המחלקה לתקשורת חזותית בוויצו חיפה, ירון שין, לסטודנטים שמסיימים את הלימודים, שהפורמט המוכר של הגשות סוף השנה לא יתקיים ובמקומו יגיעו כ-30 מבוגרי המחלקה לאורך השנים לשיחה בגובה עיניים בין מעצב בוגר לקולגה מקצועית.

״אני לא מוצא שום סיבה הגיונית שסטודנטים יעמדו רועדים מפחד מפני מבקר אימתני כזה או אחר, יגיעו לדמעות של תיסכול ולעיתים להתמוטטות בעקבות ביקורת קטלנית״, הוא אומר, ״וכל זה למרות שהעבודה שלהם זכתה לכל הדרך והתהליך לגיבוי וליווי מצוות המרצים של המוסד״

מפה

Yaron:

הי, מה נשמע!

Yuval:

בסדר גמור. מה שלומך?

Yaron:

מצוין!

Yuval:

מתכונן כבר לתערוכת סוף השנה?

Yaron:

ברור… הפתיחה ב-13 ביולי בשעה 20:00. זה ממש עוד שנייה וחצי…

Yuval:

לגמרי.

אבל רגע לפני פתיחת התערוכה יש את פרויקטי הגמר, ואת ההגשות. והנה, בשבוע שעבר הודעת לסטודנטים שנה ד׳ שפורמט ההגשות המקובל של פרויקטי הגמר שהם הכירו עד עכשיו, לא יתקיים השנה. מה קרה פתאום? (אני מניח כמובן שזה לא קרה ״פתאום״)

Yaron:

בהחלט לא פתאום. ביקורת אורחים חיצוניים היא אקט הסיום המקובל מזה עשרות שנים במחלקות העיצוב.

כבר הרבה זמן אני מרגיש שצריך לרענן ולחדש את הפורמט הזה, הארוך, האנכרוניסטי, ולעיתים רבות הלא מדוייק ומעיק ומאוד מתמשך שלא לצורך. מבחינתי: גמרנו עם זה ומהמון סיבות

Yuval:

מה לא מדוייק בו?

Yaron:

מה שאגיד כאן – לא יחדש: לא לך, לא לראשי המחלקות, לא לבוגרים ולא למבקרים החיצוניים עצמם. בחלק מהמקרים הביקורות מאירות ומדוייקות, אולם בחלק מהמקרים הן אינן מצליחות לשקף, להקיף ולהכיל את המכלול של הפרויקט המוגש, ולרדת לעומקו ולעומק התהליך שהסטודנט עבר. ההתייחסות תהיה כמובן רק לתוצאה, והתהליך חשוב, לעיתים אפילו יותר. נתקלתי ביותר מידי פעמים שבהן נעשה עוול גדול לעבודה מצויינת ומושקעת, ולעיתים קורה גם ההיפך, עבודה בינונית בעליל שזוכה לציון לשבח

Yuval:

האם זה לא נכון גם להגשות אחרות אם כך? ברור שההקף של פרויקטי גמר גדול יותר אבל יש לא מעט קורסים שגם בהם יש השקעה עצומה וגם שם הפורמט הזה עדיין קיים. וזה עוד לפני שדבר על האלטרנטיבה/ות

Yaron:

אין להשוות את דין פרויקט הגמר לפרויקט רגיל. זוהי גולת הכותרת של ארבע שנות לימוד. אין להשוות ביקורת מפי המרצים שליוו אותך בדרך לאורח חולף. אבל אני מוכרח להדגיש בבולד משהו מאוד מאוד חשוב: אני לא מוצא שום סיבה הגיונית שסטודנטים יעמדו רועדים מפחד מפני מבקר אימתני כזה או אחר, יגיעו לדמעות של תיסכול ולעיתים להתמוטטות בעקבות ביקורת קטלנית, וכל זה למרות שהעבודה שלהם זכתה לכל הדרך והתהליך לגיבוי וליווי מצוות המרצים של המוסד.

לא יתכן שדעתו של אורח או שניים תחרוץ גורל של עבודה בת חצי שנה או שנה, ואני עושה למשפט האחרון בולד בלב! 🙂

ויש לי עוד טיעון ששוה לתת עליו את הדעת: חשוב להבין שהפרוייקט המוגש בזמן התערוכה אצלנו, כבר אינו של סטודנט. אלא של בוגר. מעצב. קולגה וחבר.

ובעיני זה אינו ראוי ואינו נכון שיקבל ״ביקורת״ על עבודת עיצוב שמוצגת בתערוכה. שהרי, אם העבודה הגיעה לתצוגה בתערוכה, הרי שהיא עומדת בסטנדרטים הגבוהים ביותר שהעיצוב יכול לבקש לעצמו. ובזה דיינו.

כמו שאתה מבין הצטבר אצלי…

Yuval:

מבין, בטח שמבין… אני הכי בעד להטיל ספק בפורמטים קיימים, במיוחד בכל מה שקשור לפרויקטי גמר ותערוכות בוגרים כמו שאתה יודע. אבל, מצד אחד אתה צודק לגמרי, ומצד שני – אם נשתמש לרגע בקלישאת החיים האמיתיים שמחוץ לאקדמיה – זה מה שיקרה. אתה עושה משהו, האנשים והמעצבים שמסביבך תומכים, ואז בא הלקוח ואומר שזה לא טוב (ואני לא מדבר על הטון של הביקורת, אלא על המהות)

Yaron:

אתה צודק, אבל זה לא המקרה. אנחנו לא נותני שירות כשאנו עושים פרויקט גמר: אנחנו יצרני תוכן. אכן, לאורך השנים יש לנו הרבה פרוייקטים סמסטריאליים שאופיים לקוח-מעצב, ואז ביקורת שכזו, שיכולה להיות קטלנית ולא נעימה – חיונית. אולם בפרויקטי הגמר פרויקטים מסוג זה מעטים מאוד, ואני שמח על כך. אני מעדיף דיאלוג על הפרויקט, התהליך ותוצאותיו, יותר מאשר ביקורת

Untitled-1 1דימוי ראשי תקריב 1

Yuval:

אז מה כן יקרה? ואיך ייקבע הציון?

Yaron:

בוא נעזוב את הציון. זה עניין פתיר, ובינינו, הכי פחות מעניין שנדבר עליו. אבל אכן שוחחנו על מה לא, והגיע לדבר על מה כן

Yuval:

עוזב…

Yaron:

אז מה יהיה במקום? במקום זה הזמנו 30 אורחים להגיע לאירוע קצר, מרתק ומעניין שמתחיל בשעות הצהריים המאוחרות. האורחים יגיעו להקשיב לסדרה רצופה של פרזנטציות קצרצרות ומדוייקות של כל פרויקטי הגמר שלנו, ובסיום ולקראת שקיעה, נעלה לגג היפה שלנו שאתה מכיר היטב לארוע קוקטייל ואוכל משובח, טעים ואיכותי.

לאחר מכן, ובאופן חופשי, יתפזרו האורחים בתערוכה למפגשים חופשיים ושיחה לא מתווכת עם הבוגרים שלנו – שיחה חברית על הפרויקט שלהם, התהליך שעברו והחיים בכלל… שיחה בגובה עיניים בין מעצב בוגר לקולגה מקצועית על הכל: דברים טובים ופחות על הסיבות, המניעים וההחלטות

Yuval:

מי הם 30 האורחים? ומי יצפה בנוסף אליהם בפרזנטציות?

Yaron:

את המהלך הזה שהוא ראשון מסוגו נעשה השנה מול אנשי מקצוע. בחרנו בבוגרים של ויצו מ-25 השנים האחרונות, מכאלה שסיימו לפני שנים רבות והגיעו לעשייה מוכרת ומכובדת ועד כאלה שסיימו לפני שנה ושנתיים. כולם אנשי ויצו שנראה היה לנו נכון להתחיל את המהלך איתם (והם ממש ממש שמחו על ההזמנה והמהלך!).

בעתיד נשמח להזמין אורחים רבים שהם לא רק בוגרי מוסדות אחרים, אלא גם מדיסציפלינות שונות לחלוטין. זה יהיה לנו לכבוד לארח אותם ושהם יהיו הראשונים להיחשף לעבודות שלנו, ואני מקווה שהם ישמחו וירצו לבוא ולראות. תחשוב: ערב קצר, עבודות מדהימות בפרזנטציות קצרצרות, קוקטייל, אוכל משובח ושיחה – מה יכול להיות רע?…

חשוב לנו שאקורד הסיום יהיה תערוכה מדהימה וארוע סיום מיוחד ואישי

Yuval:

איך הגיבו הסטודנטים לבשורה?

Yaron:

תחשוב לרגע איזה אקורד סיום מרגש, אינטיליגנטי, נעים, מרתק (טעים ומלא אלכוהול) ואלגנטי הם מקבלים, במקום את התופת המלחיצה, הארוכה ולעיתים שוברת הלב הזו של ביקורות חיצוניות.. איך ניראה לך שהם הגיבו…

תקריב2 תקריב

Yuval:

אז בוא נדבר עוד רגע על הדבר עצמו: פרויקט הגמר. מה איתו? הוא עדיין רלוונטי לדעתך? כי הרי חלק גדול מכל הלחץ והמתח והתופת נובע מהמפלצת הזו שנקראת פרויקט גמר

Yaron:

אני גם חושב שיש כאן בעיה והשנה ניסינו להגיב לכך – גם כאן עשינו שינויים. הוא אכן נקרא פרויקט גמר, אבל כחלק ממבנה חדש של תוכנית לימודים בשנה ג+ד שבה הסטודנט בונה לעצמו את תוכנית הלימודים בצורה מודולרית ומוטעמת לנטיותיו, אנו נאפשר פרוייקט גמר אישי ״רגיל״, פרוייקט גמר זוגי, פרוייקט גמר עם מישהו מאקדמיה או מוסד אחר, פרויקט שנמשך על פני שנה, שני פרויקטי גמר שקורים במקביל במקום אחד, פרויקט מול חברה מסחרית ועוד.

כבר השנה יש לנו מספר מקרים מיוחדים כאלה. יש משהו שמסיט את המשקל והלחץ לאפיקים אחרים כשניגשים בצורה כזו לפרויקט, ואני מקווה שצל המפלצת יוסר מעל הפרויקט הבעייתי הזה

Yuval:

הו! ואת זה אתה שומר לסוף??? זרוק איזו עצם, דוגמה לפרויקט כזה שנראה השנה? כי את עניין פרויקט הגמר הזוגי או שני פרויקטי גמר במקביל אני זוכר

Yaron:

חחח… כשאתה בתוך זה אתה פשוט עושה/משנה/מאפשר ודברים קורים. אקדמיה זו חיה דינמית ומשתנה תמידית.

אבל בבקשה: הבוגרת קארין קומקוב, לדוגמה, עושה פרויקט גמר יחד עם טל קנפו (דוקטורנטית מהטכניון). הן המציאו מכשיר המאפשר לחולי ניוון שרירים לצייר בעזרת תנועת האישונים. הן שותפות מלאות לפרויקט הגמר ומציגות אותו יחד (וגם זכו איתו במקום שלישי בתחרות כלל ארצית, דרך אגב). ויש עוד מקרים כאלה. הפרויקט עובד, פרוטוטייפינג מלא, לא הדמייה. מי שרוצה מוזמן לבוא לתערוכה ב-13 ביולי לצייר עם העיניים

Yuval:

תזכיר לי רגע כמה זמן אתה כבר ראש מחלקה? שנתיים?

Yaron:

כמעט… עכשיו אסיים את השנה השלישית

Yuval:

וואלה. איך שהזמן עובר.

אז בהקשר הזה, שאלה אחרונה: אני מניח שחלק מהרעיונות שאתה מיישם עכשיו היו לך בראש לפני שהפכת להיות ראש מחלקה, ואני תוהה איזה שינוי – אם בכלל – הם עברו, מהרגע שקיבלת את התפקיד והבנת שלא תמיד אפשר לעשות כל מה שרוצים, שלמערכת יש את ההגיון שלה וכן הלאה. אמנם היית מעורב בעניינים גם קודם לכן, ובכל זאת, זה לא אותו דבר

Yaron:

אתה צודק, אבל ההנהלה של ויצו נותנת רוח גבית לחלומות שלנו, ורוח גבית זה לא רק דחיפה מאחור אלא משהו שעוטף אותך מסביב ונותן לך ביטחון ויציבות. יש לי שותפה מדהימה לרעיונות ולהמצאות, פרופ׳ טרי שרויאר, ויש לי מרצים עם ראש פתוח שרוצים ועושים ודוחפים וממציאים. אני מרגיש כאילו אנחנו מתנהלים כקבוצת בריינסטורם תמידית שממציאה ומפתחת מתוך אהבה אדירה למחלקה.

ולגבי הסטודנטים – גם הם עושים ופועלים וממציאים, ואני נותן להם יותר ויותר אוטונומיה ומאפשר להם להחליט החלטות ולהשפיע על מהלך העניינים במחלקה. לסטודנטים שלנו יש גלריה מחלקתית בניהולם ואוצרותם, פייסבוק ואינסטגרם מחלקתי בניהולם ואוצרותם, הם מנהלים את רוב היום הפתוח שלנו ואת תכניו, הם פוגשים ומשוחחים עם המועמדים. הם יושבים בועדות הקבלה ובבחינות. הם משפיעים רבות על ההחלטות שלי ועוזרים למחלקה להתקדם. הם לא רק לומדים אצלנו, הם ממציאים אותנו בכל פעם מחדש

Yuval:

מעניין, וזה לגמרי מתקשר למה שכתבת מקודם – בוגר. מעצב. קולגה. חבר

Yaron:

נכון נכון

Yuval:

אבל אני לא בטוח מה אני חושב על זה, למרות שזה מוצא חן בעיניי שאין לי משהו חד משמעי להגיד על זה, אבל נראה לי שזה כבר נושא גדול לשיחה אחרת

Yaron:

אגב, גם שבוע האיור יהיה השנה הבמה הבלעדית של הסטודנטים ושל האורחים שלהם… הנושא שבחרנו הוא ״חוברת צביעה״: דנה שמיר הגתה את הרעיון הזה ומובילה את קבוצת הסטודנטים להכין חוברות צביעה ע נ ק י ו ת שבהן יוכלו האורחים לצייר ולשנות את התערוכה למעשה. חוברות הצביעה הן חוברות צביעה למבוגרים כמובן, כך שהורים עם ילדים קטנים – ראו הוזהרתם… כ-100 עבודות עצומות על הקירות עם טושים צבעוניים עבור הקהל לנסות את כוחו

Yuval:

מגניב! אז בכלל יש למה לצפות, ונתראה בתערוכה

6 תגובות על הכתבה

  1. הדס

    הי,רק תיקון קטן, טל קנפו ולא טנפו

    1. yuval saar

      תודה על תשומת הלב. תוקן

  2. רותם

    ואוו! כל הכבוד!
    אני מקווה שעוד ראשי מחלקות ואנשי מפתח ישכילו להבין שכל הפרויקט גמר בצורתו העכשווית
    פשוט לא מקדם ולא קשור למציאות חיי העבודה מחוץ לאקדמיה

  3. לי ולדיסלבסקי

    היי רותם, אני חושבת שיש לעמוד רגע על אמירתך.
    יש להפריד בין מעמד הגשת הפרוייקט להתקיימות הפרוייקט.
    רבים מן הבוגרים בכל בתי הספר לעיצוב מצאו את עבודתם הראשונה והשניה (ולפעמים גם השלישית) הודות לפרוייקט הזה.
    חשיבותו מהותית להמשך הדרך, אם בעסקים המבוססים על המשך ה״מחקר״ ויישומו בשוק או שפשוט ביטאו מענה לצורך של מעסיק כזה או אחר.

    ובנוגע לדרך ההגשה: כל הכבוד על הראש הפתוח והדרך המרעננת. אין ספק שיהיה מהמם ומפרה לשני הצדדים.
    החיים דינמים ועל כן ראוי שלימוד ההכנה אליהם יהיה גם כן.

  4. בועז

    יותר מידי סטודנטים מסיימים את התואר הזה ויש הצפה של בוגרים, אפשר גם לקצר את התואר בשנה, ויצו סוף סוף עושים מהלך שקצת משנה את הפורמט אבל לדעתי כדאי להפטר בכלל מהפורמט של פרוייקט גמר, הרבה בוגרים יוצאים החוצה עם בעיות קשות בטיפוגרפיה, קומפוזיציה, צבעים ועוד, שיצמצמו את כמות הסטודנטים, שייתנו יותר תשומת לב לבסיס של עיצוב טוב לפני ששולחים כל אחד לעשות פרוייקט גמר ולצאת החוצה לשוק שאין להם מושג מה מחכה להם.

  5. א

    לפי הטענות על שיטת המבקרים מבחוץ שהיתה נהוגה ואיתן קל להסכים עם באמת רוצים לקחת בחשבון את תהליך ההתפתחות במהלך הפרויקט ולא רק את התוצאה הסופית, יש לשנות גם את מבנה תערוכת הגמר מתערוכת פרוייקטים לתצוגת תהליכים שלמים. מקובל היום להראות קצת סקיצות מוקדמות או הסברים כללים על מה עבר בראש המעצב אבל אין באמת הצגת תהליכים… כך שנשמע לי שיש פה צעד מעולה אבל רק חצי ממנו בשלב זה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden